משהו נורא קרה לחברה הישראלית עקב מלחמת יום הכיפורים לפני כשלושים שנה. הכישלון הצבאי-מודיעיני, בשילוב עם הכישלון המתמשך של מערכת החינוך שלא השכילה לגדל יהודים אוהבי מולדת, אוהבי מורשת ואוהבי ה', יצרו בצוותא ייאוש אדיר ורצון עז אצל השמאלנים בקרבנו לסיים את המלחמה עם שכיננו -- עכשיו ובכל מחיר. שלום מעל הכל!
זו לא תהיה הגזמה גדולה לומר שהמנטרה "השלום מעל הכל" הפך להיות הדת שהחליפה עבור השמאלנים את היהדות. בכך הם דחו את היהדות שמאז ומעולם דגלה לשילוב של עם ישראל, בארץ ישראל, ע"פ תורה ישראל. דחיית היהדות על ידם מתבטאת בצורה הברורה והמבישה ביותר, כאשר הם מתעלמים בזדון מן הסמל החשוב ביותר והקדוש ביותר לעם ישראל. מסתבר שבשנת תשס"ג רק חמישים אחוז מן החיילים המתגייסים לצה"ל ביקרו אי פעם בכותל!
חשוב להדגיש, שע"פ "תורת" השמאלנים, אידיאל השלום מוגבל רק לתחום אחד -- לשלום עם הערבים. השמאלנים מעולם לא הרימו את דגל השלום בין יהודי חרדי לחילוני, או בין ספרדי לאשכנזי, שלא לדבר על שלום בין יהודי החי בשטחי טרום 1967 לבין יהודי שחי בשטחי פוסט 1967. הם מעולם לא הבינו שאם החברה הישראלית תהיה מאוחדת על אותו בסיס שבזכותו היא שרדה אלפי שנות גלות, היא תתגבר על אויבי השלום -- שהינם, לא אנו, אלא הערבים.
היום מוכן השמאל הישראלי, בניגוד לכל מיעוט בעל השפעה בכל מדינה אחרת על פני כדור הארץ, לעשות הכל למען השלום עם האויב. ה-כ-ל כולל מסירת חלקי מולדת לאלה המבטיחים שרק אם נמסור חלקים אלו ואלו, השלום המיוחל יתממש. הבעיה היא, שהשמאל שטוף המוח מתעמולת השלום של עצמו ושל אחיו במערב (שלא כל כך להוטים ליישם בעצמם מה שהם אונסים אותנו לעשות למען השלום), כבר לא יודע בדיוק על אילו "שטחים" מדובר. הם עדיין חושבים שהערבים יסתפקו עם יהודה, שומרון ועזה.
על התנועה האיסלמית בגליל שדוגלת כבר היום באוטונומיה ערבית הם בקושי שמעו. על העובדה שאחרי יש"ע יבוא תורו של הגליל אין שמאלן אחד שמוכן להודות. האם יש לשמאל רציונל לוגי או היסטורי ליחסו השונה לשטחי ארץ ישראל שנכבשו ב- 1948 ולאלו שנכבשו ב- 1967? אם כן, אף אחד לא זכה להתבשר בו.
מאוד נוח לשמאל לכנות את יהודה ושומרון, לב ליבה של המולדת, "שטחים". זו מילה נטולת רגש ושייכות היסטורית. המילה "שטחים" משמעותה סתם קרקע, אדמה! מה שוויה של אדמה בעידן המודרני של הי-טק, של עולם שכולו כפר גלובלי, טוען השמאל המבריק. העיקר שרחוב שנקין בידינו!
כדי להצדיק את "הצדק" שבשלום הלך השמאל דרך ארוכה. הוא מבין את חשיבותם של מילים. ולכן, בנוסף "לשטחים" הוא אימץ את המילה "פלשתינה". למרות כל העובדות, השמאל משוכנע שיש ארץ ששמה פלשתינה, ויש עם פלשתינאי. מהי ההיסטוריה של אותה ארץ? מה ייחודי לאותו עם? אולי שפה, תרבות, דת? אף שמאלני לא יודע. אבל מה זה משנה. העיקר שניתן ל"פלשתינאים" את הלגיטימציה לקחת מאיתנו את "שטחי" הארץ, הכל כך שנואים עלינו, ושיעזבו אותנו סוף סוף בשקט בבתי הקפה שלנו שברח' שנקין.
לשמאל הפוסט-יהודי, פוסט-ציוני, פוסט-לאומי, בעצם אין שום צורך במדינה כלשהי. אפילו חיסולה של המדינה היהודית, והפיכתה למדינת כל אזרחיה נראה להם מעשה בנאלי, וצעד ביניים. כי תיאורטית, הישות החשובה בעולם הוא האדם, האינדיבידואל. הומניזם, או ליתר דיוק הומו תיאיזם (הדת החדשה שהאדם הוא האלוקים), החליפו את המונותיאיזם עבור השמאל הנגוע בגדולות.
ליהודי מאמין יש שאיפות אישיות -- לגדול בתורה, במצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום, לפעול למען עם ישראל וארץ ישראל. השלום עבור יהודי מאמין הוא אמצעי למימוש השאיפות הללו. שלום ללא ארץ, ללא תורה, ללא עם, הוא אובדן, כליון והתאבדות קולקטיבית וחילול ה'. מהן שאיפותיהם של השמאלנים? "לממש את הפוטנציאל של האדם." איך? לעשות הרבה כסף, ליהנות מן החיים אחרי זה, הם תקועים. השלום שלהם היא מנטרה, שכאשר בודקים אותה, מתוודים שהיא בעצם רק אמצעי -- לחלום האמריקאי, ולא לחלום היהודי.
החלום היהודי הוא להקים בית שלישי בארץ הקודש, בארץ שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, והבטיח לנו שנחזור אליה, שהיא ביתו שלו. על החלום לבנות פה את בית המקדש, לשכון פה לבדד, ולהקים פה חברה מחוברת לה' ע"פ כל דרישותיו, ובכך להיות אור לגויים -- כל זה, מבחינתו של השמאל, הינו טירוף של קיצונים מן המסוכנים ביותר. הם מהווים את האיום הגדול ביותר על השלום. כנראה שגם ה' מהווה עבורם איום על השלום.
ע"פ "תורת" השמאלנים לא יעלה על הדעת להתנהג כמו האמריקאים הברברים, כפי שהם טיפלו באפגנים ובעירקים. ולא יעלה על הדעת לשים פרס על ראשם של ערפאת ויאסין, כפי שעשה בוש הניאנדרתאל לבין לאדין וסאדם חוסיין. ולא יעלה על הדעת לגרש את אויבנו שכל כך כמהים לחיות עמנו בשלווה ובאחווה. אז מה אם הם כבר גזלו מאתנו את שלושת רבעי ארצנו? נגרש אותם? אתה אומר שהקוראן מצהיר שהיהודים הם "אוייבי המאמינים"? נו? הם לא באמת מאמינים בזה.
התנועה האיסלמית הכל כך נתמכת על ידי ערביי ישראל, דוגלת בחיסולה של מדינת היהודים? אז מה? נקים פה מדינה אוטופית -- הם יוותרו על הקוראן ואנחנו נוותר על התורה. מה יותר "פאר" מזה? נעשה פה גן עדן, נהיה דוגמא לכל האנושות, מצהירים השמאלנים בגאווה וברצינות תמוהה.
יש לקוות ולהתפלל יום יום שהחיידק הקטלני שחיסל כמעט את כל תאי "הנורמליות" במוחם של השמאלנים, לא יפגע ברוב היהודים היושבים בארץ הקודש. למרות כל התעמולה, השקרים, ההודנה, והדת המקולקלת שמפיץ השמאל, עלינו לדעת את האמת! והיא -- שלעולם לא יהיה שלום עם אנשים שתורתם מגדירה אותנו כ"אויבי המאמינים", שאינם סובלים ע"פ הלכתם הדתית שלנו, היהודים, תהיה מדינה משלנו. הם לעולם לא יסתפקו רק ביש"ע. מה עוד צריך לקרות לעם ישראל כדי שנפנים את המציאות? עוד שואה, חס וחלילה?
העניין פשוט ביותר כאשר מורידים אותו לרמה של משל. כאשר ישנם שני שכנים שאינם מסתדרים, מכיוון שאחד פועל ללא הרף לחסל את שכנו, ולעקור אותו מביתו, יש רק שני פתרונות. אחד, לוותר עוד ועוד בתקווה שה"דוב" ישבע, ויניח לשכנו. מכיוון שזה מעולם לא קרה, האופציה השנייה הינה בלתי נמנעת להלחם מיד נגד אותו שכן כל עוד יש סיכוי להכריעו. קרי, לגרש את הפולש, לשים גדר על הגבול, ולשמור על הבית יומם ולילה. בשום פנים ואופן אין למסור לפולש חדר מן הבית, כי זה רק יעודד אותו לדרוש את יתר הבית ויהווה בסיס להשתלטות על כולו ולגרוש בעליו.
החשוב מכל הוא לחזור לאמת, לתורה. לחיות את חיינו האישיים והלאומיים ע"פ דבר ה'. כי "ה' עוז (תורה) לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". התורה, ורק התורה היא התנאי היחיד לשלום. השלום מעל הכל? לא ולא! התורה מעל הכל!
זו לא תהיה הגזמה גדולה לומר שהמנטרה "השלום מעל הכל" הפך להיות הדת שהחליפה עבור השמאלנים את היהדות. בכך הם דחו את היהדות שמאז ומעולם דגלה לשילוב של עם ישראל, בארץ ישראל, ע"פ תורה ישראל. דחיית היהדות על ידם מתבטאת בצורה הברורה והמבישה ביותר, כאשר הם מתעלמים בזדון מן הסמל החשוב ביותר והקדוש ביותר לעם ישראל. מסתבר שבשנת תשס"ג רק חמישים אחוז מן החיילים המתגייסים לצה"ל ביקרו אי פעם בכותל!
חשוב להדגיש, שע"פ "תורת" השמאלנים, אידיאל השלום מוגבל רק לתחום אחד -- לשלום עם הערבים. השמאלנים מעולם לא הרימו את דגל השלום בין יהודי חרדי לחילוני, או בין ספרדי לאשכנזי, שלא לדבר על שלום בין יהודי החי בשטחי טרום 1967 לבין יהודי שחי בשטחי פוסט 1967. הם מעולם לא הבינו שאם החברה הישראלית תהיה מאוחדת על אותו בסיס שבזכותו היא שרדה אלפי שנות גלות, היא תתגבר על אויבי השלום -- שהינם, לא אנו, אלא הערבים.
היום מוכן השמאל הישראלי, בניגוד לכל מיעוט בעל השפעה בכל מדינה אחרת על פני כדור הארץ, לעשות הכל למען השלום עם האויב. ה-כ-ל כולל מסירת חלקי מולדת לאלה המבטיחים שרק אם נמסור חלקים אלו ואלו, השלום המיוחל יתממש. הבעיה היא, שהשמאל שטוף המוח מתעמולת השלום של עצמו ושל אחיו במערב (שלא כל כך להוטים ליישם בעצמם מה שהם אונסים אותנו לעשות למען השלום), כבר לא יודע בדיוק על אילו "שטחים" מדובר. הם עדיין חושבים שהערבים יסתפקו עם יהודה, שומרון ועזה.
על התנועה האיסלמית בגליל שדוגלת כבר היום באוטונומיה ערבית הם בקושי שמעו. על העובדה שאחרי יש"ע יבוא תורו של הגליל אין שמאלן אחד שמוכן להודות. האם יש לשמאל רציונל לוגי או היסטורי ליחסו השונה לשטחי ארץ ישראל שנכבשו ב- 1948 ולאלו שנכבשו ב- 1967? אם כן, אף אחד לא זכה להתבשר בו.
מאוד נוח לשמאל לכנות את יהודה ושומרון, לב ליבה של המולדת, "שטחים". זו מילה נטולת רגש ושייכות היסטורית. המילה "שטחים" משמעותה סתם קרקע, אדמה! מה שוויה של אדמה בעידן המודרני של הי-טק, של עולם שכולו כפר גלובלי, טוען השמאל המבריק. העיקר שרחוב שנקין בידינו!
כדי להצדיק את "הצדק" שבשלום הלך השמאל דרך ארוכה. הוא מבין את חשיבותם של מילים. ולכן, בנוסף "לשטחים" הוא אימץ את המילה "פלשתינה". למרות כל העובדות, השמאל משוכנע שיש ארץ ששמה פלשתינה, ויש עם פלשתינאי. מהי ההיסטוריה של אותה ארץ? מה ייחודי לאותו עם? אולי שפה, תרבות, דת? אף שמאלני לא יודע. אבל מה זה משנה. העיקר שניתן ל"פלשתינאים" את הלגיטימציה לקחת מאיתנו את "שטחי" הארץ, הכל כך שנואים עלינו, ושיעזבו אותנו סוף סוף בשקט בבתי הקפה שלנו שברח' שנקין.
לשמאל הפוסט-יהודי, פוסט-ציוני, פוסט-לאומי, בעצם אין שום צורך במדינה כלשהי. אפילו חיסולה של המדינה היהודית, והפיכתה למדינת כל אזרחיה נראה להם מעשה בנאלי, וצעד ביניים. כי תיאורטית, הישות החשובה בעולם הוא האדם, האינדיבידואל. הומניזם, או ליתר דיוק הומו תיאיזם (הדת החדשה שהאדם הוא האלוקים), החליפו את המונותיאיזם עבור השמאל הנגוע בגדולות.
ליהודי מאמין יש שאיפות אישיות -- לגדול בתורה, במצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום, לפעול למען עם ישראל וארץ ישראל. השלום עבור יהודי מאמין הוא אמצעי למימוש השאיפות הללו. שלום ללא ארץ, ללא תורה, ללא עם, הוא אובדן, כליון והתאבדות קולקטיבית וחילול ה'. מהן שאיפותיהם של השמאלנים? "לממש את הפוטנציאל של האדם." איך? לעשות הרבה כסף, ליהנות מן החיים אחרי זה, הם תקועים. השלום שלהם היא מנטרה, שכאשר בודקים אותה, מתוודים שהיא בעצם רק אמצעי -- לחלום האמריקאי, ולא לחלום היהודי.
החלום היהודי הוא להקים בית שלישי בארץ הקודש, בארץ שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, והבטיח לנו שנחזור אליה, שהיא ביתו שלו. על החלום לבנות פה את בית המקדש, לשכון פה לבדד, ולהקים פה חברה מחוברת לה' ע"פ כל דרישותיו, ובכך להיות אור לגויים -- כל זה, מבחינתו של השמאל, הינו טירוף של קיצונים מן המסוכנים ביותר. הם מהווים את האיום הגדול ביותר על השלום. כנראה שגם ה' מהווה עבורם איום על השלום.
ע"פ "תורת" השמאלנים לא יעלה על הדעת להתנהג כמו האמריקאים הברברים, כפי שהם טיפלו באפגנים ובעירקים. ולא יעלה על הדעת לשים פרס על ראשם של ערפאת ויאסין, כפי שעשה בוש הניאנדרתאל לבין לאדין וסאדם חוסיין. ולא יעלה על הדעת לגרש את אויבנו שכל כך כמהים לחיות עמנו בשלווה ובאחווה. אז מה אם הם כבר גזלו מאתנו את שלושת רבעי ארצנו? נגרש אותם? אתה אומר שהקוראן מצהיר שהיהודים הם "אוייבי המאמינים"? נו? הם לא באמת מאמינים בזה.
התנועה האיסלמית הכל כך נתמכת על ידי ערביי ישראל, דוגלת בחיסולה של מדינת היהודים? אז מה? נקים פה מדינה אוטופית -- הם יוותרו על הקוראן ואנחנו נוותר על התורה. מה יותר "פאר" מזה? נעשה פה גן עדן, נהיה דוגמא לכל האנושות, מצהירים השמאלנים בגאווה וברצינות תמוהה.
יש לקוות ולהתפלל יום יום שהחיידק הקטלני שחיסל כמעט את כל תאי "הנורמליות" במוחם של השמאלנים, לא יפגע ברוב היהודים היושבים בארץ הקודש. למרות כל התעמולה, השקרים, ההודנה, והדת המקולקלת שמפיץ השמאל, עלינו לדעת את האמת! והיא -- שלעולם לא יהיה שלום עם אנשים שתורתם מגדירה אותנו כ"אויבי המאמינים", שאינם סובלים ע"פ הלכתם הדתית שלנו, היהודים, תהיה מדינה משלנו. הם לעולם לא יסתפקו רק ביש"ע. מה עוד צריך לקרות לעם ישראל כדי שנפנים את המציאות? עוד שואה, חס וחלילה?
העניין פשוט ביותר כאשר מורידים אותו לרמה של משל. כאשר ישנם שני שכנים שאינם מסתדרים, מכיוון שאחד פועל ללא הרף לחסל את שכנו, ולעקור אותו מביתו, יש רק שני פתרונות. אחד, לוותר עוד ועוד בתקווה שה"דוב" ישבע, ויניח לשכנו. מכיוון שזה מעולם לא קרה, האופציה השנייה הינה בלתי נמנעת להלחם מיד נגד אותו שכן כל עוד יש סיכוי להכריעו. קרי, לגרש את הפולש, לשים גדר על הגבול, ולשמור על הבית יומם ולילה. בשום פנים ואופן אין למסור לפולש חדר מן הבית, כי זה רק יעודד אותו לדרוש את יתר הבית ויהווה בסיס להשתלטות על כולו ולגרוש בעליו.
החשוב מכל הוא לחזור לאמת, לתורה. לחיות את חיינו האישיים והלאומיים ע"פ דבר ה'. כי "ה' עוז (תורה) לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". התורה, ורק התורה היא התנאי היחיד לשלום. השלום מעל הכל? לא ולא! התורה מעל הכל!