מלחמת אוסלו מתחה קו הפרדה ברור בין השמאל הישראלי המפוכח לבין השמאל הקיצוני המזדהה עם אידיאולוגיית הטרור של הלאומנות הערבית. המוסר הגמיש של השמאל הקיצוני המסוגל להזדהות עם השקפותיו וערכיו של פשיזם ערבי רווי אלימות אינו צריך להפתיע, משום ששורשיהן של שלוש התנועות הלוחמניות ביותר של המאה העשרים נעוצים בשמאל הקיצוני.
הבולשביזם, הפשיזם והנאציזם נבטו וצמחו כתנועות שמאל קיצוניות המנפנפות בסיסמאות חובקות עולם ושזורות ערכי צדק, שוויון ומוסר. הבולשביזם אומנם המשיך להיחשב כמימוש פוליטי של אידיאולוגיית השמאל, אך הזוועות שבוצעו בשם אידיאולוגיה זו לא היו פחותות מהאסונות שהמיטו הפשיזם והנאציזם, שעם הבשלתם החלו להיחשב כתנועות ימין. מכל מקום, העובדות ההיסטוריות מדברות בעד עצמן ומצביעות על הבסיס השמאלני המשותף של שלוש התנועות: אתיאיזם, ניתוץ מסגרות מסורתיות, רפורמות חברתיות פרולטריות.
מאחר שאידיאולוגיית שמאל קיצוני כשלעצמה לא סחפה את ההמונים, התווספו מרכיבים לאומניים וגזעניים למצען האידיאולוגי או לאסטרטגיה השלטונית של שלוש התנועות. לא רק הפשיזם והנאציזם אלא גם הבולשביזם, אשר חרת על דגלו את המאבק למען מעמד הפועלים, היה נגוע בלאומנות ובאנטישמיות.
תנועות השמאל הגדולות של המאה העשרים היו מוכנות להקריב עשרות מיליוני בני-אדם על מזבח רעיונותיהן הנשגבים. אך המאפיין הבולט ביותר של תנועות השמאל הטוטליטריות במאה העשרים הוא השלמתן עם הסתירה שבין רעיונותיהן הנשגבים ובין דורסנותן הפוליטית חסרת-המעצורים ונטייתן להטמיע מאפיינים לאומניים וגזעניים.
מסתבר שהתנהגותו של השמאל הקיצוני בישראל משתלבת היטב בתבנית ההתנהגותית של המודלים ההיסטוריים מבית היוצר של השמאל הקיצוני הבינלאומי. כמוהם הוא נגוע באנטישמיות ובהערצה עיוורת ללאומנות הערבית הרצחנית. השמאל אומנם מוקיע את הנאציזם, שטבח מיליוני יהודים תמימים אשר לא הטרידו שום ערבי, אך העיוורון האידיאולוגי מוביל אותו בנתיב שבו צעדו הנאצים עד לגיבוש מאווייהם האידיאולוגיים ומימושם.
זהו המרתף האפל של אידיאולוגיית השמאל הקיצוני שמאוהב בהשקפותיו הנעלות עד כדי הוקעתו של כל ציבור שאינו משתלב במסגרת רעיונותיו התלושים מהמציאות האנושית. בתוך אותו מרתף של המחשבה האנושית חיים אנשי השמאל הקיצוני בשלום עם הסתירה המשוועת שבין השקפתם ההומנית המוצהרת ובין שנאת האדם הטבועה בתפישת עולמם. הסתירה הרעיונית מהווה קרקע פורייה לצמיחתן של התפישות האבסורדיות שכה אופייניות לשמאל הקיצוני.
כך, בעיני השמאל הקיצוני, דווקא ישראל זעירת הממדים והמאוימת על-ידי רעבתנותו הטריטוריאלית של האיסלאם הפאן-ערבי תופחת לממדי מעצמה קולוניאלית. כך בעיני השמאל, דווקא ישראל המתגוננת והמקפידה יותר מכל מדינה אחרת על טוהר הנשק מתעוותת לדימוי של מדינה תוקפנית המבצעת פשעי מלחמה עד כדי השוואה לנאצים. כך בעיני השמאל, צאצאי המהגרים הערבים שלפני כמאה שנה הציפו את הארץ בעקבות הכלכלה היהודית הפעילה, זוכים להוקרה והכרה כעם לגיטימי כבוש הראוי לנחלה ריבונית בערש האומה היהודית. כך בעיני השמאל, הטרור הערבי שחותר להשמיד את מדינת ישראל מוגדר כמלחמת עצמאות פלשתינית.
כל עוד תופעת השמאל הקיצוני נותרת שולית ואינה מאיימת על קיומה של מדינת ישראל, יש לחקור אותה כמיקרוקוסמוס חברתי-רעיוני שממחיש בצורה מאלפת את שלבי המוצא בתהליך התפתחותם של גרעיני שמאל קנאי לתנועות טוטליטריות אלימות. אילו היו לקחים כאלה זמינים בתחילת המאה העשרים, ייתכן שתופעות הסטליניזם, הפשיזם והנאציזם היו נחסכות מהאנושות.
הבולשביזם, הפשיזם והנאציזם נבטו וצמחו כתנועות שמאל קיצוניות המנפנפות בסיסמאות חובקות עולם ושזורות ערכי צדק, שוויון ומוסר. הבולשביזם אומנם המשיך להיחשב כמימוש פוליטי של אידיאולוגיית השמאל, אך הזוועות שבוצעו בשם אידיאולוגיה זו לא היו פחותות מהאסונות שהמיטו הפשיזם והנאציזם, שעם הבשלתם החלו להיחשב כתנועות ימין. מכל מקום, העובדות ההיסטוריות מדברות בעד עצמן ומצביעות על הבסיס השמאלני המשותף של שלוש התנועות: אתיאיזם, ניתוץ מסגרות מסורתיות, רפורמות חברתיות פרולטריות.
מאחר שאידיאולוגיית שמאל קיצוני כשלעצמה לא סחפה את ההמונים, התווספו מרכיבים לאומניים וגזעניים למצען האידיאולוגי או לאסטרטגיה השלטונית של שלוש התנועות. לא רק הפשיזם והנאציזם אלא גם הבולשביזם, אשר חרת על דגלו את המאבק למען מעמד הפועלים, היה נגוע בלאומנות ובאנטישמיות.
תנועות השמאל הגדולות של המאה העשרים היו מוכנות להקריב עשרות מיליוני בני-אדם על מזבח רעיונותיהן הנשגבים. אך המאפיין הבולט ביותר של תנועות השמאל הטוטליטריות במאה העשרים הוא השלמתן עם הסתירה שבין רעיונותיהן הנשגבים ובין דורסנותן הפוליטית חסרת-המעצורים ונטייתן להטמיע מאפיינים לאומניים וגזעניים.
מסתבר שהתנהגותו של השמאל הקיצוני בישראל משתלבת היטב בתבנית ההתנהגותית של המודלים ההיסטוריים מבית היוצר של השמאל הקיצוני הבינלאומי. כמוהם הוא נגוע באנטישמיות ובהערצה עיוורת ללאומנות הערבית הרצחנית. השמאל אומנם מוקיע את הנאציזם, שטבח מיליוני יהודים תמימים אשר לא הטרידו שום ערבי, אך העיוורון האידיאולוגי מוביל אותו בנתיב שבו צעדו הנאצים עד לגיבוש מאווייהם האידיאולוגיים ומימושם.
זהו המרתף האפל של אידיאולוגיית השמאל הקיצוני שמאוהב בהשקפותיו הנעלות עד כדי הוקעתו של כל ציבור שאינו משתלב במסגרת רעיונותיו התלושים מהמציאות האנושית. בתוך אותו מרתף של המחשבה האנושית חיים אנשי השמאל הקיצוני בשלום עם הסתירה המשוועת שבין השקפתם ההומנית המוצהרת ובין שנאת האדם הטבועה בתפישת עולמם. הסתירה הרעיונית מהווה קרקע פורייה לצמיחתן של התפישות האבסורדיות שכה אופייניות לשמאל הקיצוני.
כך, בעיני השמאל הקיצוני, דווקא ישראל זעירת הממדים והמאוימת על-ידי רעבתנותו הטריטוריאלית של האיסלאם הפאן-ערבי תופחת לממדי מעצמה קולוניאלית. כך בעיני השמאל, דווקא ישראל המתגוננת והמקפידה יותר מכל מדינה אחרת על טוהר הנשק מתעוותת לדימוי של מדינה תוקפנית המבצעת פשעי מלחמה עד כדי השוואה לנאצים. כך בעיני השמאל, צאצאי המהגרים הערבים שלפני כמאה שנה הציפו את הארץ בעקבות הכלכלה היהודית הפעילה, זוכים להוקרה והכרה כעם לגיטימי כבוש הראוי לנחלה ריבונית בערש האומה היהודית. כך בעיני השמאל, הטרור הערבי שחותר להשמיד את מדינת ישראל מוגדר כמלחמת עצמאות פלשתינית.
כל עוד תופעת השמאל הקיצוני נותרת שולית ואינה מאיימת על קיומה של מדינת ישראל, יש לחקור אותה כמיקרוקוסמוס חברתי-רעיוני שממחיש בצורה מאלפת את שלבי המוצא בתהליך התפתחותם של גרעיני שמאל קנאי לתנועות טוטליטריות אלימות. אילו היו לקחים כאלה זמינים בתחילת המאה העשרים, ייתכן שתופעות הסטליניזם, הפשיזם והנאציזם היו נחסכות מהאנושות.