מאז הופיעה בתוכנו תופעת ה"שאיפה להתחברות" כמרכיב מרכזי בעבודת ד', הרצון לחוש ולחוות את הדברים בעצמתם הרוחנית הפנימית, עברו מספר שנים.
רבני הדור הזהירו מפני ביסוס העבודה על התחברות בלבד כתנאי לקבלת המצוות, ולימדו שוב ושוב כי הבסיס של הבניין הוא מחוייבות רציונלית הלכתית עליה אפשר יהיה לבנות את ההתחברות. העמל והאופי התהליכי האיטי של ההתקדמות בעבודת ד' הוזכרו שוב ושוב מחשש ששואפי ה"התחברות" יגיעו למחוזות לא רצויים.
אך אחרי כל האזהרות עלינו לזכור שמדובר בתופעה מדהימה ובעלת חשיבות עצומה במהלך תחיית הקודש ההולכת ומתגברת במדינת ישראל.
על "..הקו המבדיל בין ההזרמה הנשמתית שהיא נותנת חיים עצמיים.. ובין אורחות הלימוד הנקנים ע"י הדרכה איטית ברוח של שינון ושימור של עניינים נלמדים מפי הורים ומורים" (אג' רסו'), עמד מרן הרב קוק עוד בשנת תר"ע לפני 93 שנה. כבר אז הזהיר בעניין "ההזרמה הנשמתית" או ה"התחברות" כפי שמכנים זאת כיום כי "..אין רוח אלוקי זה הנתון כמו סגולה ומתנה גומר את תפקידו רק לפי הערך אשר יעובד ע"י שכלול לימודי".
אך מאידך גם עמד על חשיבותה העצומה של ההתחברות והזהיר כי "..השכלול הלימודי הבא בסילוק רוח הקודש הוא צעד לנסיגה לאחור..". הרב ראה בחיבור שתי הנטיות ה"התחברות המדלגת" ו"הלימוד האיטי" משום התקדמות שתוביל לבסוף לחידוש הנבואה "..ואנו מחויבים להיחלץ חושים לסול את הדרך לרוח הקודש, לגילוי אליהו, להופעת הנבואה.."
ולימד אותנו מרן הרב כי אחר כל החינוך לסבלנות ותהליכיות ו'קמעא קמעא', אין זה חוק בל יעבור, ויש בנו היכולת מתוך זהירות של תורה לשמוח גם בדלגיות רוחניות "נעלה הוא ישראל ונעלה כוחו לאלוקים. איננו מחובר את התרבות האיטית בכל עורקי נשמתו. כוח קפיצה ודילוג רוחני יש בו. הוא יוכל להינשא בפעם אחת עד לכוכבים.." (אג' קסד').
יתירה מכך לימדנו מרן הרב כי "ההוויה הרוחנית כמו שהיא אי אפשר להכיר ע"י כל חיפוש ומחקר" צללים יתלוו ואף ירדפו את האדם אם יסתפק בצד המחקרי בלבד, וכדי להיפטר מן הצללים יש להוסיף אורה "..שתבוא רק ע"י התעלות לתוכה הפנימי של עצמות ההוויה הרוחנית" וזאת באמצעות "חוש האמונה האלוקית.. שמחברת את ההוויה הרוחנית של האדם המציאותית בפועל עם ההוויה הרוחנית העליונה.." (דרך התחייה).
כשאנו באים היום בחרדת קודש לשוב ולהשיב את עם ישראל בתשובה, עלינו לכוון את דרכינו ומעשינו מתוך התחשבות בשתי הנטיות הלימודית וההתחברותית, ולהתייחס לעניין ההתחברות לא פחות מאשר לצד הלימודי הרציונלי. מי שינסה לזנוח את ההתחברות יגלה עד מהרה שתלמידיו נותרו רעבים בסוף הארוחה באין להם "מזון מעדן ומבריא.. ומקובל על לב הדור החי.."
ואשרינו שנזכה ב"ה לראות בהתגשמות משאת נפשו של מרן הרב הרואה הגדול, "ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים, ועדנה בלי די, ינק מטל שמיים".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב
רבני הדור הזהירו מפני ביסוס העבודה על התחברות בלבד כתנאי לקבלת המצוות, ולימדו שוב ושוב כי הבסיס של הבניין הוא מחוייבות רציונלית הלכתית עליה אפשר יהיה לבנות את ההתחברות. העמל והאופי התהליכי האיטי של ההתקדמות בעבודת ד' הוזכרו שוב ושוב מחשש ששואפי ה"התחברות" יגיעו למחוזות לא רצויים.
אך אחרי כל האזהרות עלינו לזכור שמדובר בתופעה מדהימה ובעלת חשיבות עצומה במהלך תחיית הקודש ההולכת ומתגברת במדינת ישראל.
על "..הקו המבדיל בין ההזרמה הנשמתית שהיא נותנת חיים עצמיים.. ובין אורחות הלימוד הנקנים ע"י הדרכה איטית ברוח של שינון ושימור של עניינים נלמדים מפי הורים ומורים" (אג' רסו'), עמד מרן הרב קוק עוד בשנת תר"ע לפני 93 שנה. כבר אז הזהיר בעניין "ההזרמה הנשמתית" או ה"התחברות" כפי שמכנים זאת כיום כי "..אין רוח אלוקי זה הנתון כמו סגולה ומתנה גומר את תפקידו רק לפי הערך אשר יעובד ע"י שכלול לימודי".
אך מאידך גם עמד על חשיבותה העצומה של ההתחברות והזהיר כי "..השכלול הלימודי הבא בסילוק רוח הקודש הוא צעד לנסיגה לאחור..". הרב ראה בחיבור שתי הנטיות ה"התחברות המדלגת" ו"הלימוד האיטי" משום התקדמות שתוביל לבסוף לחידוש הנבואה "..ואנו מחויבים להיחלץ חושים לסול את הדרך לרוח הקודש, לגילוי אליהו, להופעת הנבואה.."
ולימד אותנו מרן הרב כי אחר כל החינוך לסבלנות ותהליכיות ו'קמעא קמעא', אין זה חוק בל יעבור, ויש בנו היכולת מתוך זהירות של תורה לשמוח גם בדלגיות רוחניות "נעלה הוא ישראל ונעלה כוחו לאלוקים. איננו מחובר את התרבות האיטית בכל עורקי נשמתו. כוח קפיצה ודילוג רוחני יש בו. הוא יוכל להינשא בפעם אחת עד לכוכבים.." (אג' קסד').
יתירה מכך לימדנו מרן הרב כי "ההוויה הרוחנית כמו שהיא אי אפשר להכיר ע"י כל חיפוש ומחקר" צללים יתלוו ואף ירדפו את האדם אם יסתפק בצד המחקרי בלבד, וכדי להיפטר מן הצללים יש להוסיף אורה "..שתבוא רק ע"י התעלות לתוכה הפנימי של עצמות ההוויה הרוחנית" וזאת באמצעות "חוש האמונה האלוקית.. שמחברת את ההוויה הרוחנית של האדם המציאותית בפועל עם ההוויה הרוחנית העליונה.." (דרך התחייה).
כשאנו באים היום בחרדת קודש לשוב ולהשיב את עם ישראל בתשובה, עלינו לכוון את דרכינו ומעשינו מתוך התחשבות בשתי הנטיות הלימודית וההתחברותית, ולהתייחס לעניין ההתחברות לא פחות מאשר לצד הלימודי הרציונלי. מי שינסה לזנוח את ההתחברות יגלה עד מהרה שתלמידיו נותרו רעבים בסוף הארוחה באין להם "מזון מעדן ומבריא.. ומקובל על לב הדור החי.."
ואשרינו שנזכה ב"ה לראות בהתגשמות משאת נפשו של מרן הרב הרואה הגדול, "ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים, ועדנה בלי די, ינק מטל שמיים".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב