אושפיזין יוסף הצדיק זיע"א לפני שלוש שנים. הרב בנימין הרלינג הי"ד נרצח בהר עיבל, כשכולו כואב ודואב את ההשפלה של כבוד ישראל בקבר יוסף הצדיק. מספר ימים קודם לרציחתו זועק הרב בנימין הצדיק במעמד רבנים, על החרפה שבמעשי אויבינו הפוגעים בהר בית קדשנו - ואנו שותקים. דווקא הענוותן הגדול, עמד בכאב נורא ודרש את כבודם של ישראל.
וכתב מרן הרב "קודמת לכל מיני התשובות שהן באות אחריה, היא התשובה אל כבוד ד'". וכן "מצדדים שונים תבוא ותתגלה התשובה. אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער על העלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו.." (אוה"ת פ"ד). ועוד כתב "כבוד שם שמיים הוא השורש והעיקר ועמוד כל הבריאה וכל התורה כולה.. וכחז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו" (חבש פאר פ"א). והתגלות שכינה בישראל מכונה בשם כבוד "וירא כבוד ד' אל כל העם" (ויקרא ט' כג'), ומיחדים "ברוך שם כבוד מלכותו", ובתפילות הימים הנוראים מבקשים "תן כבוד לעמך", וכן "'מלוך על כל העולם כולו בכבודך".
והכבוד אינו ניתן אלא למי שערכו מתגלה אלינו. וככל שערך הדבר רב יותר בעינינו כן יגדל כבודו.
"כבוד" פירושו למעשה - התגלות הערך. המשך הבקשה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" הוא "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו", התגלה בכבודך ותדע ההויה כולה ערכך ביחס אליה, שממך חיותה וקיומה.
ומשום שהשראת שכינה פירושה למעשה התגלותו יתברך בתוכנו ועלינו, על כן מכונה גם היא בשם כבוד. ומצות תפילין מכונה בשם "יקר" היינו כבוד, משום שעל ידה זוכים ישראל לחיבור הקדושה לגופם ממש, עד שנעשים כלי ראוי להמשכת השפע האלוקי בגלוי לכל ההויה כולה, ומתקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך" בהתגלות הקב"ה עלינו ממש, בגופנו, בחומריותנו, במדינתנו, לעיני כל.
וגילוי הערך או הכבוד, הינו תנאי הכרחי ליצירת אפשרות לקבל השפעה. אדם לא יקשיב למי או למה שאין ערכו נחשב בעיניו.
וכתב ר' נחמן (ליקוטי מוהר"ן פב') ש'חרפה' הינה קליפת הערלה, האוטמת ומונעת ירידת השפע האלוקי לעולם, כפי שאמרו בני יעקב לאנשי שכם שלא יוכלו לתת את אחותם לאיש אשר לו ערלה "כי חרפה היא לנו".
כלומר, כשאין כבוד כלפי הקב"ה או כלפי עמו ישראל המספרים תהילתו, נוצרת רח"ל אטימה המונעת ח"ו ירידת חסדו ורוב טובו והתגלות שמו ית' לכל ההויה, והעולם כולו בצער נורא.
וזהו שמתפללים אנו "אל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים" שהרי אם גויים ח"ו שולטים בארץ תיוצר חרפה, היא קליפה, שתמנע ח"ו גילוי שכינתך ו"למה יאמרו הגויים איה אלוקיהם".
ומשום כך, המטרה הראשונה בעיסוק עם בעלי תשובה וכפי שלימדנו מרן הרב, הינה יצירת יחס של כבוד לדת, ורק אח"כ חיבתה, לימודה וקיומה בפועל. וליצירת יחס של הערכה וכבוד לתורה אצל בעלי תשובה, יש צורך להראות להם את אמונת ישראל ומצוותיה בעמקות פנימית ובגדלות רוחנית, אשר תגרור בעקבותיה הערכה רבה, והבנה כי רק משום שלא זכו קודם להכיר תורה לעומקה, הגיעו למסקנות נטולות הערכה לתורה ומצוותיה.
וככל שיתרבה כבוד הדת כן יפתחו הצינורות, ושפע של חיים וחסד ירד לעולם, וכדברי מרן הרב "..כל מה שיתרבה כבוד שמים כן ירבו ברכות ושפע טוב וכבוד בעולם, ויחולו על ראש המכבדים שמו ית' ומברכתם יבורכו כל באי עולם. וכמו כן המיעוט בכבודו ית', ואין צריך לומר ח"ו זלזול בכבוד של מעלה חלילה, מחויב שיגרום כל תקלה וכל השחתה ח"ו. הרחמן ישים חלקנו מנותני כבוד לשמו.." (חבש פאר, שם).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
וכתב מרן הרב "קודמת לכל מיני התשובות שהן באות אחריה, היא התשובה אל כבוד ד'". וכן "מצדדים שונים תבוא ותתגלה התשובה. אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער על העלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו.." (אוה"ת פ"ד). ועוד כתב "כבוד שם שמיים הוא השורש והעיקר ועמוד כל הבריאה וכל התורה כולה.. וכחז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו" (חבש פאר פ"א). והתגלות שכינה בישראל מכונה בשם כבוד "וירא כבוד ד' אל כל העם" (ויקרא ט' כג'), ומיחדים "ברוך שם כבוד מלכותו", ובתפילות הימים הנוראים מבקשים "תן כבוד לעמך", וכן "'מלוך על כל העולם כולו בכבודך".
והכבוד אינו ניתן אלא למי שערכו מתגלה אלינו. וככל שערך הדבר רב יותר בעינינו כן יגדל כבודו.
"כבוד" פירושו למעשה - התגלות הערך. המשך הבקשה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" הוא "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו", התגלה בכבודך ותדע ההויה כולה ערכך ביחס אליה, שממך חיותה וקיומה.
ומשום שהשראת שכינה פירושה למעשה התגלותו יתברך בתוכנו ועלינו, על כן מכונה גם היא בשם כבוד. ומצות תפילין מכונה בשם "יקר" היינו כבוד, משום שעל ידה זוכים ישראל לחיבור הקדושה לגופם ממש, עד שנעשים כלי ראוי להמשכת השפע האלוקי בגלוי לכל ההויה כולה, ומתקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך" בהתגלות הקב"ה עלינו ממש, בגופנו, בחומריותנו, במדינתנו, לעיני כל.
וגילוי הערך או הכבוד, הינו תנאי הכרחי ליצירת אפשרות לקבל השפעה. אדם לא יקשיב למי או למה שאין ערכו נחשב בעיניו.
וכתב ר' נחמן (ליקוטי מוהר"ן פב') ש'חרפה' הינה קליפת הערלה, האוטמת ומונעת ירידת השפע האלוקי לעולם, כפי שאמרו בני יעקב לאנשי שכם שלא יוכלו לתת את אחותם לאיש אשר לו ערלה "כי חרפה היא לנו".
כלומר, כשאין כבוד כלפי הקב"ה או כלפי עמו ישראל המספרים תהילתו, נוצרת רח"ל אטימה המונעת ח"ו ירידת חסדו ורוב טובו והתגלות שמו ית' לכל ההויה, והעולם כולו בצער נורא.
וזהו שמתפללים אנו "אל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים" שהרי אם גויים ח"ו שולטים בארץ תיוצר חרפה, היא קליפה, שתמנע ח"ו גילוי שכינתך ו"למה יאמרו הגויים איה אלוקיהם".
ומשום כך, המטרה הראשונה בעיסוק עם בעלי תשובה וכפי שלימדנו מרן הרב, הינה יצירת יחס של כבוד לדת, ורק אח"כ חיבתה, לימודה וקיומה בפועל. וליצירת יחס של הערכה וכבוד לתורה אצל בעלי תשובה, יש צורך להראות להם את אמונת ישראל ומצוותיה בעמקות פנימית ובגדלות רוחנית, אשר תגרור בעקבותיה הערכה רבה, והבנה כי רק משום שלא זכו קודם להכיר תורה לעומקה, הגיעו למסקנות נטולות הערכה לתורה ומצוותיה.
וככל שיתרבה כבוד הדת כן יפתחו הצינורות, ושפע של חיים וחסד ירד לעולם, וכדברי מרן הרב "..כל מה שיתרבה כבוד שמים כן ירבו ברכות ושפע טוב וכבוד בעולם, ויחולו על ראש המכבדים שמו ית' ומברכתם יבורכו כל באי עולם. וכמו כן המיעוט בכבודו ית', ואין צריך לומר ח"ו זלזול בכבוד של מעלה חלילה, מחויב שיגרום כל תקלה וכל השחתה ח"ו. הרחמן ישים חלקנו מנותני כבוד לשמו.." (חבש פאר, שם).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.