בתיאור בריאת האדם המופיע בפרק א אנו מוצאים "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו …

ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א' כו-כז).

שתי נקודות מאוד בולטות:

א. הצירוף צל מופיע שלש פעמים.

ב. יש קשר בין המושג "צלם" לבין בריאת האדם (אותו) כזכר ונקבה (אותם).

ברור, לפי כל השיטות בפרשנות, כי המושג "צלם אלקים" מתייחס בעיקר לצד הרוחני - נשמתי של האדם ולא לצד הגשמי. הפן הגשמי כלל לא נזכר בפרק זה וממילא גם החטא איננו מופיע.

בתיאור בריאת האדם בפרק ב' חוזרת התופעה על עצמה לאחר תיאור היצירה מבחינתה הגשמית " וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' ז) מתואר המשך התהליך בדרך זו: "ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה.

ויבן אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם.

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (שם , כא-כג).

גם כאן חוזר הצרוף "צל" פעמיים וגם כאן בעניין הקשר שבין איש ואישה. כדי להבין את פשר העניין ננסה להבין את משמעות בריאת האישה מן הצלע. המדרש במקום מציע "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח ותפרעו כל עצתי (משלי א כה) הדא הוא דכתיב ויבן ד' אלקים את הצלע (בראשית ב כב) ויבן כתיב התבונן מהיכן לברותא, אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקלת ראשה ולא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית… אלא ממקום צנוע באדם…" (בראשית רבה פרשה פ ד"ה ר' יהושע).בדרך זו פירש גם הרמב"ן (שם).

לדיעה זו "צלע" הוא שם האיבר של האיש ממנו נוצרה האישה. לעומת דיעה זו מצינו במדרש גם דיעה אחרת "אמר ריש לקיש בשעה שנברא דו פרצופין נברא ונסרו ונעשה שניים גבים גב לזכר גב לנקבה איתיבין ליה (בראשית ב) ויקח אחת מצלעותיו אמר להן מסטרוהי כדכתיב (שמות כו) ולצלע המשכן" (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה אשה). כך גם פירשו רש"י אבן עזרא (שם).

אין צורך להאריך ולהסביר את ההבדל המשמעותי בין שתי הדיעות במדרש בהבנת היחס בין איש ואשתו. ננסה עתה להציע הסבר שלישי למושג "צלע".

לצל משמעות רוחנית עמוקה, בבואה לכך אפשר למצוא בדברי הרמ"א בשם הראשונים "כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה. ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו. ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל." (שוע או"ח סי' תרס"ד).

לפי זה הצל הוא הביטוי לקשר עם הקב"ה, הוא הוא הצלם אלקים והוא הוא הרמוז בצלע ממנה נוצרה האשה. לכן חיותו של האדם היא לפי רמת הצלם אלקים שלו ואי מציאות הצל משמעותה ניתוק הקשר עם מקור החיים, בבחינת "סר צלם מעליהם וה' אתנו" (במדבר י"ד ח).

על פי זה מצאנו גם מקור למאמר חז"ל " דריש רבי עקיבא: איש ואישה, זכו - שכינה ביניהן" (סוטה דף יז ע"א) שמבוסס על "פשט" בפסוקים ולא רק על דרש צירוף אותיות. שהרי הצלע היא הצלם אלוקים שמאפשר גם למי שיסודו מעפר להיות בעל שאיפות כלפי מעלה לדבקות בשכינה. ממילא החיבור בין אישה לאיש הוא המאפשר זאת. על פי זה גם ברור למה רק לאחר הופעת הביטוי אישה בתורה מופיעה גם הביטוי איש ומאפשר את דרשתו של רבי עקיבא.

במאמר מוסגר נוסיף ונזכיר כי רבי עקיבא לשיטתו, שהרי הוא בעל המאמר "אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים" (משנה ידים פרק ג משנה ה).

הבה נתפלל כולנו כי יסוד חשוב זה בחיינו כפרטים וכעם, אכן ישמש בסיס לכל קשר בין איש ואישה בבחינת "זכו שכינה עמהם" ובזכות ה"צלע" יזכו ל"צלם".


הרב יוסף כרמל הוא, ראש כולל ארץ חמדה.

המאמר יופיע בעלון השבועי "חמדת הימים".