בנאום לטרון, נאום המדינה הפלסטינית, נשמטה אדמת ארץ ישראל מתחת לרגליו של שרון. תחתה הוא העניק לנו תחליף של מדיניות ביטחונית שעיקרה ,כל עוד לא ייעקרו תשתיות הטרור, לא תהיה "התקדמות" ב"תהליך".
שימו לב לשפת הסגי נהור, שפת אוסלו "התקדמות" הכוונה לנסיגה, "תהליך"פירושו התפתחות סרטנית.
עכשיו נשמטה מתחת לרגליו גם מדיניות הביטחון. אפילו לפי מפת הדרכים, חיסול תשתיות הטרור היא התמורה היחידה הנדרשת מן הערבים, והנה בפועל ישראל כבר ויתרה עליה! ואולי בגלל זה שרון שותק, ושולח את הפודל שלו, מופז לעשות בשבילו את העבודה המלוכלכת של כניעה לטרור ללא תנאי.
רק לפני ימים ספורים התחייב שרון בפעם המי-יודע-כמה, שכל עוד הפלסטינים אינם עושים דבר לפירוק תשתיות הטרור והם אינם עושים "הוא לא יעבור לשלב הבא" במפת הדרכים. ומהו השלב הזה? הנסיגה מן הערים הפלסטיניות זה הצעד המשמעותי ביותר לקראת השלב השני, מבשר-רעות, הנקרא "מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים".
כדי להגיע אליה , עד סוף שנה זאת , חייבות להיערך תחילה בחירות כלליות בכל ערי וכפרי יש'ע, ורק אחריהן יחליט הקוורטט על כינוס הוועידה הבינלאומית הראשונה, שתפקידה להחליט לכונן את מדינת פלסטין. אלא, תנאי התנו שלטונות המחבלים, שהבחירות הללו לא תתקיימנה "תחת כיבוש", כלומר, כל עוד צה"ל לא נסוג אל הקוים שמלפני ספטמבר, 2000, לפני פרוץ מלחמת-הטרור. על כן, כל נסיגה מעיר הקרויה "פלסטינית" היא עוד צעד לעבר פלסטין הריבונית.
לצורך זה, לא חשוב אם בפועל יש בזמן האחרון נוכחות צבאית ישראלית ביריחו או בטולכרם מדובר כאן על סטטוס, על מעמד מעין-ריבוני. צה"ל, שיוצא במסגרת ההסכם הזה, אינו יכול לשוב. לו היה זה אחרי יציאה כזאת של צה"ל מחברון , מוחמד סידר היה ממשיך עכשיו להכין את מכונית התופת. והא ראייה מה קרה לחוליית הטרור שיצאה מבית לחם ממנה נסוג צה"ל , שפצעה קשה את האישה ליד וולג'ה בדרך להר גילה? לא-כלום, מפני שבית לחם באחריות "שלטונות הביטחון", יא עאני, של רשות החבלה הפלסטינית.
השבוע ירו בכביש עוקף-שכם-דרום ופצעו אישה יהודיה, השבוע ירו ליד חומש. כל יום יורים ליד כדים, והאש לא פסקה כלל בגוש קטיף. להיפך, בחסות ההודנא מפתחים קסאמים שיגיעו לכל עיר בישראל, מבריחים דרך המנהרות נשק אנטי טנקי, וגם נשק אנטי אוירי שיסכן כל מסוק בארץ. דוברי הממשלה מודיעים על כך, צה"ל מתריע ללא הרף, ושרון "מתקדם"! גרוע מזה המו"מ על ביצוע הנסיגה מן הערים מתנהל עם חג' אסמעיל, העומד בראש כת מזוין הכפוף לערפאת, והוא בעצמו איש מובהק של ערפאת. אבו מאזן מצהיר באמריקה: "אני מתואם עם ערפאת, אני מדווח לו, אני ת.פ. ערפאת"!
ציר מרכזי במדיניות הביטחון של שרון היה בידודו של ערפאת, הניסיון להופכו "לא רלוונטי". כל הויתורים הישראלים שחרור מחבלים, החזרת עובדים פלסטינים, פתיחת מחסומים, העברת מיליארדי שקלים, פירוק מאחזים הכל נעשה "כדי לחזק" את מכחיש השואה ומממן רצח הספורטאים במינכן, אבו מאזן. ולמה היה כל כך חשוב לחזק אותו? כדי להחליש את ערפאת , כמובן.
והנה, לפתע מוכן שרון לשחרר את ערפאת מן המוקטעה, כאשר בו-זמנית מודיע ראש אמ"ן שערפאת בימים אלה ממש מארגן ומממן פעולות טרור! ויושבים אנשי צה"ל עם נציגי שלטונות המחבלים , וכמו בתמונה הזויה מן האגף הסגור, שוברים את הראש, איך לאפשר את שחרורו של עראפאת מבלי שישראל תוכל לשים את היד על 20 המבוקשים החוסים במוקטעה תחת צל קורתו של עראפאת מנהיגי טרור, שהוציאו בימים אלה את המתאבדים המתפוצצים באריאל ובראש העין, ואת היורים בואדי חרמיה.
להעביר אותם ליריחו? שדחלן ישמור עליהם? להחתים אותם על איזה נייר-סמרטוט כמו את המחבלים המשתחררים? למשל ,על התחייבות "להמנע מטרור" בעודם מכריזים שמה שהם עשו ויעשו אינו טרור, כי אם "מלחמת שחרור"?
וכך הופך שרון את מדיניות הביטחון שלו למהתלה, ל"מסחרה". עוד מעט, כשערפאת יהיה חפשי ויפעל שוב במלוא כוחו, עוד ישאל השואל: אם כן, לשם מה, בעצם, עשינו את כל הויתורים ל"חיזוק כוחו של אבו מאזן"? לשם מה עשינו לצחוק את שלטון החוק וחזרנו גם אנו ל"דלת המסתובבת?", לשם מה שלחנו את היועץ המשפטי לבקש מבתי המשפט להסיר את העיקולים שהטילו, בעשרות מליוני שקלים, על כספי הרשות החבלנית להבטחת סילוק חובותיה לנושים ישראלים? איזו מדינה במקום להגן על רכוש אזרחיה מסירה מהם את הגנת בתי המשפט שלה? אינו מדינה עצמאית?
מתברר עכשיו , ש"בעל החזון", הוא הנשיא בוש, כבר ויתר על אבן פינה במפת הדרכים, כי דחלן ואבו מאזן יפרקו את תשתיות הטרור. מימשל בוש קיבל את העמדה הפלסטינית, ש"ההודנא", שבמהותה היא הסכם או ברית עם הטרור תבוא במקום השמדת הטרור.
הלא כך אומרים לנו אבו מאזן ואנשיו: "אנחנו נשלב אותם בתוך ממשלתנו ובתוך צבאנו, וזו המשמעות של התחייבותנו שיהיה רק נשק אחד במדינה הפלסטינית".
אם הפודל של שרון חוזר במיוחד מחופשתו לאחר ההתפוצצויות בראש העין ובאריאל לא כדי להיכנס בטרוריסטים כי אם , כדבריו , כדי להציל את ההודנא (!), אם אנחנו שומעים את שבחי ההודנא מפי אנשי חצרו של שרון, כמה טוב הדבר להתאוששות הכלכלה, וראו איך הישראלים ממלאים את בתי המלון והקפה והמרגוע, והכל הודות להודנא, זה אינו מקרה מכינים אותנו לקבל את החמאס והג'יהאד "כפרטנרים" חדשים במקום לרסק אותם. מפני שרק קבלתנו אותם כשותפים ל"הודנא" בלתי מוגבלת והכרתנו בהם כצד שווה במפת הדרכים, "תציל" את מפת הדרכים ותאפשר להמשיך לנסוע על פיה עד לתחנת המוצא של פלסטין העצמאית, היא התחנה הסופית של מדינת ישראל.
השלמת שרון עם הטרור, התמוטטות כל תורת הביטחון שלו כל כך תמוהה, שאפילו פרשן שמאלני כדן מרגלית שואל ב"מעריב":
"..שובל של תהיות הותיר אחריו אריאל שרון בביקורו לפני כשבועיים בוושינגטון. הם שואלים מה הכמוסות הרפואיות שהוא נושא עמו (כמות ניכרת, לדברי עד ראייה, אם כי לא חריגה לאדם בגילו); ומדוע הפסיד בלי קרב את כלי התקשורת לעומת הפלסטינים הרעננים, שהתייצבו מול כל מיקרופון ולמה לא הסתער על גבעת הקפיטול ועקף עד כדי חרם את ניו-יורק ויהודיה? זו חולשה, זו לאות, זה עוול. הוא כבר לא עובד קשה, שמעתי כמה פעמים".
..."לא ייתכן שמדיניות ישראל באמריקה תתנהל כך. לא ייתכן ששרון , אולי מתוך עייפות יסמוך רק על שיקול דעתו של דב וייסגלס, יהיה זריז ככל שיהיה".
..."וייסגלס היה משוכנע, שוושינגטון תדבק בתביעה המקדימה לפירוק תשתיות הטרור הפלסטיני. בא שרון לוושינגטון ונכח כי היא מסתפקת בהודנא ועוד קצת"...עד כאן לשונו.
היה פעם סטיקר : "בחרנו אריק, קבלנו עומרי". הגיע הזמן לסטיקר חדש בחרנו את אריק מלך ישראל, קיבלנו עורך דין של קזינו".
מה קרה לשרון? האם הוא חולה, חלילה? האם זה הגיל? האם התיקים הפליליים משתקים אותו? מה פשר כניעתו לאמריקנים הגובלת בהשפלה? מה פשר הציות, ציות-של-משרתים, לכל ציוץ, לכל גחמה, לכל רמז אמריקני? מה פשר השמועות שתחת לחץ כזה שרון עומד להעמיד את הגדר על הקו הירוק ולהוציא מתחומה 60,000 יהודים?
אלה שאלות גורליות. עוד נצטער על כך שלא מילאנו את הרחובות, יומם ולילה, כדי להשמיע אותן, ובקול רם!
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".
שימו לב לשפת הסגי נהור, שפת אוסלו "התקדמות" הכוונה לנסיגה, "תהליך"פירושו התפתחות סרטנית.
עכשיו נשמטה מתחת לרגליו גם מדיניות הביטחון. אפילו לפי מפת הדרכים, חיסול תשתיות הטרור היא התמורה היחידה הנדרשת מן הערבים, והנה בפועל ישראל כבר ויתרה עליה! ואולי בגלל זה שרון שותק, ושולח את הפודל שלו, מופז לעשות בשבילו את העבודה המלוכלכת של כניעה לטרור ללא תנאי.
רק לפני ימים ספורים התחייב שרון בפעם המי-יודע-כמה, שכל עוד הפלסטינים אינם עושים דבר לפירוק תשתיות הטרור והם אינם עושים "הוא לא יעבור לשלב הבא" במפת הדרכים. ומהו השלב הזה? הנסיגה מן הערים הפלסטיניות זה הצעד המשמעותי ביותר לקראת השלב השני, מבשר-רעות, הנקרא "מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים".
כדי להגיע אליה , עד סוף שנה זאת , חייבות להיערך תחילה בחירות כלליות בכל ערי וכפרי יש'ע, ורק אחריהן יחליט הקוורטט על כינוס הוועידה הבינלאומית הראשונה, שתפקידה להחליט לכונן את מדינת פלסטין. אלא, תנאי התנו שלטונות המחבלים, שהבחירות הללו לא תתקיימנה "תחת כיבוש", כלומר, כל עוד צה"ל לא נסוג אל הקוים שמלפני ספטמבר, 2000, לפני פרוץ מלחמת-הטרור. על כן, כל נסיגה מעיר הקרויה "פלסטינית" היא עוד צעד לעבר פלסטין הריבונית.
לצורך זה, לא חשוב אם בפועל יש בזמן האחרון נוכחות צבאית ישראלית ביריחו או בטולכרם מדובר כאן על סטטוס, על מעמד מעין-ריבוני. צה"ל, שיוצא במסגרת ההסכם הזה, אינו יכול לשוב. לו היה זה אחרי יציאה כזאת של צה"ל מחברון , מוחמד סידר היה ממשיך עכשיו להכין את מכונית התופת. והא ראייה מה קרה לחוליית הטרור שיצאה מבית לחם ממנה נסוג צה"ל , שפצעה קשה את האישה ליד וולג'ה בדרך להר גילה? לא-כלום, מפני שבית לחם באחריות "שלטונות הביטחון", יא עאני, של רשות החבלה הפלסטינית.
השבוע ירו בכביש עוקף-שכם-דרום ופצעו אישה יהודיה, השבוע ירו ליד חומש. כל יום יורים ליד כדים, והאש לא פסקה כלל בגוש קטיף. להיפך, בחסות ההודנא מפתחים קסאמים שיגיעו לכל עיר בישראל, מבריחים דרך המנהרות נשק אנטי טנקי, וגם נשק אנטי אוירי שיסכן כל מסוק בארץ. דוברי הממשלה מודיעים על כך, צה"ל מתריע ללא הרף, ושרון "מתקדם"! גרוע מזה המו"מ על ביצוע הנסיגה מן הערים מתנהל עם חג' אסמעיל, העומד בראש כת מזוין הכפוף לערפאת, והוא בעצמו איש מובהק של ערפאת. אבו מאזן מצהיר באמריקה: "אני מתואם עם ערפאת, אני מדווח לו, אני ת.פ. ערפאת"!
ציר מרכזי במדיניות הביטחון של שרון היה בידודו של ערפאת, הניסיון להופכו "לא רלוונטי". כל הויתורים הישראלים שחרור מחבלים, החזרת עובדים פלסטינים, פתיחת מחסומים, העברת מיליארדי שקלים, פירוק מאחזים הכל נעשה "כדי לחזק" את מכחיש השואה ומממן רצח הספורטאים במינכן, אבו מאזן. ולמה היה כל כך חשוב לחזק אותו? כדי להחליש את ערפאת , כמובן.
והנה, לפתע מוכן שרון לשחרר את ערפאת מן המוקטעה, כאשר בו-זמנית מודיע ראש אמ"ן שערפאת בימים אלה ממש מארגן ומממן פעולות טרור! ויושבים אנשי צה"ל עם נציגי שלטונות המחבלים , וכמו בתמונה הזויה מן האגף הסגור, שוברים את הראש, איך לאפשר את שחרורו של עראפאת מבלי שישראל תוכל לשים את היד על 20 המבוקשים החוסים במוקטעה תחת צל קורתו של עראפאת מנהיגי טרור, שהוציאו בימים אלה את המתאבדים המתפוצצים באריאל ובראש העין, ואת היורים בואדי חרמיה.
להעביר אותם ליריחו? שדחלן ישמור עליהם? להחתים אותם על איזה נייר-סמרטוט כמו את המחבלים המשתחררים? למשל ,על התחייבות "להמנע מטרור" בעודם מכריזים שמה שהם עשו ויעשו אינו טרור, כי אם "מלחמת שחרור"?
וכך הופך שרון את מדיניות הביטחון שלו למהתלה, ל"מסחרה". עוד מעט, כשערפאת יהיה חפשי ויפעל שוב במלוא כוחו, עוד ישאל השואל: אם כן, לשם מה, בעצם, עשינו את כל הויתורים ל"חיזוק כוחו של אבו מאזן"? לשם מה עשינו לצחוק את שלטון החוק וחזרנו גם אנו ל"דלת המסתובבת?", לשם מה שלחנו את היועץ המשפטי לבקש מבתי המשפט להסיר את העיקולים שהטילו, בעשרות מליוני שקלים, על כספי הרשות החבלנית להבטחת סילוק חובותיה לנושים ישראלים? איזו מדינה במקום להגן על רכוש אזרחיה מסירה מהם את הגנת בתי המשפט שלה? אינו מדינה עצמאית?
מתברר עכשיו , ש"בעל החזון", הוא הנשיא בוש, כבר ויתר על אבן פינה במפת הדרכים, כי דחלן ואבו מאזן יפרקו את תשתיות הטרור. מימשל בוש קיבל את העמדה הפלסטינית, ש"ההודנא", שבמהותה היא הסכם או ברית עם הטרור תבוא במקום השמדת הטרור.
הלא כך אומרים לנו אבו מאזן ואנשיו: "אנחנו נשלב אותם בתוך ממשלתנו ובתוך צבאנו, וזו המשמעות של התחייבותנו שיהיה רק נשק אחד במדינה הפלסטינית".
אם הפודל של שרון חוזר במיוחד מחופשתו לאחר ההתפוצצויות בראש העין ובאריאל לא כדי להיכנס בטרוריסטים כי אם , כדבריו , כדי להציל את ההודנא (!), אם אנחנו שומעים את שבחי ההודנא מפי אנשי חצרו של שרון, כמה טוב הדבר להתאוששות הכלכלה, וראו איך הישראלים ממלאים את בתי המלון והקפה והמרגוע, והכל הודות להודנא, זה אינו מקרה מכינים אותנו לקבל את החמאס והג'יהאד "כפרטנרים" חדשים במקום לרסק אותם. מפני שרק קבלתנו אותם כשותפים ל"הודנא" בלתי מוגבלת והכרתנו בהם כצד שווה במפת הדרכים, "תציל" את מפת הדרכים ותאפשר להמשיך לנסוע על פיה עד לתחנת המוצא של פלסטין העצמאית, היא התחנה הסופית של מדינת ישראל.
השלמת שרון עם הטרור, התמוטטות כל תורת הביטחון שלו כל כך תמוהה, שאפילו פרשן שמאלני כדן מרגלית שואל ב"מעריב":
"..שובל של תהיות הותיר אחריו אריאל שרון בביקורו לפני כשבועיים בוושינגטון. הם שואלים מה הכמוסות הרפואיות שהוא נושא עמו (כמות ניכרת, לדברי עד ראייה, אם כי לא חריגה לאדם בגילו); ומדוע הפסיד בלי קרב את כלי התקשורת לעומת הפלסטינים הרעננים, שהתייצבו מול כל מיקרופון ולמה לא הסתער על גבעת הקפיטול ועקף עד כדי חרם את ניו-יורק ויהודיה? זו חולשה, זו לאות, זה עוול. הוא כבר לא עובד קשה, שמעתי כמה פעמים".
..."לא ייתכן שמדיניות ישראל באמריקה תתנהל כך. לא ייתכן ששרון , אולי מתוך עייפות יסמוך רק על שיקול דעתו של דב וייסגלס, יהיה זריז ככל שיהיה".
..."וייסגלס היה משוכנע, שוושינגטון תדבק בתביעה המקדימה לפירוק תשתיות הטרור הפלסטיני. בא שרון לוושינגטון ונכח כי היא מסתפקת בהודנא ועוד קצת"...עד כאן לשונו.
היה פעם סטיקר : "בחרנו אריק, קבלנו עומרי". הגיע הזמן לסטיקר חדש בחרנו את אריק מלך ישראל, קיבלנו עורך דין של קזינו".
מה קרה לשרון? האם הוא חולה, חלילה? האם זה הגיל? האם התיקים הפליליים משתקים אותו? מה פשר כניעתו לאמריקנים הגובלת בהשפלה? מה פשר הציות, ציות-של-משרתים, לכל ציוץ, לכל גחמה, לכל רמז אמריקני? מה פשר השמועות שתחת לחץ כזה שרון עומד להעמיד את הגדר על הקו הירוק ולהוציא מתחומה 60,000 יהודים?
אלה שאלות גורליות. עוד נצטער על כך שלא מילאנו את הרחובות, יומם ולילה, כדי להשמיע אותן, ובקול רם!
עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".