אין כיום מונח בשפה העברית המסוגל לתאר את התנהלותה של אותה חבורה גרוטסקית שחזרה מז'נבה עם "הסכם שלום חדש". אותם הפרצופים בעלי אותם הדרכונים עם אותה בשורת פיוס של "ויתורים פלשתיניים מפליגים".
כך, בעוד מדינת ישראל מלקקת את פצעיה המדממים כתוצאה ישירה מהרפתקאותיה המדיניות הנמהרות של כנופיית "השלום", אינה מהססת אותה קליקה בלתי-נלאית ליזום סבב מחודש של שלום בלהות עקוב מדם יהודי.
תופעת קנאי השלום מחייבת את יצירתו של שם-תואר חדש המשרטט את דיוקנו ההזוי של משיח שקר ישראלי מבית היוצר של סדנת "השלום". כנופיית ז'נבה אכן יכולה לשמש מקור השראה להגייתו של אותו מונח עברי חדש שיגדיר בצורה קולעת מנטליות קולקטיבית של עזות-מצח, יוהרה, פסיכופתיה, איוולת וקהות-חושים. שכן, אין מחיר אנושי, קיומי וממלכתי שירתיע את עדרי השלום בשעטתם הדורסנית אל התהום.
התקשורת המובילה, שנוהגת להגיב בתנועת ביטול, בהרמת גבה או בחיוך ציני לנוכח הביקורת הציבורית המופנית כלפיה, מספקת הד תקשורתי נרחב לכנופיית ז'נבה המורכבת מאנשי-שוליים חסרי כל מעמד ממלכתי רשמי, שקורות חייהם מוכתמים במעורבות נפשעת בייזום הסכמי הדמים שנרקחו באוסלו.
אך באופן פרדוכסלי, מתוך מגמתה לסייע למסע "השלום" של כנופיית ז'נבה מבליטה התקשורת דווקא את הגרוטסקה המצטיירת מתוך אותו מרוץ הזוי של חבורת אנשי רפאים המתחזים לשליחיו של העם היהודי.
אולי בשל פיצול אישיות תקשורתי, הנובע מתחושת התהום הפעורה בין ההד הציבורי הנרחב המלווה את מסעותיה של כנופיית ז'נבה לבין ממדיה הטבעיים הזניחים כתופעת שוליים סהרורית, נמנעת התקשורת מחקירה "מיותרת" באשר למקורות המימון של מערכת השלום המחודשת. אך הציבור רובו ככולו כבר למוד ניסיון מר מהשלכותיהם הרות-האסון של מקורות המימון האירופאיים המספקים שלמוני דמים לסרסורי שלום מסוגם של חברי כנופיית ז'נבה.
מבחינתה של אירופה הרשמית, "שגרירי" השלום הישראליים הם חוד החנית לקידומו של היעד האירופאי הנכסף הממוקד בכיווצה הטריטוריאלי, הלאומי והרוחני של מדינת ישראל. ואומנם, מתווכי שלום רבים, שהשתבצו בדרגות שונות של הירארכית האופק המדיני, אכן זכו לשגשוג כלכלי תודות לדמי לא יחרץ שהוענקו להם ביד נדיבה על ידי האיחוד האירופאי בתמורה לשירותי סרסרות "שלום".
שכן, אין חדש תחת השמש. אירופה המסורתית, הישנה והטובה, שהתרגלה ליהודיה המסתופפים בגטאות, מוכנה להשקיע את מיטב משאביה הבלתי-נדלים לדחיסתם של יהודים בתוך גטו מזרח-תיכוני. את הדחף האירופאי לשתלטנות אובססיבית על הגורל היהודי המחישה גרמניה הנאצית, שהייתה מוכנה להקריב גדודי וורמאכט שלמים על-מנת לנעוץ את ציפורניה ביהודים ספורים הנמלטים על נפשם.
כשם שהפלשתינים מוותרים כביכול על "זכות השיבה", יכולה ממשלת ישראל להצהיר במידה רבה יותר של צדק כי היא שוקלת לוותר זמנית על תביעותיה הריבוניות כלפי ירדן, עיראק וסוריה, שהוקמו כיציר כפיו המלאכותי של הקולוניאליזם האירופאי על אדמות יהודיות גזולות בתחומי הארץ המובטחת לעם ישראל מקדמת דנא.
מבחינתה של כנופיית ז'נבה, כל וויתור זמני של הפלשתינים על תביעה לאומית מופרכת הוא הישג דיפלומטי מזהיר ואילו כל תביעה ישראלית לגיטימית הנובעת מצרכים קיומיים חיוניים היא מכשלה דיפלומטית.
כל פתולוגיה נפשית, ובכלל זאת מחלת הרוח הקולקטיבית המשתקפת מהתנהלותה של כנופיית ז'נבה, אינה ניתנת להסתרה לאורך זמן. במוקדם או במאוחר ובלחץ הנסיבות היא עולה על פני השטח ומתפרצת בסימפטומים חולניים המסגירים את מאפייניה החבויים.
התקשורת המובילה אומנם משתדלת כמיטב יכולתה להתייחס בכובד ראש לאותו משחק סהרורי של כנופיית ז'נבה, ממש כשם שהגננות בגן הילדים נוטלות חלק פעיל במשחקיהם הדמיוניים של הפעוטות. אלא שמראייני התקשורת אינם עשויים מיקשה אחת.
חלקם אינם עומדים בפיתוי ומשרבבים הערה עוקצנית כלפי מתווכי השלום "החדשים", וחלקם מתקשים להסוות חיוך סמוי לנוכח בשורת השלום "החדשה" של חבורת אוסלו הישנה נושנה, שמנסה כעת לשווק את אותה מרכולת דמים בעטיפה האינפנטילית של הסכם מפורט וסגור המבטיח את הפיוס המיוחל.
יותר מאי פעם מסגירה כנופיית ז'נבה, המתעתדת לשלוח לכל משקי הבית בישראל דואר אשפתות של תוכנית השלום "החדשה", את הטירוף הגלום בפסיכוזת השלום. מתוך זהירות אינסטינקטיבית השתדל המעגל הרחב של שוחרי השלום לשמור על צביון מתון יותר המבדיל אותו מחבורת הקנאים של "גוש שלום" ודומיהם. אלא שבצוק העיתים גוברת מחלת הנפש המושרשת במנטליות מחנה השלום, ומטבע הדברים היא מוצאת את פורקנה במעשים פסיכוטיים דוגמת יוזמת ז'נבה.
כנופיית ז'נבה איבדה את זהירותה ועשתה צעד אחד גדול מדי המאפשר לציבור לאבחן את אדריכלות השלום כתופעה קלינית המחייבת טיפול במסגרת המרפאות לבריאות הנפש. מכל מקום, בז'נבה התאשפז השלום במחלקה הסגורה של ההוויה הישראלית.
כך, בעוד מדינת ישראל מלקקת את פצעיה המדממים כתוצאה ישירה מהרפתקאותיה המדיניות הנמהרות של כנופיית "השלום", אינה מהססת אותה קליקה בלתי-נלאית ליזום סבב מחודש של שלום בלהות עקוב מדם יהודי.
תופעת קנאי השלום מחייבת את יצירתו של שם-תואר חדש המשרטט את דיוקנו ההזוי של משיח שקר ישראלי מבית היוצר של סדנת "השלום". כנופיית ז'נבה אכן יכולה לשמש מקור השראה להגייתו של אותו מונח עברי חדש שיגדיר בצורה קולעת מנטליות קולקטיבית של עזות-מצח, יוהרה, פסיכופתיה, איוולת וקהות-חושים. שכן, אין מחיר אנושי, קיומי וממלכתי שירתיע את עדרי השלום בשעטתם הדורסנית אל התהום.
התקשורת המובילה, שנוהגת להגיב בתנועת ביטול, בהרמת גבה או בחיוך ציני לנוכח הביקורת הציבורית המופנית כלפיה, מספקת הד תקשורתי נרחב לכנופיית ז'נבה המורכבת מאנשי-שוליים חסרי כל מעמד ממלכתי רשמי, שקורות חייהם מוכתמים במעורבות נפשעת בייזום הסכמי הדמים שנרקחו באוסלו.
אך באופן פרדוכסלי, מתוך מגמתה לסייע למסע "השלום" של כנופיית ז'נבה מבליטה התקשורת דווקא את הגרוטסקה המצטיירת מתוך אותו מרוץ הזוי של חבורת אנשי רפאים המתחזים לשליחיו של העם היהודי.
אולי בשל פיצול אישיות תקשורתי, הנובע מתחושת התהום הפעורה בין ההד הציבורי הנרחב המלווה את מסעותיה של כנופיית ז'נבה לבין ממדיה הטבעיים הזניחים כתופעת שוליים סהרורית, נמנעת התקשורת מחקירה "מיותרת" באשר למקורות המימון של מערכת השלום המחודשת. אך הציבור רובו ככולו כבר למוד ניסיון מר מהשלכותיהם הרות-האסון של מקורות המימון האירופאיים המספקים שלמוני דמים לסרסורי שלום מסוגם של חברי כנופיית ז'נבה.
מבחינתה של אירופה הרשמית, "שגרירי" השלום הישראליים הם חוד החנית לקידומו של היעד האירופאי הנכסף הממוקד בכיווצה הטריטוריאלי, הלאומי והרוחני של מדינת ישראל. ואומנם, מתווכי שלום רבים, שהשתבצו בדרגות שונות של הירארכית האופק המדיני, אכן זכו לשגשוג כלכלי תודות לדמי לא יחרץ שהוענקו להם ביד נדיבה על ידי האיחוד האירופאי בתמורה לשירותי סרסרות "שלום".
שכן, אין חדש תחת השמש. אירופה המסורתית, הישנה והטובה, שהתרגלה ליהודיה המסתופפים בגטאות, מוכנה להשקיע את מיטב משאביה הבלתי-נדלים לדחיסתם של יהודים בתוך גטו מזרח-תיכוני. את הדחף האירופאי לשתלטנות אובססיבית על הגורל היהודי המחישה גרמניה הנאצית, שהייתה מוכנה להקריב גדודי וורמאכט שלמים על-מנת לנעוץ את ציפורניה ביהודים ספורים הנמלטים על נפשם.
כשם שהפלשתינים מוותרים כביכול על "זכות השיבה", יכולה ממשלת ישראל להצהיר במידה רבה יותר של צדק כי היא שוקלת לוותר זמנית על תביעותיה הריבוניות כלפי ירדן, עיראק וסוריה, שהוקמו כיציר כפיו המלאכותי של הקולוניאליזם האירופאי על אדמות יהודיות גזולות בתחומי הארץ המובטחת לעם ישראל מקדמת דנא.
מבחינתה של כנופיית ז'נבה, כל וויתור זמני של הפלשתינים על תביעה לאומית מופרכת הוא הישג דיפלומטי מזהיר ואילו כל תביעה ישראלית לגיטימית הנובעת מצרכים קיומיים חיוניים היא מכשלה דיפלומטית.
כל פתולוגיה נפשית, ובכלל זאת מחלת הרוח הקולקטיבית המשתקפת מהתנהלותה של כנופיית ז'נבה, אינה ניתנת להסתרה לאורך זמן. במוקדם או במאוחר ובלחץ הנסיבות היא עולה על פני השטח ומתפרצת בסימפטומים חולניים המסגירים את מאפייניה החבויים.
התקשורת המובילה אומנם משתדלת כמיטב יכולתה להתייחס בכובד ראש לאותו משחק סהרורי של כנופיית ז'נבה, ממש כשם שהגננות בגן הילדים נוטלות חלק פעיל במשחקיהם הדמיוניים של הפעוטות. אלא שמראייני התקשורת אינם עשויים מיקשה אחת.
חלקם אינם עומדים בפיתוי ומשרבבים הערה עוקצנית כלפי מתווכי השלום "החדשים", וחלקם מתקשים להסוות חיוך סמוי לנוכח בשורת השלום "החדשה" של חבורת אוסלו הישנה נושנה, שמנסה כעת לשווק את אותה מרכולת דמים בעטיפה האינפנטילית של הסכם מפורט וסגור המבטיח את הפיוס המיוחל.
יותר מאי פעם מסגירה כנופיית ז'נבה, המתעתדת לשלוח לכל משקי הבית בישראל דואר אשפתות של תוכנית השלום "החדשה", את הטירוף הגלום בפסיכוזת השלום. מתוך זהירות אינסטינקטיבית השתדל המעגל הרחב של שוחרי השלום לשמור על צביון מתון יותר המבדיל אותו מחבורת הקנאים של "גוש שלום" ודומיהם. אלא שבצוק העיתים גוברת מחלת הנפש המושרשת במנטליות מחנה השלום, ומטבע הדברים היא מוצאת את פורקנה במעשים פסיכוטיים דוגמת יוזמת ז'נבה.
כנופיית ז'נבה איבדה את זהירותה ועשתה צעד אחד גדול מדי המאפשר לציבור לאבחן את אדריכלות השלום כתופעה קלינית המחייבת טיפול במסגרת המרפאות לבריאות הנפש. מכל מקום, בז'נבה התאשפז השלום במחלקה הסגורה של ההוויה הישראלית.