"המוציא לך מים מצור החלמיש" על הפסוק הזה כותב בעל "מי השלוח" כתיב (ישעיה נ"א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו, ואברכהו וארבהו. כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה וכו'. (הולך לבאר הקשר בין ההתבוננות באברהם ושרה להבטחת הגאולה) בזה מורה השי"ת לישראל שלא יתייאשו מהישועה.

הביטו אל צור חוצבתם הוא אברהם אבינו ש"אחד קראתיו", היינו שנולד שיהיה בטבע עקר, וכן מקבת בור נוקרתם -היא שרה, שאיתא במדרש: עיקר מטרון לא הוה לה (פי' לא היה לה רחם). וכיוון שהם בטבע לא היו ראוים להוליד לא היה בהם שום כוח תפילה כלל מצידם.

ומכל מקום -"ואברכהו וארבהו", שנתקיים אצלו הברכה "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך". מזה יאמין האדם כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה -מאחר שכבר היתה בנויה מהשי"ת, ועל זה יש כוח תפילה יותר, שיש טענה "מה תעשה לשמך הגדול המחולל". וזה קל וחומר מאברהם ושרה שלא היו ראוים כלל להוליד וברכם ה', וזה קל וחומר -דלא הוה הוה, דהוה לא כל שכן?! (פירוש: מה שלא היה נהיה, קל וחומר שמה שפעם היה ונחרב שישוב ויהיה). וזהו שכתוב (ישעיה שם)

וישם מדברה כעדן -שעדן הוא היפוך מחורבה ,שלא יחשבו ישראל שאבד סברם שמצור שנחצבו ממנו יבינו שיש תקווה שישובו בנים לגבולם. וזהו "המוציא לך מים מצור החלמיש", שחלמיש הוא הקשה מכל האבנים, שאין בו לחלוחית כלל, ומשם מוציא השי"ת מים, שהוא היפוך מתפיסת האדם לגמרי.

ברוך ה', זכינו במאת השנים האחרונות לראות בהתקיימות נבואת שיבתם הפיזית של בנים לגבולם, ובאופן הפלא ופלא. אך צריך לדעת שלגבי גאולתו הרוחנית של עמנו אנחנו נמצאים כיום במצב מוחלט של "טרום-גאולה".

וכפי שראה יחזקאל הנביא (פרק ל"ז), שאחרי פלא תקומת העצמות היבשות כתוב: "וראיתי, והנה עליהם גידים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור מלמעלה, ורוח אין בהם", ועדיין מצפים להמשך הנבואה. "ויאמר אלי הנבא אל הרוח, הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח, כה אמר ה' אלוקים מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו. והנבאתי כאשר צוני, ותבוא בהם הרוח ויחיו, ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד..."

עם ישראל נמצא כיום במצב של אובדן רוח ודרך שלא היה כמותו בכל תולדותיו. החולי מגיע עד הנפש ממש. לא מדובר רק בשאלת קיום תורה ומצוות, אלא באבדן עצם תחושת הזהות הלאומית, תרבותית והרוחנית שלו. ולכן היום, הכוח הכללי האקטיבי ביותר הפועל ממנו ובתוכו הוא כוח ההרס העצמי.

השלטון, כמעט בכל זרועותיו -המדינית, הצבאית, המשפטית, החינוכית והתרבותית- פועל באופן עקבי למען "לא ייזכר שם ישראל עוד". קיימת היום בארץ "אנטישמיות יהודית" מובהקת, ארסית וחזקה, הפועלת במרץ ובחמת-זעם למען עקירת כל גילויי הקשר בין "עם הקודש לארץ הקודש" ("פינוי" ההתנחלויות), ניתוק העם כעם מתורת חייו ("הפרדת הדת מהמדינה"), זירוז תהליך החילול המוחלט של קדושתו המינית והמשפחתית על ידי מתירנות ופריצות בגסות ובפרהסיא שמעולם לא היו, ביטול עצם הגוף הלאומי שלו -על ידי הבאת מאות אלפי גויים (או "גרים" רפורמיים) והפיכת המדינה שהיא כל-כולה מפעל חלומו ומסירות-נפשו של עם ישראל למדינה גויית ("מדינת כל אזרחיה").

הכוח הזה הוא היום כמעט היחיד הפועל והמשפיע במערכת המדינית והשלטונית (בלי קשר למי יושב ליד שולחן הממשלה). וזאת מפני שזהו מצבם האמיתי של המוני בית ישראל, הרובצים תחת משא החומרנות הכבדה: עייפות גדולה מ"להיות עם ישראל". מתרפקים רק למעט שקט, "בטחון אישי" ורווחה כלכלית.

ודווקא מתוך ראייתנו נכונה את מצבו האמיתי (הגלוי) של העם, נוכל לקבל את עומק ההתעוררות לשאוב מתהום הנשמה את אמונתנו ובטחוננו במהפך הגדול שיהיה, ולהתפלל עליו בכל ליבנו ונפשנו: "מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו... ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד"!! כי ה' הבטיח. "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" ומלב האבן בעצמו יוציא לנו "מים מצור החלמיש"!

כי אנחנו יודעים: "ברישא חשוכא והדר נהורא". ודווקא מפני שההוויה החדשה העומדת בפתח היא מאירה באופן שעוד לא היה, לכן מוכרח שיקדם לה גם חושך כזה שעוד לא היה. וכותב הרב חרל"פ זצ"ל (בסוף פירושו להגדה), כי דווקא על הגאולה המדינית אמרו רבותינו "גאולתם של ישראל קמעא קמעא", אבל גאולתם הרוחנית תהיה כמו יציאת מצרים: "הוא אמר ויהי"...

ותפקידנו אנו, בשנים קשות אלה, הוא להאמין למרות הכל, בקדושה הפנימית הגנוזה בתהומות הנשמה הישראלית, ושדווקא מ"צור החלמיש", מלב האבן, יצאו מים רבים, מרווים ומחיים, במהרה בימינו אמן.


המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.