בס"ד
אלפי שנים מתגעגע עם ישראל לאותו יום נפלא, יום התגלותו המחודשת של אליהו הנביא, יום של השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, יום התשובה הגדול המכין את יום ד' הגדול והנורא. האם בידינו לעשות משהו לקירובו של היום הזה?
רגילים אנו להתייחס ליום זה כאירוע שמימי שאינו נתון להשפעתנו. בא מרן הרב קוק ומלמדנו, כי "..כשם שאנו מכירים ומאמינים שתשועת ישראל תבוא ע"י התחלה של קץ המגולה, שנעשה אנו בכוח אשר נתן לנו ד' לעשות חיל, לרכוש את הארץ, לגאול אותה, לעבדה ולבנותה, לכבוש אותה בכיבושים קול טוריים (תרבותיים) ומעשיים, כן עלינו לדעת יותר ויותר, כי רוח ד' אשר על אליהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם, להשוות את המחלוקת, צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה, ע"י כוחותיה היותר טובים, תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם" (אג' תקעא').
וכן ב"מאור ושמש" (פר' ואתחנן) שצדיקים עושים מלאכתו של אליהו על ידי שמגלים השכינה בתוך הטבע, וממשיכים את קריאתו של אליהו, ד' הוא האלוקים, הוא השורה ומתגלה גם בחיים המעשיים.
לאחר כל המחלוקות והדעות, והזרמים המחשבתיים והמעשיים למיניהם ולסוגיהם, שהתפתחו והתגלו במהלך הדורות, ולאחר כל המלחמות שבין כוחות הקודש לכוחות הטבע, צריכה לבוא באחרית הימים עבודה של השווית המחלוקת, חיבור ואיזון של כל הדעות, מיזוג של קודש וטבע, התקשרות של כל השאיפות במובן הרחב ביותר של המילה, המתנשא עד למלוא ההתגלות השלמה של כל תוכן הקדוש שבטבע ההויה.
וזאת העבודה אשר עשה מרן הרב קוק בתורתו ובדרך בה חינך את תלמידיו לחבר את הכל. לא עוד נגלה או נסתר, הלכה או אגדה, טבע או קדושה, חסידים או מתנגדים, אשכנזים או ספרדים, ציונים או חרדים, וכל שאר החלוקות, כי אם חיבור של הכל, בגוף ובנפש, בעשייה בפועל ממש. אל תלך להיות רק חסיד חב"ד או רק חסיד ברסלב, רק עובד אדמה או רק נזיר ופרוש או רק כל זרם אחר ביהדות, אלא תהיה גם זה וגם זה, למד מכולם, כבד את כולם, אהוב את כולם, התחבר לכולם, וחבר את כולם לאדמת ארץ ישראל הקדושה, להופעה הכוללת הכלל ישראלית, שאליה ייחלו כל הדורות.
עם ישראל לדורותיו ולגדוליו כולם, כמו עומד וממתין לנו, לדורנו הדור המסכם, שניתן לכל קו רוחני שהתפתח והתגלה בעם ישראל במהלך הדורות מקום בנפשנו, בעבודת ד' שלנו, בעולם הרוחני והמעשי שלנו, בלימודנו ובעבודתנו, וככל שכך ננהג, נקרב יותר ויותר את יום התגלותו המופלאה של אליהו הנביא.
ורואים אנו שוב ושוב אצל בעלי תשובה, כמה מוקסמים הם מההרמוניה הרוחנית שבתורתו המסכמת והגואלת של מרן הרב, זו המחברת שמים וארץ, מדינה ותורה, טבע וקדושה, והכל אחד, וכולם אהובים, וכולם עושים רצון קונם בכל הדרכים, וכשרוחו של אליהו שרויה בכל, שערי הלב אט אט נפתחים, לקבל עליהם בעז"ה גם את העבודה המעשית.
ואנו, מה אנו בסך הכל אם לא מורי תנועה עלובים לזרם האדיר של התשובה הדופק היום בלבבות. זרם של תשובה המבקש לו בני אליהו, שילמדוהו את הדרך המקשרת בין חדרי הלב לבין הגוף כולו, בזרימה בריאה, טבעית, עצמית וקדושה. ובחרדת קודש נזכרים אנו שוב ושוב בחזונו היותר גלוי של מרן הרב "הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כוחו לאלוקיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ את גדריו...העולמות הולכים ומתבסמים, בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזיכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום, ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש" (אורות התחיה ל').
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב
אלפי שנים מתגעגע עם ישראל לאותו יום נפלא, יום התגלותו המחודשת של אליהו הנביא, יום של השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, יום התשובה הגדול המכין את יום ד' הגדול והנורא. האם בידינו לעשות משהו לקירובו של היום הזה?
רגילים אנו להתייחס ליום זה כאירוע שמימי שאינו נתון להשפעתנו. בא מרן הרב קוק ומלמדנו, כי "..כשם שאנו מכירים ומאמינים שתשועת ישראל תבוא ע"י התחלה של קץ המגולה, שנעשה אנו בכוח אשר נתן לנו ד' לעשות חיל, לרכוש את הארץ, לגאול אותה, לעבדה ולבנותה, לכבוש אותה בכיבושים קול טוריים (תרבותיים) ומעשיים, כן עלינו לדעת יותר ויותר, כי רוח ד' אשר על אליהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם, להשוות את המחלוקת, צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה, ע"י כוחותיה היותר טובים, תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם" (אג' תקעא').
וכן ב"מאור ושמש" (פר' ואתחנן) שצדיקים עושים מלאכתו של אליהו על ידי שמגלים השכינה בתוך הטבע, וממשיכים את קריאתו של אליהו, ד' הוא האלוקים, הוא השורה ומתגלה גם בחיים המעשיים.
לאחר כל המחלוקות והדעות, והזרמים המחשבתיים והמעשיים למיניהם ולסוגיהם, שהתפתחו והתגלו במהלך הדורות, ולאחר כל המלחמות שבין כוחות הקודש לכוחות הטבע, צריכה לבוא באחרית הימים עבודה של השווית המחלוקת, חיבור ואיזון של כל הדעות, מיזוג של קודש וטבע, התקשרות של כל השאיפות במובן הרחב ביותר של המילה, המתנשא עד למלוא ההתגלות השלמה של כל תוכן הקדוש שבטבע ההויה.
וזאת העבודה אשר עשה מרן הרב קוק בתורתו ובדרך בה חינך את תלמידיו לחבר את הכל. לא עוד נגלה או נסתר, הלכה או אגדה, טבע או קדושה, חסידים או מתנגדים, אשכנזים או ספרדים, ציונים או חרדים, וכל שאר החלוקות, כי אם חיבור של הכל, בגוף ובנפש, בעשייה בפועל ממש. אל תלך להיות רק חסיד חב"ד או רק חסיד ברסלב, רק עובד אדמה או רק נזיר ופרוש או רק כל זרם אחר ביהדות, אלא תהיה גם זה וגם זה, למד מכולם, כבד את כולם, אהוב את כולם, התחבר לכולם, וחבר את כולם לאדמת ארץ ישראל הקדושה, להופעה הכוללת הכלל ישראלית, שאליה ייחלו כל הדורות.
עם ישראל לדורותיו ולגדוליו כולם, כמו עומד וממתין לנו, לדורנו הדור המסכם, שניתן לכל קו רוחני שהתפתח והתגלה בעם ישראל במהלך הדורות מקום בנפשנו, בעבודת ד' שלנו, בעולם הרוחני והמעשי שלנו, בלימודנו ובעבודתנו, וככל שכך ננהג, נקרב יותר ויותר את יום התגלותו המופלאה של אליהו הנביא.
ורואים אנו שוב ושוב אצל בעלי תשובה, כמה מוקסמים הם מההרמוניה הרוחנית שבתורתו המסכמת והגואלת של מרן הרב, זו המחברת שמים וארץ, מדינה ותורה, טבע וקדושה, והכל אחד, וכולם אהובים, וכולם עושים רצון קונם בכל הדרכים, וכשרוחו של אליהו שרויה בכל, שערי הלב אט אט נפתחים, לקבל עליהם בעז"ה גם את העבודה המעשית.
ואנו, מה אנו בסך הכל אם לא מורי תנועה עלובים לזרם האדיר של התשובה הדופק היום בלבבות. זרם של תשובה המבקש לו בני אליהו, שילמדוהו את הדרך המקשרת בין חדרי הלב לבין הגוף כולו, בזרימה בריאה, טבעית, עצמית וקדושה. ובחרדת קודש נזכרים אנו שוב ושוב בחזונו היותר גלוי של מרן הרב "הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כוחו לאלוקיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ את גדריו...העולמות הולכים ומתבסמים, בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזיכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום, ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש" (אורות התחיה ל').
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב