"ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן" ילקוט שמעוני בראשית רמז מ"ב: "ויולד בן.
מפני מה לא אמרו בשמו כקינן וכמהללאל? מלמד שמתושלח חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו שלא יקראנו בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים הן, שמא יהרגוהו בכשפים. כיון שנולד הוא קראו נח, ולאביו אמר קרא אותו מנחם, שהוא מנחם את דורו. אמרו, זה ינחמנו ממעשנו. אמר להם, אם אתם חוזרים בתשובה הוא מנחם אתכם."
לפי חז"ל למך אינו יכול להיות נביא, ולכן תולים את החכמה במתושלח. אבל היכן זה רמוז, כל שידוע הוא שמתושלח חי יותר מכל האדם, ללא שנדע למה, ולמך חי פחות מכל קודמיו (מלבד סבו חנוך), וגם זה אינו מוסבר. חכמתו של מתושלח היא להסוות את שמו של נח, בשם "מנחם" כל זאת כדי להשמר מן הכשפים.
דור המבול עסוק בכישוף, באחיזת עיניים. הוא מחפש מנוחה מן העצב שבעמלו, מקללת חטאו של האדם, אבל אינו רוצה לתקן את חטאו. עבור דור המבול, האנושות אינה אשמה ברעב שבא בימי למך, אלא גזרה היא מאת ה' על האדם. אי לכך מחפש דור המבול פתרונות קסם, שלפיהם יוכל למצוא מזור לעצב שנגזר בעבודת האדמה. העצב הנגרם מכך שהטבע אינו נורמלי, מכך שהאדמה מצמיחה קוצים ודרדרים, לא רק שאינו גורם לאנשי דור המבול לחשבון נפש ולתיקון החטא, אלא מוביל לעצבנות, לחיפוש אחר סיפוק עכשווי.
חוסר הסיפוק של האדם מוביל אותו למבואות האפלים ביותר של תאוותיו, שאינם יודעים מנוח.
השם "נח", רומז על מנוחה ונוחות, אותם מחפש האדם הרואה את עצמו בתוך עולם מקולל. ויש צורך להשמר, שלא יהפך נח לחלק מאותה עצבנות, שתוביל את האנושות כולה ונח במרכזה, אל המוות והאבדון. הכשפים יכולים לגרום לכוחותיו של נח להיות לו לרועץ, אבל אם האדם ישמר מהכשפים, יכול להיות לו נוח בעולם, אם רק ישכיל להתגבר על עצבנותו, על רצונו לראות את מאוויו מתגשמים באופן מיידי.
בוודאי אם האדם יתעלה יותר, ויבין שהעבודה אינה נטל, ולאמצעים יש ערך ולא רק למטרה, ימצא מנוחה וסיפוק בחייו. כדי שנח לא יסחף במערבולת של דור המבול, מסווה מתושלח את המנוחה והנוחות בנחמה. עבודת הנחמה דורשת מהמתנחם לגלות את האמת שבקרבו, את כוחותיו הפנימיים המסוגלים להתמודד עם הצער.
הנחמה מגלה לאדם שצמחה בתוכו מדרגה חדשה, כפי שנובל הפרח בטרם יצמח הפרי. הרעב, הקוצים והדרדרים, צריכים לעורר את האדם להבין שלא נוח לו במלכודת החטא, ואת הסלידה מקללת החטא, עליו להפוך לנקודת משען עליה יבנה את תשובתו לאלוקיו. אבל כאשר גם את הנחמה מבינים מתוך עצבנות, צריך מתושלח לעמוד כלפי דורו ולהכריז, שאין בנחמה של נח פתרון קסם, אין כאן סטיקר מלא במילים קדושות, אלא דרישה לעבודה אמיתית של חזרה בתשובה.
ההכרה של מתושלח בכך שהעבודה היא העיקר, ולא אמצעי בלבד, היא שמעניקה לו חיים ארוכים. החכמה למצות את הזמן עד המבול, בנסיון להקנות לסביבתו אורך רוח, סבלנות ובעיקר אמונה בכך שהאנושות על כל כוחותיה בשלה לחיות חיים טבעיים, חיי עמל מלאי תוכן וסיפוק, אינה מתפוגגת בתוך ענני המבול. בשבעת ימי הספדו של מתושלח מופיע אור מעין עולם הבא, הקורא לכולם להביט אל מתושלח הצדיק וללמוד מדרכיו, ולחזור בתשובה.
למרות שדור המבול לא שעו אליו, ואפילו בנו לא היה מסוגל לכך, עדיין עומד אורו של מתושלח לעתיד לבוא, ביום שיקום עם כל יתר שבעת הרועים. דווקא בחבלים הקשים שעוברים עלינו, צריך לחזק את עצמנו מפני רוחות רעות של עצבנות ועצבות.
הצורך שלי בחזרה בתשובה אינו פתרון קסם, אינו בשביל שאהיה ראוי לאיזה כישוף גדול שמכונה בטעות ימות המשיח, או עולם הבא. חזרה בתשובה ללא כשפים, לא סגולות, קמעות וסטיקרים, אלא התעלות תמידית מתוך עבודת המידות הפרטית, היא המטרה כשלעצמה, ועליה יש לכולנו אחריות ציבורית. "החזירנו בתשובה שלמה לפניך."
לע"נ ניר יעקב בן חנן ורויטל ינאי.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
מפני מה לא אמרו בשמו כקינן וכמהללאל? מלמד שמתושלח חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו שלא יקראנו בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים הן, שמא יהרגוהו בכשפים. כיון שנולד הוא קראו נח, ולאביו אמר קרא אותו מנחם, שהוא מנחם את דורו. אמרו, זה ינחמנו ממעשנו. אמר להם, אם אתם חוזרים בתשובה הוא מנחם אתכם."
לפי חז"ל למך אינו יכול להיות נביא, ולכן תולים את החכמה במתושלח. אבל היכן זה רמוז, כל שידוע הוא שמתושלח חי יותר מכל האדם, ללא שנדע למה, ולמך חי פחות מכל קודמיו (מלבד סבו חנוך), וגם זה אינו מוסבר. חכמתו של מתושלח היא להסוות את שמו של נח, בשם "מנחם" כל זאת כדי להשמר מן הכשפים.
דור המבול עסוק בכישוף, באחיזת עיניים. הוא מחפש מנוחה מן העצב שבעמלו, מקללת חטאו של האדם, אבל אינו רוצה לתקן את חטאו. עבור דור המבול, האנושות אינה אשמה ברעב שבא בימי למך, אלא גזרה היא מאת ה' על האדם. אי לכך מחפש דור המבול פתרונות קסם, שלפיהם יוכל למצוא מזור לעצב שנגזר בעבודת האדמה. העצב הנגרם מכך שהטבע אינו נורמלי, מכך שהאדמה מצמיחה קוצים ודרדרים, לא רק שאינו גורם לאנשי דור המבול לחשבון נפש ולתיקון החטא, אלא מוביל לעצבנות, לחיפוש אחר סיפוק עכשווי.
חוסר הסיפוק של האדם מוביל אותו למבואות האפלים ביותר של תאוותיו, שאינם יודעים מנוח.
השם "נח", רומז על מנוחה ונוחות, אותם מחפש האדם הרואה את עצמו בתוך עולם מקולל. ויש צורך להשמר, שלא יהפך נח לחלק מאותה עצבנות, שתוביל את האנושות כולה ונח במרכזה, אל המוות והאבדון. הכשפים יכולים לגרום לכוחותיו של נח להיות לו לרועץ, אבל אם האדם ישמר מהכשפים, יכול להיות לו נוח בעולם, אם רק ישכיל להתגבר על עצבנותו, על רצונו לראות את מאוויו מתגשמים באופן מיידי.
בוודאי אם האדם יתעלה יותר, ויבין שהעבודה אינה נטל, ולאמצעים יש ערך ולא רק למטרה, ימצא מנוחה וסיפוק בחייו. כדי שנח לא יסחף במערבולת של דור המבול, מסווה מתושלח את המנוחה והנוחות בנחמה. עבודת הנחמה דורשת מהמתנחם לגלות את האמת שבקרבו, את כוחותיו הפנימיים המסוגלים להתמודד עם הצער.
הנחמה מגלה לאדם שצמחה בתוכו מדרגה חדשה, כפי שנובל הפרח בטרם יצמח הפרי. הרעב, הקוצים והדרדרים, צריכים לעורר את האדם להבין שלא נוח לו במלכודת החטא, ואת הסלידה מקללת החטא, עליו להפוך לנקודת משען עליה יבנה את תשובתו לאלוקיו. אבל כאשר גם את הנחמה מבינים מתוך עצבנות, צריך מתושלח לעמוד כלפי דורו ולהכריז, שאין בנחמה של נח פתרון קסם, אין כאן סטיקר מלא במילים קדושות, אלא דרישה לעבודה אמיתית של חזרה בתשובה.
ההכרה של מתושלח בכך שהעבודה היא העיקר, ולא אמצעי בלבד, היא שמעניקה לו חיים ארוכים. החכמה למצות את הזמן עד המבול, בנסיון להקנות לסביבתו אורך רוח, סבלנות ובעיקר אמונה בכך שהאנושות על כל כוחותיה בשלה לחיות חיים טבעיים, חיי עמל מלאי תוכן וסיפוק, אינה מתפוגגת בתוך ענני המבול. בשבעת ימי הספדו של מתושלח מופיע אור מעין עולם הבא, הקורא לכולם להביט אל מתושלח הצדיק וללמוד מדרכיו, ולחזור בתשובה.
למרות שדור המבול לא שעו אליו, ואפילו בנו לא היה מסוגל לכך, עדיין עומד אורו של מתושלח לעתיד לבוא, ביום שיקום עם כל יתר שבעת הרועים. דווקא בחבלים הקשים שעוברים עלינו, צריך לחזק את עצמנו מפני רוחות רעות של עצבנות ועצבות.
הצורך שלי בחזרה בתשובה אינו פתרון קסם, אינו בשביל שאהיה ראוי לאיזה כישוף גדול שמכונה בטעות ימות המשיח, או עולם הבא. חזרה בתשובה ללא כשפים, לא סגולות, קמעות וסטיקרים, אלא התעלות תמידית מתוך עבודת המידות הפרטית, היא המטרה כשלעצמה, ועליה יש לכולנו אחריות ציבורית. "החזירנו בתשובה שלמה לפניך."
לע"נ ניר יעקב בן חנן ורויטל ינאי.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.