תושב גילה שיבח ברדיו את "הסכם ג'נבה" שהוציא את שכונתו מכלל "התנחלות". פינוי שכונת הר חומה הסמוכה לא הפריע לו. אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, בראיון לערוץ 7 סירב בחריפות לוותר על אדמות לטובת המדינה הפלסטינית עפ"י מפת ביילין-בורג ושות'. פינויים של יישובי יש"ע ולפחות 150,000 נפש, לא הזיז לו. זה דחף כמה מתנחלים למעשה של ייאוש.
התקשרו לעבד-רבו, המשחק בג'נבה מול עוז, ליפקין-שחק ורונן, והציעו לו להיפגש במוסקבה, שם הצליח אחד מן החבורה, עולה מרוסיה, לקבל חסות של פוטין. המפגשים הבשילו את "תכנית מוסקבה", שעיקרה - השרון תמורת השומרון. דונם של אדמה דשנה בשרון תמורת 10 דונמים של טרשים בשומרון.
נתניה תוחלף באריאל, תמורת קיבוץ שפיים - איתמר, במקום עמק חפר עמק הירדן, ובעבור חצי תל אביב חצי ירושלים. הערבים חמדו במיוחד את המחצית הצפונית של תל אביב, עם רמת אביב.
והאוניברסיטה, היושבת כידוע על חורבות הכפר הערבי שייך-מואנס. לחבורת המתנחלים שהגתה את הרעיון המטורף הזה לא היו ייסורי מצפון: "אם המדינה אינה עוד גג משותף לכולם, והכלל הוא 'איש לנפשו והשד ייקח את האחרון', למה שהשד ייקח דווקא אותנו?"
ערפאת, שגם כאן משך בחוטים, כל כך נהנה מן המהומה בין היהודים, עד שחלה הטבה בבריאותו. זכה, ודווקא היהודים העלו בעבורו את השלב השני - סילוק עקבות התוקפנות של 48' , השלב שהיה אמור להיחשף רק לאחר השלמת תכנית ג'נבה, המטפלת בעקבות התוקפנות של 67'.
בישראל קמה סערה. קבוצת המתנחלים כונתה מופקרת, מטורפת וטעונת אשפוז, ממשיכת המחתרת היהודית. אותה התקשורת, שנתנה כיסוי מכובד ותומך לתכנית ג'נבה, זעמה מדוע הפקירו כאן לערבים חלק מרכזי מן הארץ (ב"קול ישראל"- "הארץ" היא רק בקו הירוק, למשל: "הפצוע הועבר משכם לבית חולים בארץ"). הודעת גינוי חריפה מטעם מועצת יש"ע הזהירה, שיוזמת מוסקבה עלולה לחולל חורבן בית שלישי.
שלא כמו בפרשת הסכם ג'נבה פנתה התקשורת אל הנפגעים הישירים. סוקרים נשלחו לכפר סבא ולרעננה, ואף לטייבה ולטירה. שאלו לתגובתם על הרחקתם ממקומותיהם ואובדן זכויות האדם והאזרח שלהם. חקרו: מה תעשו - תקבלו את הדין? תרדו מן הארץ? תקפצו מן הגג? תצעדו לירושלים להפיל את הממשלה? תתאסלמו, כדי להינצל מהגירוש? תעבירו את עצמות יקיריכם לשומרון? תרימו יד על חייל?
בסקרים בלטו שתי קבוצות. הגדולה שבהן דרשה פיצויים כדי לרדת מן הארץ. טענה, שמדינה שכך מפקירה את אדמתה ואזרחיה בין כך לא תתקיים ומוטב לקחת את הכסף, כל עוד יש מי שיחלק.
קטנה ממנה, אך עדיין גדולה עד כדי להדאיג, הייתה קבוצת ההתנגדות האקטיבית, שחלקה איים במעשים קיצונים. בלטו עולים מארה'ב ומבריה"מ, שספגו אהבת-מולדת בארצות מוצאם.
תוצאות הסקר זעזעו את הציבור. דעת הקהל הסכימה פה אחד: חבורת המתנחלים הכושלת והמכשילה רשמה במוסקבה מרשם לפירוק המדינה. הקריאות להוקעה, להחרמה ואף להעמדה לדין הרקיעו שחקים.
עד כאן הסיפור, שתודה לאל לא היה ולא נברא. אולם עכשיו יהיה אולי קל יותר לחלק מן הקוראים להבין, כמה מכאיבה למתנחלים ולמיליוני שותפיהם לדרך זו של ההתעלמות הכללית מן ההיבט הלאומי והאנושי של הנייר השפל והמביש הקרוי "הסכם ג'נבה".
לא רק שלא הובעה סולידאריות עם העומדים לגירוש מבתיהם, אפילו התעניינות פשוטה, "עיתונאית", לא הייתה. כאילו מדובר בשינוע 150,000 ראשי בקר. לו ניסו לעקור שבט פרימיטיבי, חשוף שת ואוכל אדם, אי-שם במעמקי בורניאו, היה הדבר מעורר יותר חמלה.
אולי יפנימו השאננים בציון, שלגבי רוב מכריע בעם (מאחוזי מידת התמיכה ב"הסכם ג'נבה" שבסקרים יש לנכות תמיד 20% כדי להגיע לקול היהודי!) אין הבדל בין קנוניית ג'נבה למזימת מוסקבה. אותה השפלות, אותה ההפקרות, ואותה הסכנה. התאבדותה לדעת של מדינת היהודים.
התקשרו לעבד-רבו, המשחק בג'נבה מול עוז, ליפקין-שחק ורונן, והציעו לו להיפגש במוסקבה, שם הצליח אחד מן החבורה, עולה מרוסיה, לקבל חסות של פוטין. המפגשים הבשילו את "תכנית מוסקבה", שעיקרה - השרון תמורת השומרון. דונם של אדמה דשנה בשרון תמורת 10 דונמים של טרשים בשומרון.
נתניה תוחלף באריאל, תמורת קיבוץ שפיים - איתמר, במקום עמק חפר עמק הירדן, ובעבור חצי תל אביב חצי ירושלים. הערבים חמדו במיוחד את המחצית הצפונית של תל אביב, עם רמת אביב.
והאוניברסיטה, היושבת כידוע על חורבות הכפר הערבי שייך-מואנס. לחבורת המתנחלים שהגתה את הרעיון המטורף הזה לא היו ייסורי מצפון: "אם המדינה אינה עוד גג משותף לכולם, והכלל הוא 'איש לנפשו והשד ייקח את האחרון', למה שהשד ייקח דווקא אותנו?"
ערפאת, שגם כאן משך בחוטים, כל כך נהנה מן המהומה בין היהודים, עד שחלה הטבה בבריאותו. זכה, ודווקא היהודים העלו בעבורו את השלב השני - סילוק עקבות התוקפנות של 48' , השלב שהיה אמור להיחשף רק לאחר השלמת תכנית ג'נבה, המטפלת בעקבות התוקפנות של 67'.
בישראל קמה סערה. קבוצת המתנחלים כונתה מופקרת, מטורפת וטעונת אשפוז, ממשיכת המחתרת היהודית. אותה התקשורת, שנתנה כיסוי מכובד ותומך לתכנית ג'נבה, זעמה מדוע הפקירו כאן לערבים חלק מרכזי מן הארץ (ב"קול ישראל"- "הארץ" היא רק בקו הירוק, למשל: "הפצוע הועבר משכם לבית חולים בארץ"). הודעת גינוי חריפה מטעם מועצת יש"ע הזהירה, שיוזמת מוסקבה עלולה לחולל חורבן בית שלישי.
שלא כמו בפרשת הסכם ג'נבה פנתה התקשורת אל הנפגעים הישירים. סוקרים נשלחו לכפר סבא ולרעננה, ואף לטייבה ולטירה. שאלו לתגובתם על הרחקתם ממקומותיהם ואובדן זכויות האדם והאזרח שלהם. חקרו: מה תעשו - תקבלו את הדין? תרדו מן הארץ? תקפצו מן הגג? תצעדו לירושלים להפיל את הממשלה? תתאסלמו, כדי להינצל מהגירוש? תעבירו את עצמות יקיריכם לשומרון? תרימו יד על חייל?
בסקרים בלטו שתי קבוצות. הגדולה שבהן דרשה פיצויים כדי לרדת מן הארץ. טענה, שמדינה שכך מפקירה את אדמתה ואזרחיה בין כך לא תתקיים ומוטב לקחת את הכסף, כל עוד יש מי שיחלק.
קטנה ממנה, אך עדיין גדולה עד כדי להדאיג, הייתה קבוצת ההתנגדות האקטיבית, שחלקה איים במעשים קיצונים. בלטו עולים מארה'ב ומבריה"מ, שספגו אהבת-מולדת בארצות מוצאם.
תוצאות הסקר זעזעו את הציבור. דעת הקהל הסכימה פה אחד: חבורת המתנחלים הכושלת והמכשילה רשמה במוסקבה מרשם לפירוק המדינה. הקריאות להוקעה, להחרמה ואף להעמדה לדין הרקיעו שחקים.
עד כאן הסיפור, שתודה לאל לא היה ולא נברא. אולם עכשיו יהיה אולי קל יותר לחלק מן הקוראים להבין, כמה מכאיבה למתנחלים ולמיליוני שותפיהם לדרך זו של ההתעלמות הכללית מן ההיבט הלאומי והאנושי של הנייר השפל והמביש הקרוי "הסכם ג'נבה".
לא רק שלא הובעה סולידאריות עם העומדים לגירוש מבתיהם, אפילו התעניינות פשוטה, "עיתונאית", לא הייתה. כאילו מדובר בשינוע 150,000 ראשי בקר. לו ניסו לעקור שבט פרימיטיבי, חשוף שת ואוכל אדם, אי-שם במעמקי בורניאו, היה הדבר מעורר יותר חמלה.
אולי יפנימו השאננים בציון, שלגבי רוב מכריע בעם (מאחוזי מידת התמיכה ב"הסכם ג'נבה" שבסקרים יש לנכות תמיד 20% כדי להגיע לקול היהודי!) אין הבדל בין קנוניית ג'נבה למזימת מוסקבה. אותה השפלות, אותה ההפקרות, ואותה הסכנה. התאבדותה לדעת של מדינת היהודים.