א. בעניין העליה להר הבית והתפילה בו - אסיפת רבני יש"ע אשר התכנסה זה מכבר, דנה בעניין העליה להר הבית והתפילה בו. בעבר כבר הוחלט לפנות לשרי המשפטים והמשטרה, על מנת שיכירו בזכותם של יהודים להתפלל בהר הבית, אך הדבר לא יצא אל הפועל. עתה נדרשנו לו שוב, הן עקב הכמיהה אל התפילה בהר, והן עקב העובדות הנקבעות בשטח על ידי הערבים.
אחד הרבנים העיר כי בהימנעותנו מלעלות, הרינו מכריזים קבל עולם ומלואו, כאילו אין לנו חלילה חלק בהר ד', ובקרב הערבים הננו מחזקים את התחושה כי הר הבית שלהם. הציבור איננו מודע לכך, שרבנים רבים סבורים כי יש עתה בידנו הנתונים הדרושים כדי לעלות ולא להיכשל, וכי על כן המתירים לעלות אינם מקילים בשום דבר, ואינם חולקים על הקודמים להם, אלא מסתמכים בבירור על הידוע עתה.
ב. על כן הננו קוראים לכל רב אשר לדעתו העליה מותרת, לעלות בעצמו וכן להדריך את בני קהילתו כיצד לעלות על פי כל גדרי ההלכה. הלוא חרפה היא לנו שהערבים "אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלקים" (תהלים פ"ג) המה עולים בהר ברבבותיהם, ואילו אנו איננו עולים אפילו לא "אחד מעיר ושנים ממשפחה" ויהי רצון שיקוים בנו הכתוב "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".
ג. הועדה לענייני הר הבית של ועד רבני יש"ע בראשותו של כבוד מורנו ורבנו הרב דוב ליאור שליט"א התכנסה בשיתוף עם "רבנים למען המקדש" ביום ד' באלול תשס"ג וקבעה כדלהלן.
לבקשת רבים, ולרגל פתיחתו מחדש של הר בית מקדשנו, הננו חוזרים על קביעתנו מקדמת דנא: שכל הממשיכים להחזיק באיסור לא בדקו אותו כראוי ואסרו רק מכוח הספק אבל ספק זה נתברר וניתן לומר בבירור היכן מותר ללכת על ההר ומקובלנו "שאין מוסיפים על הגזרות".
ד. גזירה שלא לעלות להר אפילו אם היתה נעשית כדין לפי כללי ההלכה היינו "במותב כחדא ובמנין" היתה מצריכה כינוס של כל גדולי הדור או סנהדרין, והרוב היה צריך להחליט על איסור עליה. וכיוון שזה לא נעשה, נשארת ההלכה מימים ימימה על היתר עליה להר כפי שעלה גדול פוסקי הדורות הרמב"ם וכפי שהעיד המאירי שמנהג פשוט הוא לעלות והרי אפילו נביא לא יכול לעקור מצווה, אלא לצורך שעה בלבד.
אמנם אותם שרוצים לעשות "סייג לתורה", זוהי חומרה המביאה לידי קולא ובפועל גורמים שרבים העולים לא לפי ההלכה מחוסר ידיעה, כיוון שאינה מפורסמת והיו שמחים לעלות בהיתר על פי דין תורתנו.
ה. והואיל והלכה מפורשת וברורה היא שטמאי מת מותרים בהר הבית וכמו שכתב הרמב"ם (הל' ביאת מקדש פ"ג הל' ד'): טמא מת, אפילו המת עצמו, מותר להיכנס להר הבית שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", עמו במחנה הלויה (עיין שם), והואיל וישנם אזורים הידועים שהם בוודאות מחנה לויה ואין בהם אפילו חשש של מחנה שכינה (ראה רדב"ז ס' תרצ"א "עיר הקודש" חלק ה').
לכן המוכן לעלות להר בקדושה לאחר טבילה כדין להסרת הטומאות היוצאות מן הגוף ובכפוף לגדרי מורא מקדש ובתנאי כמובן שיכיר את המסלול המותר לפי ההלכה לטמאי מת ויקפיד מאד לא לסטות או יעלה בהדרכת "רבנים למען המקדש" - מצוה רבה בידו.
והננו מחזקים בזה את ידיו של השר לביטחון פנים על פעילותו הנמרצת להשבת העטרה ליושנה, ואנו תקוה שחיש מהר יוכלו יהודים לשאת תפילה ליושב מרומים בהר בית ד'.
ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן הלא הם מרנן ורבנן (ראה "קומו ונעלה" עמ' 229-330).
ועל זה באו על החתום:
יו"ר ועד רבני יש"ע הרב דב ליאור, רב העיר ק. ארבע
דובר ועד רבני יש"ע הרב דניאל שילה, הרב של קדומים
חבר ועד רבני יש"ע הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת מעלה אדומים
אחד הרבנים העיר כי בהימנעותנו מלעלות, הרינו מכריזים קבל עולם ומלואו, כאילו אין לנו חלילה חלק בהר ד', ובקרב הערבים הננו מחזקים את התחושה כי הר הבית שלהם. הציבור איננו מודע לכך, שרבנים רבים סבורים כי יש עתה בידנו הנתונים הדרושים כדי לעלות ולא להיכשל, וכי על כן המתירים לעלות אינם מקילים בשום דבר, ואינם חולקים על הקודמים להם, אלא מסתמכים בבירור על הידוע עתה.
ב. על כן הננו קוראים לכל רב אשר לדעתו העליה מותרת, לעלות בעצמו וכן להדריך את בני קהילתו כיצד לעלות על פי כל גדרי ההלכה. הלוא חרפה היא לנו שהערבים "אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלקים" (תהלים פ"ג) המה עולים בהר ברבבותיהם, ואילו אנו איננו עולים אפילו לא "אחד מעיר ושנים ממשפחה" ויהי רצון שיקוים בנו הכתוב "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".
ג. הועדה לענייני הר הבית של ועד רבני יש"ע בראשותו של כבוד מורנו ורבנו הרב דוב ליאור שליט"א התכנסה בשיתוף עם "רבנים למען המקדש" ביום ד' באלול תשס"ג וקבעה כדלהלן.
לבקשת רבים, ולרגל פתיחתו מחדש של הר בית מקדשנו, הננו חוזרים על קביעתנו מקדמת דנא: שכל הממשיכים להחזיק באיסור לא בדקו אותו כראוי ואסרו רק מכוח הספק אבל ספק זה נתברר וניתן לומר בבירור היכן מותר ללכת על ההר ומקובלנו "שאין מוסיפים על הגזרות".
ד. גזירה שלא לעלות להר אפילו אם היתה נעשית כדין לפי כללי ההלכה היינו "במותב כחדא ובמנין" היתה מצריכה כינוס של כל גדולי הדור או סנהדרין, והרוב היה צריך להחליט על איסור עליה. וכיוון שזה לא נעשה, נשארת ההלכה מימים ימימה על היתר עליה להר כפי שעלה גדול פוסקי הדורות הרמב"ם וכפי שהעיד המאירי שמנהג פשוט הוא לעלות והרי אפילו נביא לא יכול לעקור מצווה, אלא לצורך שעה בלבד.
אמנם אותם שרוצים לעשות "סייג לתורה", זוהי חומרה המביאה לידי קולא ובפועל גורמים שרבים העולים לא לפי ההלכה מחוסר ידיעה, כיוון שאינה מפורסמת והיו שמחים לעלות בהיתר על פי דין תורתנו.
ה. והואיל והלכה מפורשת וברורה היא שטמאי מת מותרים בהר הבית וכמו שכתב הרמב"ם (הל' ביאת מקדש פ"ג הל' ד'): טמא מת, אפילו המת עצמו, מותר להיכנס להר הבית שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", עמו במחנה הלויה (עיין שם), והואיל וישנם אזורים הידועים שהם בוודאות מחנה לויה ואין בהם אפילו חשש של מחנה שכינה (ראה רדב"ז ס' תרצ"א "עיר הקודש" חלק ה').
לכן המוכן לעלות להר בקדושה לאחר טבילה כדין להסרת הטומאות היוצאות מן הגוף ובכפוף לגדרי מורא מקדש ובתנאי כמובן שיכיר את המסלול המותר לפי ההלכה לטמאי מת ויקפיד מאד לא לסטות או יעלה בהדרכת "רבנים למען המקדש" - מצוה רבה בידו.
והננו מחזקים בזה את ידיו של השר לביטחון פנים על פעילותו הנמרצת להשבת העטרה ליושנה, ואנו תקוה שחיש מהר יוכלו יהודים לשאת תפילה ליושב מרומים בהר בית ד'.
ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן הלא הם מרנן ורבנן (ראה "קומו ונעלה" עמ' 229-330).
ועל זה באו על החתום:
יו"ר ועד רבני יש"ע הרב דב ליאור, רב העיר ק. ארבע
דובר ועד רבני יש"ע הרב דניאל שילה, הרב של קדומים
חבר ועד רבני יש"ע הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת מעלה אדומים