בחברון, במקום בו נורתה למוות התינוקת שלהבת פס, כשמולי רכס אבו סנינה ועליו שכונה ערבית חרבה ונטושה, ראיתי את אוסלו. את חייהם של 1189 יהודים שאבדו, את קלות הדעת ואחיזת העיניים.
אמרו להם, אל תביאו לכאן ארגון טרור ואל תתנו לו רובים. אמרו להם: זה הארגון של הפליטים, למען הפליטים, שלפי "תורת השלבים" ינצל כל שטח שיקבל להגשמת "זכות השיבה" בתוך ישראל. הזהירו אותם משותפות עם חבורת גנגסטרים מושחתים. הם השיבו בהתנשאות ובשחצנות.
למזהירים, שקטיושות תיפולנה על אשקלון, קרא רבין "פחדני שלום". על הבטחת ערפאת לסיים את אוסלו כמוחמד שהשמיד את שבט קורייש, הגיב פרס: "לא חשוב מה ערפאת אומר, חשוב מה שהוא עושה". ואחרי עשר שנות עשייה של מות וחורבן, האיש - בעזות מצח, עדיין בשלו. בכנסת הוא התפרץ: "... אתה חרש? לא תקום מדינה פלסטינית!" וכן , "ירושלים תהיה מאוחדת, אלה דברים קדושים.. לא נעשה מירושלים ברלין. לא יעזור לכם שום דבר".
ויוסי ביילין, (מעריב 26.11.93 ) : "אני לא ישן בלילה בשקט. המבחן הגדול ביותר של ההסכם יהיה מבחן של דם. אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור - זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר, לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו"...
והנה, הוא "ישן בלילה בשקט", ולהיפך - דוחף הלאה, לעבר אותה התהום.
מקום הירצחה של שלהבת הקטנה מסמל את החורבן שאוסלו הביאה על שני העמים. 31 שנים אני בחברון ולא ראיתי שנאה וחמת רצח כזאת בין יהודים לערבים. לפני אוסלו עבדו בישראל 200,000 ערבים, ולא היינו למשיסה מטרקטור ועד לכביסה שעל החבל.
"שלום-אמת" הבטיחו, והביאו ניתוק גמור, גדר. אשליה של פריחה כלכלית מזויפת הותירה משק הולך ונהרס, שהצלתו תצריך מלחמה טראומה כמו שעברו ירדן ולבנון, שאותה המפלצת כמעט והשתלטה עליהן. אוסלו הרסה את המאזן הדמוגראפי , הכניסה מאות אלפים, את ממסד תוניס, את צבא פלסטין על משפחותיו, מסתננים באשרות כניסה פלסטיניות: תחילת מימוש "זכות השיבה".
אוסלו חוללה ערפאתיזציה בערביי ישראל, כמתועד בדו"ח ועדת אור, וכבר מחלחלת לקו הירוק. אוספים מסמכי בעלות, רושמים ומצלמים, מארגנים ביקורים, משקמים מסגדים, מחדירים לתודעת העולם את "שואת תש'ח".
אוסלו מבשרת קץ להתנחלות היהודית, מפריכה חזון "ושבתי את שבות עמי ישראל ...ונטעתים על אדמתם ולא יינטשו עוד מעל אדמתם", הפכה אתוס ציוני נשגב למעשה מגונה ופשע מלחמה. אוסלו חוללה התערבות זרה : קץ המו"מ הישיר, פקוח הסי.איי.אי. וצוות מטעם משרד החוץ האמריקני; "קוורטט" המכתיב מדיניות חוץ ; איום בהפעלת כוח בינלאומי.
לא עוד יודע העולם שלא"י ההיסטורית חזרו היהודים, יודעים - שפלסטין חזרה לפלסטינה. בתהליך של פונדקאות גדל אורגניזם פלסטיני זר בתוך הרחם היהודית הלאומית. פלסטין נעשתה טפילה על כלכלת ישראל.
אנחנו מחויבים לקנות ממנה תוצרת חקלאית על חשבון חקלאיותינו, לנכות לטובתה מס הכנסה, לספק לה מים, חשמל, שרותי בזק, סובסידיה שנתית של מיליארד וחצי שקל בצורת 50,000 מכוניות גנובות. אוסלו קירבה את הפוסט-ציונות אל מרכז הבמה, חוללה בעם פילוג, שנאה וניכור. הכתימה אותנו בדם נקיים, דמו של ראש ממשלה שנרצח, דמם של עשרות ערבים שנטבחו במסגד בעת תפילה.
חלוצים נחשבים "פנאטים", בליינים-כדאיניקים "גיבורי-שלום", אויב - שותף. במדינת אוסלו הכל כסף. "הישראלי" החדש, המשליך מאחוריו חלקי ארץ תמורת "כלכלה", מוכר מולדת בכסף, ארץ תמורת קזינו. באוסלו ירדה ישראל מארץ ישראל, ניתקה את זיקתה לציון. וגם את "המחנה הלאומי" הרסה. ידיים ימניות מקימות מדינה פלסטינית, משלימות את ה"תהליך", מציירות "חלונות הזדמנויות" על קירות אטומים.
והסוף ידוע: "כי אמרתם כרתנו ברית את מוות, ועם שאול עשינו חוזה, שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו... וכופר בריתם את מוות וחזותכם את שאול לא תקום, שוט שוטף כי יבוא, והייתם לו למרמס .(ישעיהו, כ"א- טו', יח').
אמרו להם, אל תביאו לכאן ארגון טרור ואל תתנו לו רובים. אמרו להם: זה הארגון של הפליטים, למען הפליטים, שלפי "תורת השלבים" ינצל כל שטח שיקבל להגשמת "זכות השיבה" בתוך ישראל. הזהירו אותם משותפות עם חבורת גנגסטרים מושחתים. הם השיבו בהתנשאות ובשחצנות.
למזהירים, שקטיושות תיפולנה על אשקלון, קרא רבין "פחדני שלום". על הבטחת ערפאת לסיים את אוסלו כמוחמד שהשמיד את שבט קורייש, הגיב פרס: "לא חשוב מה ערפאת אומר, חשוב מה שהוא עושה". ואחרי עשר שנות עשייה של מות וחורבן, האיש - בעזות מצח, עדיין בשלו. בכנסת הוא התפרץ: "... אתה חרש? לא תקום מדינה פלסטינית!" וכן , "ירושלים תהיה מאוחדת, אלה דברים קדושים.. לא נעשה מירושלים ברלין. לא יעזור לכם שום דבר".
ויוסי ביילין, (מעריב 26.11.93 ) : "אני לא ישן בלילה בשקט. המבחן הגדול ביותר של ההסכם יהיה מבחן של דם. אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור - זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר, לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ממנו"...
והנה, הוא "ישן בלילה בשקט", ולהיפך - דוחף הלאה, לעבר אותה התהום.
מקום הירצחה של שלהבת הקטנה מסמל את החורבן שאוסלו הביאה על שני העמים. 31 שנים אני בחברון ולא ראיתי שנאה וחמת רצח כזאת בין יהודים לערבים. לפני אוסלו עבדו בישראל 200,000 ערבים, ולא היינו למשיסה מטרקטור ועד לכביסה שעל החבל.
"שלום-אמת" הבטיחו, והביאו ניתוק גמור, גדר. אשליה של פריחה כלכלית מזויפת הותירה משק הולך ונהרס, שהצלתו תצריך מלחמה טראומה כמו שעברו ירדן ולבנון, שאותה המפלצת כמעט והשתלטה עליהן. אוסלו הרסה את המאזן הדמוגראפי , הכניסה מאות אלפים, את ממסד תוניס, את צבא פלסטין על משפחותיו, מסתננים באשרות כניסה פלסטיניות: תחילת מימוש "זכות השיבה".
אוסלו חוללה ערפאתיזציה בערביי ישראל, כמתועד בדו"ח ועדת אור, וכבר מחלחלת לקו הירוק. אוספים מסמכי בעלות, רושמים ומצלמים, מארגנים ביקורים, משקמים מסגדים, מחדירים לתודעת העולם את "שואת תש'ח".
אוסלו מבשרת קץ להתנחלות היהודית, מפריכה חזון "ושבתי את שבות עמי ישראל ...ונטעתים על אדמתם ולא יינטשו עוד מעל אדמתם", הפכה אתוס ציוני נשגב למעשה מגונה ופשע מלחמה. אוסלו חוללה התערבות זרה : קץ המו"מ הישיר, פקוח הסי.איי.אי. וצוות מטעם משרד החוץ האמריקני; "קוורטט" המכתיב מדיניות חוץ ; איום בהפעלת כוח בינלאומי.
לא עוד יודע העולם שלא"י ההיסטורית חזרו היהודים, יודעים - שפלסטין חזרה לפלסטינה. בתהליך של פונדקאות גדל אורגניזם פלסטיני זר בתוך הרחם היהודית הלאומית. פלסטין נעשתה טפילה על כלכלת ישראל.
אנחנו מחויבים לקנות ממנה תוצרת חקלאית על חשבון חקלאיותינו, לנכות לטובתה מס הכנסה, לספק לה מים, חשמל, שרותי בזק, סובסידיה שנתית של מיליארד וחצי שקל בצורת 50,000 מכוניות גנובות. אוסלו קירבה את הפוסט-ציונות אל מרכז הבמה, חוללה בעם פילוג, שנאה וניכור. הכתימה אותנו בדם נקיים, דמו של ראש ממשלה שנרצח, דמם של עשרות ערבים שנטבחו במסגד בעת תפילה.
חלוצים נחשבים "פנאטים", בליינים-כדאיניקים "גיבורי-שלום", אויב - שותף. במדינת אוסלו הכל כסף. "הישראלי" החדש, המשליך מאחוריו חלקי ארץ תמורת "כלכלה", מוכר מולדת בכסף, ארץ תמורת קזינו. באוסלו ירדה ישראל מארץ ישראל, ניתקה את זיקתה לציון. וגם את "המחנה הלאומי" הרסה. ידיים ימניות מקימות מדינה פלסטינית, משלימות את ה"תהליך", מציירות "חלונות הזדמנויות" על קירות אטומים.
והסוף ידוע: "כי אמרתם כרתנו ברית את מוות, ועם שאול עשינו חוזה, שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו... וכופר בריתם את מוות וחזותכם את שאול לא תקום, שוט שוטף כי יבוא, והייתם לו למרמס .(ישעיהו, כ"א- טו', יח').