החלק בציבור היהודי בארץ, המסכים באופן זה או אחר, ובמידה זו או אחרת לויתורים מדיניים או צבאיים ל"רשות הפלשתינית", או אפילו להקמת "מדינה פלשתינית" (דבר שעד לפני כ10- שנים הועלה רק ע"י השוליים הסהרוריים של השמאל), מסכים לכך רק מתוך האמונה והתקווה שבויתורים אלה נחסוך בדם.
והנה עינינו הרואות לדאבון הלב, כי על כל ויתור של ממשלת ישראל, הערבים מתגמלים אותנו בעוד מעשה רצח. עוד הרוג על לא עוול בכפו ועוד נכה לצמיתות על לא עוול בכפו.
למי שלא זוכר, הקו המרכזי שהנחה את "הסכמי אוסלו" היה שמעתה ה"פלשתינים" נוטשים את דרך הטירור, וכל מחלוקת שהיא תיפתר אך ורק מסביב לשולחן הדיונים.
ובעוד כל ממשלות ישראל מאז "הסכמי אוסלו" ממלאות את חלקן בהסכם, הרי שה"רשות-הפלשתינית" הפרה את ההסכם בהפרה יסודית.
והנה ממשלת ישראל במקום שתקום ותאמר "הסכם אוסלו בטל ומבוטל ! צד ב' הפר אותו בהפרה יסודית" משטה בנו באמצעות משחקי מילים !
מעתה כל יהודי שנרצח ע"י ערבים הוא קורבן השלום. איזה צורך יש לנו בשלום הגובה קורבנות ???
לפתע אנו עומדים המומים ונדהמים מול גלריה של ארגונים ומושגים. נכון, היה "פיגוע" אבל זה ה"חמאס" ה"ג'יהאד" או ה"תנזים" ואז בכירים במערכת הביטחון (או אנשי ימין) מנסים להוכיח שבעצם ה"רשות הפלשתינית" עומדת מאחורי מעשה טירור זה או אחר.
וגם אם אכן ה"רשות הפלשתינית" אינה עומדת מאחורי מעשה טירור זה או אחר,אז לשם מה הוקמה ה"רשות הפלשתינית" , אם אינה יכולה לפרק את ארגוני הטירור ?
לפתע אנו עומדים מול ביטויים ומושגים שונים שלא שערום אבותינו. וכך, כאשר אנו במלחמה מאז תשרי תשס"א (אוקטובר 200), ובמקום לפעול כמו במלחמה, על כל המשתמע מכך, הממשלה אינה מאשרת לצה"ל לפעול כבמלחמה, כי זו אינה מלחמה, זו רק "אינתיפאדה". ובימים אלה אנו שוב עומדים מול מושג חדש: "הודנה"
כמו ששמנו לב כל המושגים הם בערבית. כשאנו מדברים במושגים שבשפתם, הסכמנו בכך, (ביודעין או שלא ביודעין) גם למשמעותם המדויקת של מושגים אלה, כפי המקובל עליהם והידוע להם, ובעצם הסכמנו לכללי המשחק הנקבעים על ידם.
לאחר כל פיגוע אנו שומעים באמצעי התקשורת כי ראש-הממשלה / שר-הבטחון / שר-החוץ ,נועדים עם "ראש-הממשלה הפלשתיני" / "שר-הביטחון הפשלתיני", ושוב מציפה אותנו התקשורת בים של מלל, ובעוד מושגים חדשים ואנו אזרחי המדינה שבסה"כ רוצים לצאת לשוק, או לנסוע באוטובוס ולחזור הביתה בשלום, לא מקבלים כל מענה או הבטחה למשאלה זו.
והנה עינינו הרואות לדאבון הלב, כי על כל ויתור של ממשלת ישראל, הערבים מתגמלים אותנו בעוד מעשה רצח. עוד הרוג על לא עוול בכפו ועוד נכה לצמיתות על לא עוול בכפו.
למי שלא זוכר, הקו המרכזי שהנחה את "הסכמי אוסלו" היה שמעתה ה"פלשתינים" נוטשים את דרך הטירור, וכל מחלוקת שהיא תיפתר אך ורק מסביב לשולחן הדיונים.
ובעוד כל ממשלות ישראל מאז "הסכמי אוסלו" ממלאות את חלקן בהסכם, הרי שה"רשות-הפלשתינית" הפרה את ההסכם בהפרה יסודית.
והנה ממשלת ישראל במקום שתקום ותאמר "הסכם אוסלו בטל ומבוטל ! צד ב' הפר אותו בהפרה יסודית" משטה בנו באמצעות משחקי מילים !
מעתה כל יהודי שנרצח ע"י ערבים הוא קורבן השלום. איזה צורך יש לנו בשלום הגובה קורבנות ???
לפתע אנו עומדים המומים ונדהמים מול גלריה של ארגונים ומושגים. נכון, היה "פיגוע" אבל זה ה"חמאס" ה"ג'יהאד" או ה"תנזים" ואז בכירים במערכת הביטחון (או אנשי ימין) מנסים להוכיח שבעצם ה"רשות הפלשתינית" עומדת מאחורי מעשה טירור זה או אחר.
וגם אם אכן ה"רשות הפלשתינית" אינה עומדת מאחורי מעשה טירור זה או אחר,אז לשם מה הוקמה ה"רשות הפלשתינית" , אם אינה יכולה לפרק את ארגוני הטירור ?
לפתע אנו עומדים מול ביטויים ומושגים שונים שלא שערום אבותינו. וכך, כאשר אנו במלחמה מאז תשרי תשס"א (אוקטובר 200), ובמקום לפעול כמו במלחמה, על כל המשתמע מכך, הממשלה אינה מאשרת לצה"ל לפעול כבמלחמה, כי זו אינה מלחמה, זו רק "אינתיפאדה". ובימים אלה אנו שוב עומדים מול מושג חדש: "הודנה"
כמו ששמנו לב כל המושגים הם בערבית. כשאנו מדברים במושגים שבשפתם, הסכמנו בכך, (ביודעין או שלא ביודעין) גם למשמעותם המדויקת של מושגים אלה, כפי המקובל עליהם והידוע להם, ובעצם הסכמנו לכללי המשחק הנקבעים על ידם.
לאחר כל פיגוע אנו שומעים באמצעי התקשורת כי ראש-הממשלה / שר-הבטחון / שר-החוץ ,נועדים עם "ראש-הממשלה הפלשתיני" / "שר-הביטחון הפשלתיני", ושוב מציפה אותנו התקשורת בים של מלל, ובעוד מושגים חדשים ואנו אזרחי המדינה שבסה"כ רוצים לצאת לשוק, או לנסוע באוטובוס ולחזור הביתה בשלום, לא מקבלים כל מענה או הבטחה למשאלה זו.