לפני 50 שנה בדיוק פירסם הקריקטוריסט המחונן דוש קריקטורה ב"מעריב" תחת הכותרת "השממה כובשת". הקריקטורה הראתה את דמויותיהם של השממה, של הליגה הערבית ושל האו"ם לוחצות יד בסיפוק, ואת דמות ישראל של דוש נושאת מעדר ונסוגה חפוית ראש מעבודתה.
בדברי ההסבר לקריקטורה נכתב: "אוקטובר 1953. תחת לחץ ערבי מצווה האו"ם להפסיק את עבודות ייבוש החולה, והימים ימי תערוכת כיבוש השממה!". 50 שנה אחרי, שוב חוברים אותם 3 גורמים ומפריעים לישראל לייבש את ביצת הטרור.
לפני 10 שנים בדיוק החלו חגיגות "השלום", מלוות במקהלה מתוקשרת וצורמת כיאה למשטרים שעבר זמנם, ומדינת ישראל החלה במסע לעבר "המזרח התיכון החדש", זה שאין בו מדינה יהודית. 10 שנים אחרי, שוב פסטיבל הפעם לרגל יום הולדתו ה-80 של אבי האסון ושוב מקהלה מתוקשרת וצורמת, שלא למדה דבר, מקלסת את הרוקדים על ה"טיטאניק" השוקעת.
לפני 3 שנים בדיוק פרצה מלחמת אוסלו ותוצאתו הבלתי נמנעת של אותו "שלום" ידועה לכל. וישראל הרשמית עדיין אינה קוראת לה מלחמה, ומתחמקת מלפעול במלחמה כמו במלחמה.
למעלה מ-850 הרוגים גברים, נשים וטף, חיילים ואזרחים - ואלפי פצועים, בנוסף למאות הרוגי אוסלו בעידן "השלום". שלש שנים, ועדיין הממשלה מסרבת להגן על אזרחיה כראוי, ועדיין הטרור משיג את מטרתו, ועדיין האזרחים מסתובבים מבוהלים ומפוחדים בהמתנה לפיגוע הבא. בשינוי קל של דברי דוש: הטרור כובש!
תשובתה המגומגמת של ישראל לטרור היא בריחה, והסתגרות מאחורי גדר שאין בה כדי לייבש את הטרור אלא לעודדו להשיג את יעדיו: מעל הגדר, מתחתיה, או דרכה. ושוב, מקהלה מתוקשרת וצורמת, שלא למדה דבר, מפעילה לחץ לא-מתון ושטיפת מוח תוקפנית למען גדר של אפליה, גדר פוליטית, גדר שאין קשר בינה לבין ביטחון. מדוע?
ההסבר נעוץ ככל הנראה בקשר הדוק ופסול בין הון-תקשורת-שלטון. "קו ברלב" הבלתי-עביר, שנבנה בתקופת מלחמת ההתשה לפני למעלה מ-30 שנה, אבל קרס ביום המבחן, כאשר האויב תקף את ישראל השבויה בקונספציה שגויה, היה מקור להתעשרות קלה של קבלנים ומתכננים, שהפיקו הון עתק מפתרון שגוי.
"גדר ההפרדה " אגב, שם נורא המוביל לאפליה ולהפרדה בין דם לדם של יהודים משני צדי הקו, או לטרנספר של סוג אחד של יהודים והיא מקור לעשיית הון ע"י גורמים שונים. אלה כופים את דעתם ע"י שטיפת מוח אינסופית באמצעי התקשורת השונים. מה עומד בבסיס הקשר בין המתעשרים החדשים לבין ברוני תקשורת המנצלים אמצעי שידור "ממלכתיים" ועיתונות כתובה ומגמתית, והאם כך הייתה נוהגת תקשורת חוקרת ואובייקטיבית? ומה מוביל את השלטון, היודע שגדר על "הקו הירוק" אינה הפתרון הנכון מבחינה ביטחונית, מדינית, כלכלית, וחברתית, להיגרר אחרי הקשר הון-תקשורת?
מחדל הגדר מצריך ועדת חקירה, אבל דווקא לגבי השיקולים להקמתה ולמיקומה, והאינטרסים הכלכליים של המצדדים בה. ועדה כזו נצרכת , ויפה שעה אחת קודם. ובלבד שתחקור גם את ההנחות שהביאו להחלטה על הקמת הגדר במיוחד בתוואי הפוליטי ונטול התועלת הביטחונית שלאורכו היא מוקמת, במקום סביב מוקדי הטרור.
וכדי שתחקור את המניעים של פוליטיקאים דמגוגים מסוימים העושים אותה קרדום לחפור בו, ושל קבלנים שעתידים להתעשר ממנה, ואת קשרי הגומלין ביניהם, ושתתייחס לא לדברי מבקר המדינה על ביצוע כושל של החלטה מוטעית, אלא לעצם ההחלטה השגויה שנעשתה מתוך כניעה ללחץ של ציבור מודאג, של בעלי נגישות לתקשורת, ושל שרלטנים המנסים להפיק הון מכך.
דווקא נושא הגדר מהווה הוכחה לאפשרות לחסוך מיליארדים בתקציב הביטחון ולהפנותם לביטחון אמיתי ו/או לחינוך, לבריאות ולמשפחות החד-הוריות.
"והוא בונה חיץ, והינם טחים אותו תפל ... והנה נפל הקיר, הלוא ייאמר אליכם: איה הטיח אשר טחתם?" [יחזקאל (י"ג, 10-13)]. "חיץ" בלשוננו הוא "גדר ההפרדה". "איה הטיח אשר טחתם?" היא השאלה של ועדת החקירה שתצטרך במוקדם או במאוחר לחקור נושא זה של "מחזה שווא" ו"מקסם כזב" (שם, י"ג, 7) הקרוי גדר.
למעשה מדובר בעגל הזהב התורן, אותו עגל שנבנה במיטב כספו של עם ישראל המודאג, ואשר הוצג בפניו כ"אלה אלוהיך ישראל" (שמות, ל"ב, 4).
נזכרתי בדברי הנביא יחזקאל לנוכח דרישתם הבלתי נלאית של גורמים שונים להמשיך את השקעות העתק בפיל לבן זה, ואף להזיזו אל "הקו הירוק" כדי לקבוע גבול מדיני ולא ביטחוני, ומצד שני עקב שתיקתם מול הבזבוז האדיר של כספים, שהיו יכולים למנוע את קריסת מערכות החינוך, הבריאות והרווחה.
בדברי ההסבר לקריקטורה נכתב: "אוקטובר 1953. תחת לחץ ערבי מצווה האו"ם להפסיק את עבודות ייבוש החולה, והימים ימי תערוכת כיבוש השממה!". 50 שנה אחרי, שוב חוברים אותם 3 גורמים ומפריעים לישראל לייבש את ביצת הטרור.
לפני 10 שנים בדיוק החלו חגיגות "השלום", מלוות במקהלה מתוקשרת וצורמת כיאה למשטרים שעבר זמנם, ומדינת ישראל החלה במסע לעבר "המזרח התיכון החדש", זה שאין בו מדינה יהודית. 10 שנים אחרי, שוב פסטיבל הפעם לרגל יום הולדתו ה-80 של אבי האסון ושוב מקהלה מתוקשרת וצורמת, שלא למדה דבר, מקלסת את הרוקדים על ה"טיטאניק" השוקעת.
לפני 3 שנים בדיוק פרצה מלחמת אוסלו ותוצאתו הבלתי נמנעת של אותו "שלום" ידועה לכל. וישראל הרשמית עדיין אינה קוראת לה מלחמה, ומתחמקת מלפעול במלחמה כמו במלחמה.
למעלה מ-850 הרוגים גברים, נשים וטף, חיילים ואזרחים - ואלפי פצועים, בנוסף למאות הרוגי אוסלו בעידן "השלום". שלש שנים, ועדיין הממשלה מסרבת להגן על אזרחיה כראוי, ועדיין הטרור משיג את מטרתו, ועדיין האזרחים מסתובבים מבוהלים ומפוחדים בהמתנה לפיגוע הבא. בשינוי קל של דברי דוש: הטרור כובש!
תשובתה המגומגמת של ישראל לטרור היא בריחה, והסתגרות מאחורי גדר שאין בה כדי לייבש את הטרור אלא לעודדו להשיג את יעדיו: מעל הגדר, מתחתיה, או דרכה. ושוב, מקהלה מתוקשרת וצורמת, שלא למדה דבר, מפעילה לחץ לא-מתון ושטיפת מוח תוקפנית למען גדר של אפליה, גדר פוליטית, גדר שאין קשר בינה לבין ביטחון. מדוע?
ההסבר נעוץ ככל הנראה בקשר הדוק ופסול בין הון-תקשורת-שלטון. "קו ברלב" הבלתי-עביר, שנבנה בתקופת מלחמת ההתשה לפני למעלה מ-30 שנה, אבל קרס ביום המבחן, כאשר האויב תקף את ישראל השבויה בקונספציה שגויה, היה מקור להתעשרות קלה של קבלנים ומתכננים, שהפיקו הון עתק מפתרון שגוי.
"גדר ההפרדה " אגב, שם נורא המוביל לאפליה ולהפרדה בין דם לדם של יהודים משני צדי הקו, או לטרנספר של סוג אחד של יהודים והיא מקור לעשיית הון ע"י גורמים שונים. אלה כופים את דעתם ע"י שטיפת מוח אינסופית באמצעי התקשורת השונים. מה עומד בבסיס הקשר בין המתעשרים החדשים לבין ברוני תקשורת המנצלים אמצעי שידור "ממלכתיים" ועיתונות כתובה ומגמתית, והאם כך הייתה נוהגת תקשורת חוקרת ואובייקטיבית? ומה מוביל את השלטון, היודע שגדר על "הקו הירוק" אינה הפתרון הנכון מבחינה ביטחונית, מדינית, כלכלית, וחברתית, להיגרר אחרי הקשר הון-תקשורת?
מחדל הגדר מצריך ועדת חקירה, אבל דווקא לגבי השיקולים להקמתה ולמיקומה, והאינטרסים הכלכליים של המצדדים בה. ועדה כזו נצרכת , ויפה שעה אחת קודם. ובלבד שתחקור גם את ההנחות שהביאו להחלטה על הקמת הגדר במיוחד בתוואי הפוליטי ונטול התועלת הביטחונית שלאורכו היא מוקמת, במקום סביב מוקדי הטרור.
וכדי שתחקור את המניעים של פוליטיקאים דמגוגים מסוימים העושים אותה קרדום לחפור בו, ושל קבלנים שעתידים להתעשר ממנה, ואת קשרי הגומלין ביניהם, ושתתייחס לא לדברי מבקר המדינה על ביצוע כושל של החלטה מוטעית, אלא לעצם ההחלטה השגויה שנעשתה מתוך כניעה ללחץ של ציבור מודאג, של בעלי נגישות לתקשורת, ושל שרלטנים המנסים להפיק הון מכך.
דווקא נושא הגדר מהווה הוכחה לאפשרות לחסוך מיליארדים בתקציב הביטחון ולהפנותם לביטחון אמיתי ו/או לחינוך, לבריאות ולמשפחות החד-הוריות.
"והוא בונה חיץ, והינם טחים אותו תפל ... והנה נפל הקיר, הלוא ייאמר אליכם: איה הטיח אשר טחתם?" [יחזקאל (י"ג, 10-13)]. "חיץ" בלשוננו הוא "גדר ההפרדה". "איה הטיח אשר טחתם?" היא השאלה של ועדת החקירה שתצטרך במוקדם או במאוחר לחקור נושא זה של "מחזה שווא" ו"מקסם כזב" (שם, י"ג, 7) הקרוי גדר.
למעשה מדובר בעגל הזהב התורן, אותו עגל שנבנה במיטב כספו של עם ישראל המודאג, ואשר הוצג בפניו כ"אלה אלוהיך ישראל" (שמות, ל"ב, 4).
נזכרתי בדברי הנביא יחזקאל לנוכח דרישתם הבלתי נלאית של גורמים שונים להמשיך את השקעות העתק בפיל לבן זה, ואף להזיזו אל "הקו הירוק" כדי לקבוע גבול מדיני ולא ביטחוני, ומצד שני עקב שתיקתם מול הבזבוז האדיר של כספים, שהיו יכולים למנוע את קריסת מערכות החינוך, הבריאות והרווחה.