קו בר לב החדש התמוטט עוד לפני שגמרו לבנות אותו. בין ג'נין לחיפה יש כבר גדר מצויידת וממוחשבת, מערכתית וחיישנית, והמחבלת עברה אותה בקלות ובנוחיות. היא לא חפרה מינהרה ולא פוצצה את הגדר, אלא נסעה ככל הנראה במכונית ישראלית ובדרך המלך. אגב, רוב המחבלים המתאבדים הגיעו ליעדם בדרך הזו, שאדישה לחלוטין לשאלה אם יש או אין גדר. עשרות אלפי מכוניות ישראליות, של יהודים ושל ערבים, עוברות את הקו הירוק יום יום לשני הכיוונים, והתנועה הזו תימשך גם אחרי שתקום חומה סינית מלאה חיישנים אלקטרוניים מהגלבוע ועד ערד. צה"ל בדמות השוטר אזולאי יסייר לאורכה ויחפש מסתננים במשעולי גמלים ובחגווי הסלע, בשעה שעל הכבישים ימשיכו לעבור אלפים ורבבות מדי יום במהירות ובקלות, וביניהם מספר זעום אבל קטלני של מנוולים חורשי רע, ונגד זה אין לגדר שום מושג מה לעשות.
הגדר איננה מכשול בלתי עביר, היא מערכת התרעה. כל קונספציית הגדר בנויה על ההנחה הדמיונית כאילו יש קו שצידו האחד הוא שלהם, וברגע שהמחבל עבר אותו הוא בצד שלנו, ואז כל מה שנחוץ כדי ללכוד אותו הוא רק מערכת התרעה טובה. אבל במציאות משני צידי הגדר יש אוכלוסיה פלשתינית גדולה. אנחנו קוראים לחלקה המזרחי "פלשתינים" ולחלקה המערבי "ערבים ישראלים", ואילו הם עצמם, משני צידי הגדר, מגדירים את עצמם פלשתינים. אין שום טעם להכנס לוויכוח כמה קטן או גדול שיעור התומכים בטרור בין ערביי ישראל. משני צידי הגדר הרוב המכריע של האוכלוסיה, רוב עצום וחד משמעי, איננו מעורב בטרור. אבל לכל הדעות מספר קטן של תומכי טרור תמיד יהיה בשני הצדדים של הגדר, וכדי להגיע בקלות מצד לצד ולהעלם בצד שלנו לא צריך הרבה אנשים. המספר הקטנטן, הזעיר, של ערבים ישראלים הדרוש כדי להסיע מתאבד ולהנחות אותו אל היעד, או כדי לתת לו דירת מסתור ללילה, תמיד יימצא.
הקבלנים שוב יתעשרו
לכן הגדר לא שווה כלום. השבוע היה המבחן הראשון שלה והיא נכשלה בו כשלון מוחלט. תומכיה בוודאי יאמרו השבוע שאמנם אי אפשר לסגור הרמטית ואין מאה אחוז, אבל. ואולי הם לא יאמרו דבר כי איש לא ישאל אותם שאלות קשות, שכן הם עצמם נותני הטון וקובעי האופנה משני צידי המיקרופון. אבל לא מדובר באחוזים של יעילות. הגדר היא קונספציה שגויה מן היסוד, התועלת שלה לבטחון קרובה לאפס. כמו קודמתה המפורסמת, היא מביאה תועלת בעיקר לקבלנים שיתעשרו ממנה. הווילות שלהם, אני מנחש, ייבנו די רחוק ממנה. הגדר אכן חוסמת את נתיבי ההסתננות של האנשים קשי היום שבאו לחפש יום עבודה וכמה שקלים, למכור משהו או לגנוב משהו. אלה האנשים שעברו בכל משעולי השדות והוואדיות שהראו לנו שוב ושוב בטלוויזיה תחת הקלישאה הקבועה "הקלות הבלתי נסבלת". המחבלים המתאבדים וחגורות הנפץ אף פעם לא עברו במשעולים האלה. הם נסעו במכונית ישראלית, או חמקו במהירות מרכב ערבי פלשתיני לרכב ערבי ישראלי, ולזה הגדר בכלל לא בנויה לתת מענה. היא תתריע והם ייעלמו. ארבעה וחצי מיליארד שקל הולכים לקונספציה שקורסת במבחנה הראשון.
כדי להגן על הקונספציה הקורסת, מנסים עכשיו למכור לנו סברות ושמועות של יחצנים מטעם. אחרי החגים צה"ל ישקול לגייס שלושה גדודי מילואים שיעמדו במעברים ויבדקו בקפדנות כל מכונית. יהיה בסדר תתקשר אחרי החגים. כדי לבדוק ברצינות כל מכונית מבין עשרות אלפים ביום, גם שלושים גדודים לא יספיקו, ומה שהיה השבוע יום אחד, יהיה כל יום: הדרך מרעננה לתל אביב תארך כל יום שלוש שעות. עם גדר ובלי גדר.
אשליית ה'אי אפשר'
הגדר היא המחסה שמאחוריו אנחנו מנסים להתחמק מהמלחמה הקשה בטרור, אל האשלייה הנוחה ש"אי אפשר להכניע את הטרור". זו אשליית החפ"ש המסתתר מאחורי 'לא יכול', כדי לא לומר 'לא רוצה'. האמת היא להיפך. הדבר היחיד שאפשרי הוא להכריע את הטרור. אי אפשר לברוח מהטרור, הוא תמיד ירדוף אחרינו. אי אפשר להסתתר מהטרור, הוא תמיד ימצא אותנו. הוא לא חיה שמחפשת טרף קל כדי להשביע את רעבונה. הוא לא רעב ואי אפשר לזרוק לו עצם. הטרור מחפש דווקא אותך. דווקא את המסעדה בחיפה ודווקא את השוק בנתניה. והוא מקצועי וחכם ונחוש. אם יהיה יותר קשה להגיע, הוא יעבוד יותר קשה ויגיע.
הדבר היחיד שאפשר לעשות נגד הטרור הוא להלחם בו בשטח שלו עד רדתו, עד חורמה, בלי להפסיק. עד שהוא יירד על הברכיים ויתחנן להפסקת אש ללא תנאי, ואז לתת לו עוד מכה ועוד מכה. זה יהיה קשה וממושך, ולא נחמד, אבל כבר יותר מפעם אחת עשינו את רוב הדרך, ואז חזרנו להסתתר מאחורי איזו גדר אשליות, שבזבזה את כל מה שכבר השגנו והחזירה אותנו לנקודת ההתחלה.
הגדר איננה מכשול בלתי עביר, היא מערכת התרעה. כל קונספציית הגדר בנויה על ההנחה הדמיונית כאילו יש קו שצידו האחד הוא שלהם, וברגע שהמחבל עבר אותו הוא בצד שלנו, ואז כל מה שנחוץ כדי ללכוד אותו הוא רק מערכת התרעה טובה. אבל במציאות משני צידי הגדר יש אוכלוסיה פלשתינית גדולה. אנחנו קוראים לחלקה המזרחי "פלשתינים" ולחלקה המערבי "ערבים ישראלים", ואילו הם עצמם, משני צידי הגדר, מגדירים את עצמם פלשתינים. אין שום טעם להכנס לוויכוח כמה קטן או גדול שיעור התומכים בטרור בין ערביי ישראל. משני צידי הגדר הרוב המכריע של האוכלוסיה, רוב עצום וחד משמעי, איננו מעורב בטרור. אבל לכל הדעות מספר קטן של תומכי טרור תמיד יהיה בשני הצדדים של הגדר, וכדי להגיע בקלות מצד לצד ולהעלם בצד שלנו לא צריך הרבה אנשים. המספר הקטנטן, הזעיר, של ערבים ישראלים הדרוש כדי להסיע מתאבד ולהנחות אותו אל היעד, או כדי לתת לו דירת מסתור ללילה, תמיד יימצא.
הקבלנים שוב יתעשרו
לכן הגדר לא שווה כלום. השבוע היה המבחן הראשון שלה והיא נכשלה בו כשלון מוחלט. תומכיה בוודאי יאמרו השבוע שאמנם אי אפשר לסגור הרמטית ואין מאה אחוז, אבל. ואולי הם לא יאמרו דבר כי איש לא ישאל אותם שאלות קשות, שכן הם עצמם נותני הטון וקובעי האופנה משני צידי המיקרופון. אבל לא מדובר באחוזים של יעילות. הגדר היא קונספציה שגויה מן היסוד, התועלת שלה לבטחון קרובה לאפס. כמו קודמתה המפורסמת, היא מביאה תועלת בעיקר לקבלנים שיתעשרו ממנה. הווילות שלהם, אני מנחש, ייבנו די רחוק ממנה. הגדר אכן חוסמת את נתיבי ההסתננות של האנשים קשי היום שבאו לחפש יום עבודה וכמה שקלים, למכור משהו או לגנוב משהו. אלה האנשים שעברו בכל משעולי השדות והוואדיות שהראו לנו שוב ושוב בטלוויזיה תחת הקלישאה הקבועה "הקלות הבלתי נסבלת". המחבלים המתאבדים וחגורות הנפץ אף פעם לא עברו במשעולים האלה. הם נסעו במכונית ישראלית, או חמקו במהירות מרכב ערבי פלשתיני לרכב ערבי ישראלי, ולזה הגדר בכלל לא בנויה לתת מענה. היא תתריע והם ייעלמו. ארבעה וחצי מיליארד שקל הולכים לקונספציה שקורסת במבחנה הראשון.
כדי להגן על הקונספציה הקורסת, מנסים עכשיו למכור לנו סברות ושמועות של יחצנים מטעם. אחרי החגים צה"ל ישקול לגייס שלושה גדודי מילואים שיעמדו במעברים ויבדקו בקפדנות כל מכונית. יהיה בסדר תתקשר אחרי החגים. כדי לבדוק ברצינות כל מכונית מבין עשרות אלפים ביום, גם שלושים גדודים לא יספיקו, ומה שהיה השבוע יום אחד, יהיה כל יום: הדרך מרעננה לתל אביב תארך כל יום שלוש שעות. עם גדר ובלי גדר.
אשליית ה'אי אפשר'
הגדר היא המחסה שמאחוריו אנחנו מנסים להתחמק מהמלחמה הקשה בטרור, אל האשלייה הנוחה ש"אי אפשר להכניע את הטרור". זו אשליית החפ"ש המסתתר מאחורי 'לא יכול', כדי לא לומר 'לא רוצה'. האמת היא להיפך. הדבר היחיד שאפשרי הוא להכריע את הטרור. אי אפשר לברוח מהטרור, הוא תמיד ירדוף אחרינו. אי אפשר להסתתר מהטרור, הוא תמיד ימצא אותנו. הוא לא חיה שמחפשת טרף קל כדי להשביע את רעבונה. הוא לא רעב ואי אפשר לזרוק לו עצם. הטרור מחפש דווקא אותך. דווקא את המסעדה בחיפה ודווקא את השוק בנתניה. והוא מקצועי וחכם ונחוש. אם יהיה יותר קשה להגיע, הוא יעבוד יותר קשה ויגיע.
הדבר היחיד שאפשר לעשות נגד הטרור הוא להלחם בו בשטח שלו עד רדתו, עד חורמה, בלי להפסיק. עד שהוא יירד על הברכיים ויתחנן להפסקת אש ללא תנאי, ואז לתת לו עוד מכה ועוד מכה. זה יהיה קשה וממושך, ולא נחמד, אבל כבר יותר מפעם אחת עשינו את רוב הדרך, ואז חזרנו להסתתר מאחורי איזו גדר אשליות, שבזבזה את כל מה שכבר השגנו והחזירה אותנו לנקודת ההתחלה.