בספר עבודת יששכר בפרשת תרומה נאמר "בני ישראל נטועים משורשם מאבות ואמהות קדושים, גם בבניהם מושרש קדושת ה' ויש להם מידות הקרויים מקיפין". הרב אברהם קוק זצ"ל כתב שמי שאין לו טביעת עין לדעת לחלק בין הצד הסגולי הפנימי הקדוש שביהודי לבין הצד הבחירי המקולקל שבו אז הקב"ה נותן בלבבו רצון זה ומחשבה זו של שנאה ושל התרחקות.
משל לשושנה שמוקפת חוחים וקוצים. מי שמסתכל רק על הקוצים אז הוא מפחד שהם ידקרו אותו, לכן הוא מתרחק ומתנכר אך מי ששקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית מכיר בטבעו את טבע הסגולה הפנימית יודע להפריד ממנה את הקליפה הבחירית ואת החוחים והקוצים ומגיע לשושנה (אגרות הראי"ה, אגרת תקנה).
יש לראות אדם מישראל כדינר של זהב, גם אם לפעמים הוא מעלה חלודה או מלוכלך ברפש, אז צריך לרחצו ולמרקו ואז יחזור אליו אורו (רבי מורדכי מלובביץ). הצדיקים האמיתיים אוהבים כל איש מישראל כי הם רואים את זיו התשובה החופף עליהם תמיד.
כל יהודי הוא מגדל אור. חילוני הוא בסך הכל מגדל אור בלי בטריות. כלומר כוח הסגולה שלו מתגבר וכוח הבחירה שלו עומד במצב נעלם. כל עיקרה של ברית אבות שאינה פוסקת אפילו כשתמה זכות אבות. כשמסתכלים בצד הטוב מתאהב האדם על הבריות כי ההתעניינות בצד הטוב מכסה את הרע "וכוסה קלון ערום" (משלי יב,טז).
רצון הבורא שיילמדו סנגוריה בתמידות על בניו אף בשעה שאין עושים רצונו שנאמר "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". למדו זאת מגדעון, מהושע ומאליהו, (יסוד ושורש העבודה השער הגדול פרקים ז-ח). גם אברהם אבינו גייס את עבדיו כדי להציל את לוט שכפר באלוהים וכל זאת מתוך אהבתו לנבראים.
כאשר משה רבנו היה בסנה הוא אמר "והן לא יאמינו לי" ובגלל שדיבר לשון הרע על בני ישראל "הקב"ה בשיטתו נתן לו אותו לפי דבריו, מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו והלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים" (מדרש רבה שמות ג,טו, ורש"י שמות ד,ב). גם ישעיהו הנביא שאמר "ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" (ישעיה ו,י) נענש שמנשה הרגו. "אם כך נענשו עמודי עולם אז מי יתיר לשונו על ישראל לקרוא אותם פושעים ורשעים. במיוחד הכותב זאת בכתב ידו, מה יהיה עונשו". (אגרת השמד לרמב"ם).
דעת החזון איש ביורה דעה סימן ב,כח היא שגם אדם שעובר עבירות בפרהסיא לא יצא מגדר עמיתך ומצווה לאהוב אותו. אם רואה בחבירו משהו רע אז ישנא את הרוע שבו אך יאהב את החלק הקדוש שבו "חפשו את הטוב אצל האחר, התמקדו בטוב הזה, וכך תוכלו להפוך אפילו חוטא גמור לצדיק" (רבי נחמן מברסלב).
גם על הרשע שנידון למיתת בית דין אנו מצווים באהבתו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה" (פסחים עה) כי כמו שאמרו חז"ל "ישראל אע"פ שחטא, ישראל הוא". אדם נשחת ראוי לשנוא אותו רק מצד חסרונו "אם תבחין ברע שביהודי הרי שגילית את החלק הלא יהודי שבו, את הגוי שבו"(רבי דוד מללוב). שנאת חינם היא כשאדם שונא יהודי כי אינו כמותו ואינו חושב כמוהו. לפיכך אמר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל "אל תאהב את הבריות על מנת לקרבן לתורה אלא אהוב אהבה טבעית".
שנאת חינם נפוצה ביותר בין עובדי ה' (האד"מור הרש"ב מליובאוויטש, ספר המאמרים תרנ"ט עמ' סא). לכן "ריבוי השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי מקומו ועניינו. כולם יכירו שגם ההפכים בדרכיהם יש בהם צד שתתגלה על ידו ידיעת אור ה' ואור אמיתו" (הרב אברהם קוק זצ"ל). כשם שלשעון יש שני קפיצים וכל קפיץ מושך לכיוון אחר ורק כך הוא עובד כי "עיקר השלום זה חיבור של שני הפכים" (רבי נחמן מברסלב).
הצדיק רבי אריה לוין אמר על החילונים "איני נותן עיני בראש האדם החילוני אם הוא מכוסה אלא אני מתבונן בליבו ולפני הוא גלוי לב, והלב חם ויוקד". שמא תאמר הרי השונה מזיק ומקלקל. אך יחד איתך אין הוא מקלקל כי הקלקולים שלו יתמוססו ברוב של אחרים, זה כלל הלכתי בהלכות כשרות שאיסורים מבטלים זה את זה (זבחים עח,א). הלוואי ונזכה כולנו להפוך לאגודת אנוש אחת לרצונו של אבי האנושות האחד. "שכל ישראל יתנו יד זה לזה, תצטרפנה הידיים ליד אחת המגיעה עד כיסא הכבוד" (רבי ישראל מקוזניץ).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
משל לשושנה שמוקפת חוחים וקוצים. מי שמסתכל רק על הקוצים אז הוא מפחד שהם ידקרו אותו, לכן הוא מתרחק ומתנכר אך מי ששקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית מכיר בטבעו את טבע הסגולה הפנימית יודע להפריד ממנה את הקליפה הבחירית ואת החוחים והקוצים ומגיע לשושנה (אגרות הראי"ה, אגרת תקנה).
יש לראות אדם מישראל כדינר של זהב, גם אם לפעמים הוא מעלה חלודה או מלוכלך ברפש, אז צריך לרחצו ולמרקו ואז יחזור אליו אורו (רבי מורדכי מלובביץ). הצדיקים האמיתיים אוהבים כל איש מישראל כי הם רואים את זיו התשובה החופף עליהם תמיד.
כל יהודי הוא מגדל אור. חילוני הוא בסך הכל מגדל אור בלי בטריות. כלומר כוח הסגולה שלו מתגבר וכוח הבחירה שלו עומד במצב נעלם. כל עיקרה של ברית אבות שאינה פוסקת אפילו כשתמה זכות אבות. כשמסתכלים בצד הטוב מתאהב האדם על הבריות כי ההתעניינות בצד הטוב מכסה את הרע "וכוסה קלון ערום" (משלי יב,טז).
רצון הבורא שיילמדו סנגוריה בתמידות על בניו אף בשעה שאין עושים רצונו שנאמר "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". למדו זאת מגדעון, מהושע ומאליהו, (יסוד ושורש העבודה השער הגדול פרקים ז-ח). גם אברהם אבינו גייס את עבדיו כדי להציל את לוט שכפר באלוהים וכל זאת מתוך אהבתו לנבראים.
כאשר משה רבנו היה בסנה הוא אמר "והן לא יאמינו לי" ובגלל שדיבר לשון הרע על בני ישראל "הקב"ה בשיטתו נתן לו אותו לפי דבריו, מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו והלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים" (מדרש רבה שמות ג,טו, ורש"י שמות ד,ב). גם ישעיהו הנביא שאמר "ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" (ישעיה ו,י) נענש שמנשה הרגו. "אם כך נענשו עמודי עולם אז מי יתיר לשונו על ישראל לקרוא אותם פושעים ורשעים. במיוחד הכותב זאת בכתב ידו, מה יהיה עונשו". (אגרת השמד לרמב"ם).
דעת החזון איש ביורה דעה סימן ב,כח היא שגם אדם שעובר עבירות בפרהסיא לא יצא מגדר עמיתך ומצווה לאהוב אותו. אם רואה בחבירו משהו רע אז ישנא את הרוע שבו אך יאהב את החלק הקדוש שבו "חפשו את הטוב אצל האחר, התמקדו בטוב הזה, וכך תוכלו להפוך אפילו חוטא גמור לצדיק" (רבי נחמן מברסלב).
גם על הרשע שנידון למיתת בית דין אנו מצווים באהבתו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה" (פסחים עה) כי כמו שאמרו חז"ל "ישראל אע"פ שחטא, ישראל הוא". אדם נשחת ראוי לשנוא אותו רק מצד חסרונו "אם תבחין ברע שביהודי הרי שגילית את החלק הלא יהודי שבו, את הגוי שבו"(רבי דוד מללוב). שנאת חינם היא כשאדם שונא יהודי כי אינו כמותו ואינו חושב כמוהו. לפיכך אמר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל "אל תאהב את הבריות על מנת לקרבן לתורה אלא אהוב אהבה טבעית".
שנאת חינם נפוצה ביותר בין עובדי ה' (האד"מור הרש"ב מליובאוויטש, ספר המאמרים תרנ"ט עמ' סא). לכן "ריבוי השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי מקומו ועניינו. כולם יכירו שגם ההפכים בדרכיהם יש בהם צד שתתגלה על ידו ידיעת אור ה' ואור אמיתו" (הרב אברהם קוק זצ"ל). כשם שלשעון יש שני קפיצים וכל קפיץ מושך לכיוון אחר ורק כך הוא עובד כי "עיקר השלום זה חיבור של שני הפכים" (רבי נחמן מברסלב).
הצדיק רבי אריה לוין אמר על החילונים "איני נותן עיני בראש האדם החילוני אם הוא מכוסה אלא אני מתבונן בליבו ולפני הוא גלוי לב, והלב חם ויוקד". שמא תאמר הרי השונה מזיק ומקלקל. אך יחד איתך אין הוא מקלקל כי הקלקולים שלו יתמוססו ברוב של אחרים, זה כלל הלכתי בהלכות כשרות שאיסורים מבטלים זה את זה (זבחים עח,א). הלוואי ונזכה כולנו להפוך לאגודת אנוש אחת לרצונו של אבי האנושות האחד. "שכל ישראל יתנו יד זה לזה, תצטרפנה הידיים ליד אחת המגיעה עד כיסא הכבוד" (רבי ישראל מקוזניץ).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.