עומד לו אדם ליד גשר לונדון ומציע לעוברים והשבים את הגשר למכירה. איש לא מתייחס אליו, עד שלפתע נעתר מישהו ופותח במשא ומתן עימו. לאחר עמידה על המקח, מגיעים השניים להסכמה, כותבים הסכם, נכתב צ'ק, והעסקה יוצאת לפועל. אדם שהתבונן מהצד בכל המסכת הזאת פונה ל"קונה": "הרי ברור שהמוכר אינו בעל הנכס, אתה לא מקבל אותו, ולצ'ק שנתת אין כיסוי, אם כך לשם מה כל הענין?"
"זה פשוט" עונה ה"קונה", "העט, זה מה שנשאר לי מהעסקה".
החבורה הפתטית שחזרה מז'נבה עם "הסכם" ישראלי פלשתיני, והפרטנרים שלהם, מזכירים את שני גיבורי "עיסקת" גשר לונדון. הרי חלפו הימים שנציגי החבורה הזו מסוגלים היו להוציא לפועל את הויתורים שעליהם חתמו, ההתחיבויות המגוחכות של "הפרטנרים" הערבים לא מרשימות איש, וכל ההסכם נראה הרבה יותר כבדיחה מאשר כאיום. ובכן מה הרויחו אנשים אלו מכל ההצגה? מהו ה"עט" שנשאר בידם?
התשובה פשוטה מאד. הם מרוויחים משכורות, תקציבים, טיסות לחו"ל, מלונות וחיי מלכים מעצם פעילותם. את כל זה הם מקבלים מגורמים זרים, בייחוד מהאיחוד האירופי.
"מיליונר שוויצרי" ומשרד החוץ השויצרי כיסו את הוצאות המשלחות של "הסכם ז'נבה". זו חוליה נוספת בשרשרת המעורבות הזרה הגסה בישראל. תחקירים שונים מצטרפים לתמונה שלפיה רובו של השמאל ממומן ע"י גורמים זרים.
400 אלף יורו קיבל רומן ברונפמן עבור "המכון לדמוקרטיה ומנהיגות לעולים" לפרוייקט "אימפקט" שמטרתו העברת עולים לתמיכה בשמאל. עמותת "תאנה" מקבלת אף היא כספים לאותה מטרה.
250 אלף יורו הוקצו לארגון "4 אימהות", מאות אלפי יורו ל"שלום עכשיו" בתוספת למיליוני דולרים מארה"ב, 250 אלף ל"ועד נגד הריסת בתים" בתי ערבים כמובן, 250 אלף לעמותה שמטרתה לפגוע בבניה יהודית בירושלים "עיר שלם" שמה. חוש הומור דווקא לא חסר להם.
כמו כן נתמכים עמותות "קשב", "מכון מפנה", "מרכז פרס לשלום", "הפורום למחשבה מדינית", "מכון טרומן", ארגון הולנדי תומך במשפחות סרבנים, אורי אבנרי ואשתו קיבלו פרס אירופי, אמירה הס, העיתונאית הפרו פלשתינית של "הארץ", קיבלה פרס הולנדי. אפילו שלמה בן עמי- שר החוץ של ממשלת ברק קיבל עשרות אלפי דולרים. עקיבא אלדר מ"הארץ" קיבל מענק לכתיבת ספר על המתנחלים.
אך השאור שבעיסה היא "הקרן לשיתוף פעולה כלכלי". עמותה זו הוקמה בשנת 1991. חברים בה אברהם בורג, יאיר הירשפלד, אלי לנדאו, שלמה להט, יוסי ביילין ואחרים. עורך הדין שלה היה יצחק הרצוג שייצג כמה עמותות שמאל, ולא בהתנדבות. ראשי העמותה הרוויחו בין 360 ל-408 אלף שקל לשנה, ומשרדיה שוכנים בבית אסיה היוקרתי בתל אביב. עמותה זו היא שהובילה ודחפה את השיחות המחתרתיות שהתפתחו להסכמי אוסלו.
ה"שלום" משתלם, והוא מפרנס גדול של ישראלים רבים. לא פלא שהם לא ממהרים להתייאש ממנו."בקש 'שלום' ורדפהו".
עיתונאים לא מעטים מהשמאל מקבלים פרסים, הזמנות להשתלמויות, הזמנות לכתיבת ספרים ועוד כיבודים. האם התמיכה, החשיפה, והדיווח הרציני שקיבלה פארסת ז'נבה בתקשורת הישראלית מצביעה על הכרת התודה של עיתונאים אלו?
במדינות מתוקנות לא מתאפשרת מעורבות זרה מסוג זה כלל, או שהחוק מחייב את מקבלי המימון להירשם מראש תחת הגדרה של "סוכן זר"- גוף המייצג בגלוי אינטרסים של מדינות אחרות. כמובן שלא יעלה שם על הדעת לאפשר לגופים זרים כאלה לבחוש באינטרסים לאומיים, ופעילותם מתאפשרת רק עבור מטרות לגיטימיות. רק במדינת ישראל המסואבת, מתאפשרת הפקרות שכזו ששברה שיאים של עזות מצח מצד "נציגינו" בוועידת ז'נבה, ובמקום לעמוד לדין על בגידה, מתקיים עימם דיון ציבורי מכובד.
אסור להיגרר לויכוחים עם תומכי ההסכם. כל דיון על תוכן ההסכם מעניק להם לגיטימציה יקרה. ההסכם והאנשים שחוללו אותו צריכים להיות מנודים ומוקעים. בכל פעם שמתפתח בתקשורת דיון על הנושא, טוב יעשו מתנגדי ההסכם אם ישללו את עצם הלגיטימציה שלהם ע"י חשיפת העובדות על היקף ומקורות המימון הזר. מהרגע שמדובר באנשים המייצגים גורמים זרים- בטל הצורך להתווכח עימם על עצם העניין, ונשמטת הקרקע מתחת לטיעוניהם.
"זה פשוט" עונה ה"קונה", "העט, זה מה שנשאר לי מהעסקה".
החבורה הפתטית שחזרה מז'נבה עם "הסכם" ישראלי פלשתיני, והפרטנרים שלהם, מזכירים את שני גיבורי "עיסקת" גשר לונדון. הרי חלפו הימים שנציגי החבורה הזו מסוגלים היו להוציא לפועל את הויתורים שעליהם חתמו, ההתחיבויות המגוחכות של "הפרטנרים" הערבים לא מרשימות איש, וכל ההסכם נראה הרבה יותר כבדיחה מאשר כאיום. ובכן מה הרויחו אנשים אלו מכל ההצגה? מהו ה"עט" שנשאר בידם?
התשובה פשוטה מאד. הם מרוויחים משכורות, תקציבים, טיסות לחו"ל, מלונות וחיי מלכים מעצם פעילותם. את כל זה הם מקבלים מגורמים זרים, בייחוד מהאיחוד האירופי.
"מיליונר שוויצרי" ומשרד החוץ השויצרי כיסו את הוצאות המשלחות של "הסכם ז'נבה". זו חוליה נוספת בשרשרת המעורבות הזרה הגסה בישראל. תחקירים שונים מצטרפים לתמונה שלפיה רובו של השמאל ממומן ע"י גורמים זרים.
400 אלף יורו קיבל רומן ברונפמן עבור "המכון לדמוקרטיה ומנהיגות לעולים" לפרוייקט "אימפקט" שמטרתו העברת עולים לתמיכה בשמאל. עמותת "תאנה" מקבלת אף היא כספים לאותה מטרה.
250 אלף יורו הוקצו לארגון "4 אימהות", מאות אלפי יורו ל"שלום עכשיו" בתוספת למיליוני דולרים מארה"ב, 250 אלף ל"ועד נגד הריסת בתים" בתי ערבים כמובן, 250 אלף לעמותה שמטרתה לפגוע בבניה יהודית בירושלים "עיר שלם" שמה. חוש הומור דווקא לא חסר להם.
כמו כן נתמכים עמותות "קשב", "מכון מפנה", "מרכז פרס לשלום", "הפורום למחשבה מדינית", "מכון טרומן", ארגון הולנדי תומך במשפחות סרבנים, אורי אבנרי ואשתו קיבלו פרס אירופי, אמירה הס, העיתונאית הפרו פלשתינית של "הארץ", קיבלה פרס הולנדי. אפילו שלמה בן עמי- שר החוץ של ממשלת ברק קיבל עשרות אלפי דולרים. עקיבא אלדר מ"הארץ" קיבל מענק לכתיבת ספר על המתנחלים.
אך השאור שבעיסה היא "הקרן לשיתוף פעולה כלכלי". עמותה זו הוקמה בשנת 1991. חברים בה אברהם בורג, יאיר הירשפלד, אלי לנדאו, שלמה להט, יוסי ביילין ואחרים. עורך הדין שלה היה יצחק הרצוג שייצג כמה עמותות שמאל, ולא בהתנדבות. ראשי העמותה הרוויחו בין 360 ל-408 אלף שקל לשנה, ומשרדיה שוכנים בבית אסיה היוקרתי בתל אביב. עמותה זו היא שהובילה ודחפה את השיחות המחתרתיות שהתפתחו להסכמי אוסלו.
ה"שלום" משתלם, והוא מפרנס גדול של ישראלים רבים. לא פלא שהם לא ממהרים להתייאש ממנו."בקש 'שלום' ורדפהו".
עיתונאים לא מעטים מהשמאל מקבלים פרסים, הזמנות להשתלמויות, הזמנות לכתיבת ספרים ועוד כיבודים. האם התמיכה, החשיפה, והדיווח הרציני שקיבלה פארסת ז'נבה בתקשורת הישראלית מצביעה על הכרת התודה של עיתונאים אלו?
במדינות מתוקנות לא מתאפשרת מעורבות זרה מסוג זה כלל, או שהחוק מחייב את מקבלי המימון להירשם מראש תחת הגדרה של "סוכן זר"- גוף המייצג בגלוי אינטרסים של מדינות אחרות. כמובן שלא יעלה שם על הדעת לאפשר לגופים זרים כאלה לבחוש באינטרסים לאומיים, ופעילותם מתאפשרת רק עבור מטרות לגיטימיות. רק במדינת ישראל המסואבת, מתאפשרת הפקרות שכזו ששברה שיאים של עזות מצח מצד "נציגינו" בוועידת ז'נבה, ובמקום לעמוד לדין על בגידה, מתקיים עימם דיון ציבורי מכובד.
אסור להיגרר לויכוחים עם תומכי ההסכם. כל דיון על תוכן ההסכם מעניק להם לגיטימציה יקרה. ההסכם והאנשים שחוללו אותו צריכים להיות מנודים ומוקעים. בכל פעם שמתפתח בתקשורת דיון על הנושא, טוב יעשו מתנגדי ההסכם אם ישללו את עצם הלגיטימציה שלהם ע"י חשיפת העובדות על היקף ומקורות המימון הזר. מהרגע שמדובר באנשים המייצגים גורמים זרים- בטל הצורך להתווכח עימם על עצם העניין, ונשמטת הקרקע מתחת לטיעוניהם.