בתשעה באב 1929 בדיוק לפני 74 שנה התקיימה בירושלים צעדת המונים ראשונה. צעדה שבעצם הייתה אחת ההפגנות היהודיות הראשונות נגד הכיבוש הבריטי.
כפי שמתואר בספרו של זאב גולן FREE JERUSALEM , שבוע לפני תשעה באב, הבריטים ששלטו אז בארץ, גזרו גזירות אנטי- יהודיות שהגבילו מאד את תנאי התפילה היהודית בכותל, בניסיון בריטי להפסיק לגמרי את הכניסה היהודית למקום.
קבוצה של יהודים תחת הנהגתו של הרב משה סגל החליטו שאסור להם לשתוק, והתגובה הכי מתאימה לגזירות הבריטיות החדשות, תהיה צעדה המונית בתשעה באב, עד לכותל, כשמי שיוביל את הצעדה יעשה דבר מאד פרובוקטיבי הוא יחזיק בדגל ישראל אחד, וירים אותו גבוה גבוה. אורי צבי גרינברג נרתם ליוזמה. הוא כתב והדפיס בתל-אביב את הכרוז הקורא לציבור להשתתף בצעדה, כרוז שהפך לPOSTER הראשון של המהפכה הציונית.
אלפי יהודים נענו לקריאה והגיעו לצעדה. יהודים מכל הזרמים. גברים ונשים, דתיים ולא דתיים, חברי ביתר ומכבי יחד עם חברים בתנועות הסוציאליסטיות כגון אחדות העבודה וחברי הסתדרות. בנוסף גם הגיעו בחורי ישיבה רבים. כולם יחד כדי להלחם למען זכויות היהודים בכותל.
המשטרה הבריטית הגיעה בכוחות מתוגברים למקום הזינוק של הצעדה . הם ניסו לשכנע את המארגנים שלא לקיים את הצעדה, ובמקום זה לקיים במקום הפגנה שקטה "ברוח ט' באב" , בלי דגלים ושירים יהודים פרובוקטיביים .
נציגים של ההנהגה היהודית הרשמית "הפודלים של הבריטים" גם כן הגיעו למקום כדי להורות ליהודים שלא לקיים את הצעדה הפרובוקטיבית, אך הציבור כלל לא התייחס אליהם.
מבית קפה ברחוב ילין הגיע הדגל. סגל וחבריו הרימו את דגל ישראל גבוה והתחילו לצעוד לכיוון רחוב יפו בקריאה רמה "הכותל שלנו", "יחי המדינה היהודית"!!
המשטרה הבריטית ניסתה לעצור בעדם, אך הם היו מעטים מדי והצועדים הרבים דחפו אותם הצידה. שוב ושוב ניסו הבריטים ליצור שרשרת אנושית כדי לעצור את היהודים, אך שוב ושוב היהודים דחפו אותם וצעדו הלאה. עלו ברחוב הנביאים, דרך שער שכם לתוך העיר העתיקה. סגן מפקד מחוז ירושלים הבריטי COMMANDER KINGSLEY HEATH זינק בכבודו ובעצמו על היהודי שהחזיק בדגל כדי להורידו, אך כל מה שהצליח לקבל היו מכות של היהודים שדחפו גם אותו הצידה.
כשהגיעו אלפי הצועדים לכותל, הם קיימו שם טקס בו נשבעו אמונים להר הבית ושרו את "התקווה". סוף סוף, לאחר אלפיים שנות גלות יהודים שוב שרו שירים על עצמאות יהודית ליד הכותל למרגלות הר הבית. בסיום הצעדה כשהצועדים חזרו למרכז העיר הם הרימו את רב משה סגל על הכתפיים, וכשהוא ראה את המפקדים הבריטים קרא לעברם ואמר בגאווה: "אנחנו נגרש אתכם מארצנו! אנחנו נקים כאן מדינה יהודים חופשית!"
החלום התגשם וב48' קמה מדינת ישראל. והנה מה שראש הממשלה דוד בן גוריון אמר בהודעה בדבר ירושלים והמקומות הקדושים:"מדינת ישראל מתחייבת לכבד את כל הזכויות הקיימות ביחס למקומות הקדושים. מדינת ישראל מבטיחה חופש פולחן וגישה חופשית בלא כל אפליה לכל הדתות לכל המקומות הקדושים. יחד עם זאת אנו רואים חובה להצהיר שירושלים היהודית היא חלק אורגאני ובלתי נפרד ממדינת ישראל כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב ליבה של מדינת ישראל."
והנה אנו עומדים- בתשעה באב תשס"ג בצעדה המונית סביב החומות. עשרות אלפי יהודים גברים ונשים-דתיים ולא דתיים ,עולים חדשים וצברים . ואמנם הכובש הבריטי גורש רשמית ויש ממשלה יהודית בירושלים, אבל כל אלה שהשתתפו בצעדה אז, ב1929, לו היו צועדים איתנו היום פשוט לא היו מאמינים! הרבה לא השתנה מאז. גם היום היהודים בארץ ישראל מופלים לרעה והפעם על ידי ממשלה יהודית, לכאורה לאומית.
אך האמת היא שזו ממשלת בובות הפועלת על פי התכתיבים הפעם לא של הבריטים אלא של האמריקנים. למרות ההצהרות היפות של בן גוריון על חופש פולחן לכל הדתות דווקא ליהודים בישראל אין חופש פולחן. יהודים אינם יכולים להתפלל לא בקבר יוסף, לא בבית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו, וכמובן, גרוע מכל יהודים אפילו לא יכולים לעלות להר הבית, לב קדשנו, הנמצא תחת כיבוש ערבי.
וכמו אז, ב1929, גם היום, היהודים נרדפים על ידי אותם ערבים אויבים, שכמו הנאצים ימח שמם, אינם סובלים כל נוכחות יהודית או חיים יהודים ולא חשוב באיזה גבולות אנחנו. גם היום יהודים נרצחים ונשחטים בפוגרומים ופיגועים של ערבים נאצים . רב משה סגל וחבריו לא היו מאמינים שממשלה יהודית, שהם כל כך לחמו למענה וקיוו שהיא תקום, לא רק שהיא לא נלחמת נגד אותם רוצחים ערבים , אלא היא מתגמלת אותם.
במקום להיאבק למען החזרת השבויים והנעדרים הביתה ולמען שחרורו של אחינו יהונתן פולארד, ממשלת ישראל משחררת את אלו שרצחו יהודים ומבטיחה להם ולמנהיגיהם למסור חלקים נרחבים מחבלי מולדתנו ביהודה,שומרון וחבל עזה כדי לאפשר להם להקים שם מדינת מוות . מדינה שכל תכליתה חורבן מדינת ישראל והשמדת היהודים.
אומרים שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. דגלה של הממשלה הנוכחית היא "מפת הדרכים" שכל כולה הסתה לרצח יהודים ושנאת חינם. הרי איך אפשר לפרש אחרת את נכונות הממשלה לעקור יהודים מבתיהם ולגרשם כפי שעשו הגרועים באנטישמים, איך אפשר לפרש את זה אחרת משנאת חינם??
לכן, לדעתי השנה זה התשעה באב הקשה ביותר לעם ישראל. כי בעבר, אם זה היה תחת הכיבוש הבריטי או תחת משטר פושעי אוסלו לפחות תמיד הייתה תקווה שתקום ממשלה לאומית שסוף סוף תילחם למען האינטרס של העם היהודי והנה, ממשלה לאומית לכאורה, בהנהגתו של גיבור לאומי לשעבר, גם כן נכנעת לתכתיבי אויבינו מבית ומחוץ.
אך דווקא הצעדה של רב משה סגל חייבת לתת לנו תקווה וכיוון. קומץ של יהודים הצליח לגייס את העם ולהלהיב אותו לצעוד כנגד הכובש הבריטי ובניגוד לדרישותיה של ההנהגה היהודית הרשמית. זה המסר שרב משה סגל נתן לנו דווקא בתשעה באב. לעמך יש כוח לעצור את החורבן במיוחד כשזו המנהיגות היהודית המובילה אותנו לחורבן חלילה. מי שרוצה להתעסק עם כבשים יכול לעשות את זה בחווה הפרטית שלו.
אך אנחנו העם, לא נלך כמו כבשים לתוכניות המסכנות את חיי ילדינו ונכדינו וקיום המדינה היהודית כולה.
הצעדה היום היא צעדה של אחדות ושלמות כמו כלה המסובבת באהבה את חתנה באנו בהמונינו, סביב הר הבית, להישבע אמונים לתורת ישראל, לעם ישראל ולכל ארץ ישראל אשר ליבו הוא הר הבית.
וכמו שרב סגל קרא לבריטים אנחנו קוראים מפה לאויב הערבי הנמצא למעלה על ההר: " פולשים זרים שלא תטעו! רוב המנהיגות הפוליטית שלנו אמנם חלשה אבל עם ישראל חזק! אנחנו לעולם לא נכנע לכם, להיפך! אנחנו נסלק אתכם ממקום בית מקדשנו ומכל מקום בארץ ישראל בו אתם מסכנים את היהודים!
יחי המדינה היהודית! יחי עם ישראל! יחי תורת ישראל! יחי ארץ ישראל!
ויהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן!"
דבריה של נדיה מטר בצעדת ההמונים סביב חומות עיר העתיקה ליל תשעה באב תשס"ג.
נדיה מטר היא יו"ר "נשים בירוק" ובעלת תוכנית אישית בתחנת הרדיו של ערוץ 7
כפי שמתואר בספרו של זאב גולן FREE JERUSALEM , שבוע לפני תשעה באב, הבריטים ששלטו אז בארץ, גזרו גזירות אנטי- יהודיות שהגבילו מאד את תנאי התפילה היהודית בכותל, בניסיון בריטי להפסיק לגמרי את הכניסה היהודית למקום.
קבוצה של יהודים תחת הנהגתו של הרב משה סגל החליטו שאסור להם לשתוק, והתגובה הכי מתאימה לגזירות הבריטיות החדשות, תהיה צעדה המונית בתשעה באב, עד לכותל, כשמי שיוביל את הצעדה יעשה דבר מאד פרובוקטיבי הוא יחזיק בדגל ישראל אחד, וירים אותו גבוה גבוה. אורי צבי גרינברג נרתם ליוזמה. הוא כתב והדפיס בתל-אביב את הכרוז הקורא לציבור להשתתף בצעדה, כרוז שהפך לPOSTER הראשון של המהפכה הציונית.
אלפי יהודים נענו לקריאה והגיעו לצעדה. יהודים מכל הזרמים. גברים ונשים, דתיים ולא דתיים, חברי ביתר ומכבי יחד עם חברים בתנועות הסוציאליסטיות כגון אחדות העבודה וחברי הסתדרות. בנוסף גם הגיעו בחורי ישיבה רבים. כולם יחד כדי להלחם למען זכויות היהודים בכותל.
המשטרה הבריטית הגיעה בכוחות מתוגברים למקום הזינוק של הצעדה . הם ניסו לשכנע את המארגנים שלא לקיים את הצעדה, ובמקום זה לקיים במקום הפגנה שקטה "ברוח ט' באב" , בלי דגלים ושירים יהודים פרובוקטיביים .
נציגים של ההנהגה היהודית הרשמית "הפודלים של הבריטים" גם כן הגיעו למקום כדי להורות ליהודים שלא לקיים את הצעדה הפרובוקטיבית, אך הציבור כלל לא התייחס אליהם.
מבית קפה ברחוב ילין הגיע הדגל. סגל וחבריו הרימו את דגל ישראל גבוה והתחילו לצעוד לכיוון רחוב יפו בקריאה רמה "הכותל שלנו", "יחי המדינה היהודית"!!
המשטרה הבריטית ניסתה לעצור בעדם, אך הם היו מעטים מדי והצועדים הרבים דחפו אותם הצידה. שוב ושוב ניסו הבריטים ליצור שרשרת אנושית כדי לעצור את היהודים, אך שוב ושוב היהודים דחפו אותם וצעדו הלאה. עלו ברחוב הנביאים, דרך שער שכם לתוך העיר העתיקה. סגן מפקד מחוז ירושלים הבריטי COMMANDER KINGSLEY HEATH זינק בכבודו ובעצמו על היהודי שהחזיק בדגל כדי להורידו, אך כל מה שהצליח לקבל היו מכות של היהודים שדחפו גם אותו הצידה.
כשהגיעו אלפי הצועדים לכותל, הם קיימו שם טקס בו נשבעו אמונים להר הבית ושרו את "התקווה". סוף סוף, לאחר אלפיים שנות גלות יהודים שוב שרו שירים על עצמאות יהודית ליד הכותל למרגלות הר הבית. בסיום הצעדה כשהצועדים חזרו למרכז העיר הם הרימו את רב משה סגל על הכתפיים, וכשהוא ראה את המפקדים הבריטים קרא לעברם ואמר בגאווה: "אנחנו נגרש אתכם מארצנו! אנחנו נקים כאן מדינה יהודים חופשית!"
החלום התגשם וב48' קמה מדינת ישראל. והנה מה שראש הממשלה דוד בן גוריון אמר בהודעה בדבר ירושלים והמקומות הקדושים:"מדינת ישראל מתחייבת לכבד את כל הזכויות הקיימות ביחס למקומות הקדושים. מדינת ישראל מבטיחה חופש פולחן וגישה חופשית בלא כל אפליה לכל הדתות לכל המקומות הקדושים. יחד עם זאת אנו רואים חובה להצהיר שירושלים היהודית היא חלק אורגאני ובלתי נפרד ממדינת ישראל כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב ליבה של מדינת ישראל."
והנה אנו עומדים- בתשעה באב תשס"ג בצעדה המונית סביב החומות. עשרות אלפי יהודים גברים ונשים-דתיים ולא דתיים ,עולים חדשים וצברים . ואמנם הכובש הבריטי גורש רשמית ויש ממשלה יהודית בירושלים, אבל כל אלה שהשתתפו בצעדה אז, ב1929, לו היו צועדים איתנו היום פשוט לא היו מאמינים! הרבה לא השתנה מאז. גם היום היהודים בארץ ישראל מופלים לרעה והפעם על ידי ממשלה יהודית, לכאורה לאומית.
אך האמת היא שזו ממשלת בובות הפועלת על פי התכתיבים הפעם לא של הבריטים אלא של האמריקנים. למרות ההצהרות היפות של בן גוריון על חופש פולחן לכל הדתות דווקא ליהודים בישראל אין חופש פולחן. יהודים אינם יכולים להתפלל לא בקבר יוסף, לא בבית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו, וכמובן, גרוע מכל יהודים אפילו לא יכולים לעלות להר הבית, לב קדשנו, הנמצא תחת כיבוש ערבי.
וכמו אז, ב1929, גם היום, היהודים נרדפים על ידי אותם ערבים אויבים, שכמו הנאצים ימח שמם, אינם סובלים כל נוכחות יהודית או חיים יהודים ולא חשוב באיזה גבולות אנחנו. גם היום יהודים נרצחים ונשחטים בפוגרומים ופיגועים של ערבים נאצים . רב משה סגל וחבריו לא היו מאמינים שממשלה יהודית, שהם כל כך לחמו למענה וקיוו שהיא תקום, לא רק שהיא לא נלחמת נגד אותם רוצחים ערבים , אלא היא מתגמלת אותם.
במקום להיאבק למען החזרת השבויים והנעדרים הביתה ולמען שחרורו של אחינו יהונתן פולארד, ממשלת ישראל משחררת את אלו שרצחו יהודים ומבטיחה להם ולמנהיגיהם למסור חלקים נרחבים מחבלי מולדתנו ביהודה,שומרון וחבל עזה כדי לאפשר להם להקים שם מדינת מוות . מדינה שכל תכליתה חורבן מדינת ישראל והשמדת היהודים.
אומרים שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. דגלה של הממשלה הנוכחית היא "מפת הדרכים" שכל כולה הסתה לרצח יהודים ושנאת חינם. הרי איך אפשר לפרש אחרת את נכונות הממשלה לעקור יהודים מבתיהם ולגרשם כפי שעשו הגרועים באנטישמים, איך אפשר לפרש את זה אחרת משנאת חינם??
לכן, לדעתי השנה זה התשעה באב הקשה ביותר לעם ישראל. כי בעבר, אם זה היה תחת הכיבוש הבריטי או תחת משטר פושעי אוסלו לפחות תמיד הייתה תקווה שתקום ממשלה לאומית שסוף סוף תילחם למען האינטרס של העם היהודי והנה, ממשלה לאומית לכאורה, בהנהגתו של גיבור לאומי לשעבר, גם כן נכנעת לתכתיבי אויבינו מבית ומחוץ.
אך דווקא הצעדה של רב משה סגל חייבת לתת לנו תקווה וכיוון. קומץ של יהודים הצליח לגייס את העם ולהלהיב אותו לצעוד כנגד הכובש הבריטי ובניגוד לדרישותיה של ההנהגה היהודית הרשמית. זה המסר שרב משה סגל נתן לנו דווקא בתשעה באב. לעמך יש כוח לעצור את החורבן במיוחד כשזו המנהיגות היהודית המובילה אותנו לחורבן חלילה. מי שרוצה להתעסק עם כבשים יכול לעשות את זה בחווה הפרטית שלו.
אך אנחנו העם, לא נלך כמו כבשים לתוכניות המסכנות את חיי ילדינו ונכדינו וקיום המדינה היהודית כולה.
הצעדה היום היא צעדה של אחדות ושלמות כמו כלה המסובבת באהבה את חתנה באנו בהמונינו, סביב הר הבית, להישבע אמונים לתורת ישראל, לעם ישראל ולכל ארץ ישראל אשר ליבו הוא הר הבית.
וכמו שרב סגל קרא לבריטים אנחנו קוראים מפה לאויב הערבי הנמצא למעלה על ההר: " פולשים זרים שלא תטעו! רוב המנהיגות הפוליטית שלנו אמנם חלשה אבל עם ישראל חזק! אנחנו לעולם לא נכנע לכם, להיפך! אנחנו נסלק אתכם ממקום בית מקדשנו ומכל מקום בארץ ישראל בו אתם מסכנים את היהודים!
יחי המדינה היהודית! יחי עם ישראל! יחי תורת ישראל! יחי ארץ ישראל!
ויהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן!"
דבריה של נדיה מטר בצעדת ההמונים סביב חומות עיר העתיקה ליל תשעה באב תשס"ג.
נדיה מטר היא יו"ר "נשים בירוק" ובעלת תוכנית אישית בתחנת הרדיו של ערוץ 7