"ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה...ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה..." (מתוך הפטרת א' דראש-השנה).
"אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עימו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן להיכן תלכו? ואומרים לבית ה' שבשילה, שמשם תצא תורה ומצוות, ואתם למה לא תבואו עימנו ונלך יחד? מיד עיניהם משגרות דמעות.
אומרים להם נלך עמכם? ואומרים להם הן, עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כולם עולים. ובדרך שהיה עולה שנה זו - לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כולם עולים, אמר לו הקב"ה אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחנכתם במצוות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות, הא למדת שבשכר אלקנה שמואל". (ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז)
אלקנה - שכולו קנוי לה' - ניצב באחת מתקופות השפל הקשות שידע עם ישראל. בשלהי ימי "שפוט השופטים". תקופה שגולת הכותרת שלה היא הפסוק החותם את ספר שופטים : "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".
אין הנהגה , פלשיתים מצרים לישראל , ריחוק העם מתורה ומצוות , העם פצוע וחתוך לאחר מלחמת אחים קשה בה כמעט ונכרת שבט שלם מישראל.
ניצב אלקנה , יחיד בשממון הגדול מסביב ומתחיל לעורר את העם לשוב אל ה' מתוך תחושת ערבות ואכפתיות לאחיו , לאומתו. הוא פועל בעסק גדול "ברחובה של עיר" וכל המדינה מתעוררת בהשתאות ושואלים לאן תלכו ? והוא עונה "לבית ה' ". כל מטרת המהלך שלנו , מגמתו , היא - בית ה' , שינשא בראש ההרים ויאמרו כל הגויים נלכה אל בית ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו.
רבים מתעוררים ומגלים עניין אך לא בהכרח לעשות מעשה מיד. אך לאלקנה סבלנות רבה. לשנה ראשונה התאספו חמשה בתי אב , לשנה אחרת עשרה בתים , עד שהאור הולך וחודר בכולם וכולם עולים. ...ובאהבה. אהבה הממלאה את הלב ומקרינה כקרני השמש החמות .
שאל אותם אלקנה "למה לא תבואו ונלך יחד ?" אנחנו יחד , קודם כל יחד , הולכים ביחד. ההליכה ביחד שוברת חומות ומפילה מחיצות. "מיד היו עיניהם משגרות דמעות" והדרך לבית ה' נפרצת והולכת.
הערבות שגילה אלקנה היוותה תיקון לגורמי הקלקול של ימי "שפוט השופטים".
רש"י בפירושו (שמו"א ב ל) מלמדנו: "ובימי פילגש שפקרו ישראל ברוב המצוות , ומי גרם להם ? פנחס וכיוצא בו שהיה להם לסבב מעיר לעיר ולהוכיחם...".
ובתדב"א יא : "אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו ?
לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה ... לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם... ויחזרו בכל עיירות ישראל ... וילמדו את ישראל דרך-ארץ...כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולמות כולן שברא... והם לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד מהם נכנס לכרמו וליינו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח...".
מעניין הביטוי "לקשור חבלים של ברזל במתניהם". אפשר שרומז על התקשרותם של אנשי האמונה אל כלל הציבור בקשר חזק ובל יינתק , ואפשר שרוצה לרמוז על המניעות הגדולות שהם בגדר תירוצים רבים שמערים היצר-הרע בפני המסוגלים לעבודה הקדושה הזו , ועליהם לקום ולהתגבר , לחוש את כובד וגודל האחריות , למסור את הנפש וללכת מעיר לעיר להאיר את אור ה' בלבבות.
ומוסיף שם התדב"א : "לפי שכל ישראל ערבים זה לזה. ולמה הן דומין ? לספינה שנקרע בה בית אחד , אין אומרים נקרע בה בית אחד , אלא כל הספינה נקרעה כולה".
בפרשת ניצבים קראנו על הברית בערבות מואב ערב הכניסה לארץ. מבאר אור-החיים הקדוש :
"ונראה כי כוונת משה בברית זה היא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו לבל יעבור פי ה' ".
ומוסיף ה"כלי-יקר" : "דין הוא שבכל חטא ואשמה יד הסגנים במעל ראשונה כי כל סיבה קודם למסובב... וטעמו של דבר , לפי שבידם ... להשיב רבים מעוון , ורפו ידיהם מלחזק ידיים רפות בתורה וברכיים כושלות באמונה".
בימים אילו של בין כסה לעשור , ימי התשובה - ימי טהרת הרצון והתחזקותו לפעול עם אל בתשובה מאהבה מתוך קבלת עול מלכותו יתברך וישראל עמו שחד המה , נאזור מותנינו להתקרב ולהתחבר איש אל אחיו וכולנו יחד אל אבינו שבשמיים.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
"אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עימו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן להיכן תלכו? ואומרים לבית ה' שבשילה, שמשם תצא תורה ומצוות, ואתם למה לא תבואו עימנו ונלך יחד? מיד עיניהם משגרות דמעות.
אומרים להם נלך עמכם? ואומרים להם הן, עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כולם עולים. ובדרך שהיה עולה שנה זו - לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כולם עולים, אמר לו הקב"ה אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחנכתם במצוות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות, הא למדת שבשכר אלקנה שמואל". (ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז)
אלקנה - שכולו קנוי לה' - ניצב באחת מתקופות השפל הקשות שידע עם ישראל. בשלהי ימי "שפוט השופטים". תקופה שגולת הכותרת שלה היא הפסוק החותם את ספר שופטים : "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".
אין הנהגה , פלשיתים מצרים לישראל , ריחוק העם מתורה ומצוות , העם פצוע וחתוך לאחר מלחמת אחים קשה בה כמעט ונכרת שבט שלם מישראל.
ניצב אלקנה , יחיד בשממון הגדול מסביב ומתחיל לעורר את העם לשוב אל ה' מתוך תחושת ערבות ואכפתיות לאחיו , לאומתו. הוא פועל בעסק גדול "ברחובה של עיר" וכל המדינה מתעוררת בהשתאות ושואלים לאן תלכו ? והוא עונה "לבית ה' ". כל מטרת המהלך שלנו , מגמתו , היא - בית ה' , שינשא בראש ההרים ויאמרו כל הגויים נלכה אל בית ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו.
רבים מתעוררים ומגלים עניין אך לא בהכרח לעשות מעשה מיד. אך לאלקנה סבלנות רבה. לשנה ראשונה התאספו חמשה בתי אב , לשנה אחרת עשרה בתים , עד שהאור הולך וחודר בכולם וכולם עולים. ...ובאהבה. אהבה הממלאה את הלב ומקרינה כקרני השמש החמות .
שאל אותם אלקנה "למה לא תבואו ונלך יחד ?" אנחנו יחד , קודם כל יחד , הולכים ביחד. ההליכה ביחד שוברת חומות ומפילה מחיצות. "מיד היו עיניהם משגרות דמעות" והדרך לבית ה' נפרצת והולכת.
הערבות שגילה אלקנה היוותה תיקון לגורמי הקלקול של ימי "שפוט השופטים".
רש"י בפירושו (שמו"א ב ל) מלמדנו: "ובימי פילגש שפקרו ישראל ברוב המצוות , ומי גרם להם ? פנחס וכיוצא בו שהיה להם לסבב מעיר לעיר ולהוכיחם...".
ובתדב"א יא : "אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו ?
לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה ... לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם... ויחזרו בכל עיירות ישראל ... וילמדו את ישראל דרך-ארץ...כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולמות כולן שברא... והם לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד מהם נכנס לכרמו וליינו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח...".
מעניין הביטוי "לקשור חבלים של ברזל במתניהם". אפשר שרומז על התקשרותם של אנשי האמונה אל כלל הציבור בקשר חזק ובל יינתק , ואפשר שרוצה לרמוז על המניעות הגדולות שהם בגדר תירוצים רבים שמערים היצר-הרע בפני המסוגלים לעבודה הקדושה הזו , ועליהם לקום ולהתגבר , לחוש את כובד וגודל האחריות , למסור את הנפש וללכת מעיר לעיר להאיר את אור ה' בלבבות.
ומוסיף שם התדב"א : "לפי שכל ישראל ערבים זה לזה. ולמה הן דומין ? לספינה שנקרע בה בית אחד , אין אומרים נקרע בה בית אחד , אלא כל הספינה נקרעה כולה".
בפרשת ניצבים קראנו על הברית בערבות מואב ערב הכניסה לארץ. מבאר אור-החיים הקדוש :
"ונראה כי כוונת משה בברית זה היא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו לבל יעבור פי ה' ".
ומוסיף ה"כלי-יקר" : "דין הוא שבכל חטא ואשמה יד הסגנים במעל ראשונה כי כל סיבה קודם למסובב... וטעמו של דבר , לפי שבידם ... להשיב רבים מעוון , ורפו ידיהם מלחזק ידיים רפות בתורה וברכיים כושלות באמונה".
בימים אילו של בין כסה לעשור , ימי התשובה - ימי טהרת הרצון והתחזקותו לפעול עם אל בתשובה מאהבה מתוך קבלת עול מלכותו יתברך וישראל עמו שחד המה , נאזור מותנינו להתקרב ולהתחבר איש אל אחיו וכולנו יחד אל אבינו שבשמיים.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.