"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים יא כו).
"ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל" (שם כט). כיצד? כיוון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם אצל אלוני מורה
ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והלויים והכהנים והארון עומדים למטה באמצע הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה" ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות.
אחר הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון ונטלו את האבנים ולנו במקומן , בגלגל , שם הקימו את האבנים (סוטה לב א, רש"י). ובשביל מה היו האבנים שהרימו מהירדן? "למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם? ואמרתם להם: אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ד' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם". (יהושע ד ו-ז).
מה הקשר בין הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל לבין האבנים שהרימו מירדן שהם לזכרון כריתת הירדן לבני ישראל עד עולם? כידוע, האבנים באו להזכיר לנו את התחייבותו של עם ישראל "לרשת את כל יושבי הארץ".
קודם הכניסה לארץ "אם אתם עושים כן מוטב ואם לאו באים המים ושוטפין אותיכם (אותי ואתכם)" (סוטה לד א) .
הברית בהר גריזים והר עיבל, ברית הערבות ההדדית שנעשו ערבים זה לזה (רש"י דברים כט, כח) משמעותה, שאין זה מספיק לעבור את הירדן ולכבוש את הארץ, אלא ישנה מחויבות אישית של כל אחד ואחד לשמוע ולשמור את מצוות השי"ת בארץ ישראל שהיא ארמון של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ולכן כתוב "ראה" בלשון יחיד.
נכון לעכשיו, סוף סוף אנו זוכים לשוב לארץ חיינו, ועלינו לזכור ולהזכיר לנו ולבנינו ולכל העולם כולו ;
א. שבאנו לארץ ישראל לרשת את כולה כמצות השי"ת עלינו כפי שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (במדבר לג נב) ולא לתת לעם זר חלקים מארצנו, ולכן הקימו את האבנים בגלגל.
ב. בבואנו לארץ כולנו ערבים זה לזה בהתנהגותנו, דהיינו מוטלת עלינו אחריות לכלל ולפרט כפי שנכרתה הברית של הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל בשכם. ומתוך שנוריש את כל הארץ ונקיים את כל התורה נזכה לגאולה שלמה ולישועה שלמה במהרה בימינו, אמן.
מצפה לישועה השלמה
המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
"ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל" (שם כט). כיצד? כיוון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם אצל אלוני מורה
ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והלויים והכהנים והארון עומדים למטה באמצע הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה" ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות.
אחר הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון ונטלו את האבנים ולנו במקומן , בגלגל , שם הקימו את האבנים (סוטה לב א, רש"י). ובשביל מה היו האבנים שהרימו מהירדן? "למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם? ואמרתם להם: אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ד' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם". (יהושע ד ו-ז).
מה הקשר בין הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל לבין האבנים שהרימו מירדן שהם לזכרון כריתת הירדן לבני ישראל עד עולם? כידוע, האבנים באו להזכיר לנו את התחייבותו של עם ישראל "לרשת את כל יושבי הארץ".
קודם הכניסה לארץ "אם אתם עושים כן מוטב ואם לאו באים המים ושוטפין אותיכם (אותי ואתכם)" (סוטה לד א) .
הברית בהר גריזים והר עיבל, ברית הערבות ההדדית שנעשו ערבים זה לזה (רש"י דברים כט, כח) משמעותה, שאין זה מספיק לעבור את הירדן ולכבוש את הארץ, אלא ישנה מחויבות אישית של כל אחד ואחד לשמוע ולשמור את מצוות השי"ת בארץ ישראל שהיא ארמון של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ולכן כתוב "ראה" בלשון יחיד.
נכון לעכשיו, סוף סוף אנו זוכים לשוב לארץ חיינו, ועלינו לזכור ולהזכיר לנו ולבנינו ולכל העולם כולו ;
א. שבאנו לארץ ישראל לרשת את כולה כמצות השי"ת עלינו כפי שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (במדבר לג נב) ולא לתת לעם זר חלקים מארצנו, ולכן הקימו את האבנים בגלגל.
ב. בבואנו לארץ כולנו ערבים זה לזה בהתנהגותנו, דהיינו מוטלת עלינו אחריות לכלל ולפרט כפי שנכרתה הברית של הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל בשכם. ומתוך שנוריש את כל הארץ ונקיים את כל התורה נזכה לגאולה שלמה ולישועה שלמה במהרה בימינו, אמן.
מצפה לישועה השלמה
המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .