הכנות רבות עושה נח ע"מ לקרב את רגע היציאה מהתיבה. בצפיה דרוכה הוא עוקב אחר ירידת מפלס המים אוסף מידע בעזרת העורב הבוגדני ועלה הזית בפי היונה. ומשחרבו המים, הוא מסיר את מכסה התיבה וממתין.
אולם, כאשר מגיעה השעה ובא הציווי לצאת, הוא ממאן לצאת : " ... כך נח, (אמר לו הקב"ה:) 'צא מן התיבה' ולא קיבל עליו לצאת, אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם". (נח רבה לד' ו')
התמיהה גדלה שבעתיים משום שאותו מדרש מתאר את כמיהתו ותפילתו של נח לצאת:
" ...'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי' (תהלים קמב)
'הוציאה ממסגר נפשי' - זה נח שהיה סגור בתיבה י"ב חדש, "להודות את שמך" - לתת הודיה לשמך, "בי יכתירו צדיקים" - יתכללון בי צדיקיא (יתנו לך כתר...שיהיו קובעים בתפילתם...-רש"י), "כי תגמול עלי" - שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה."(שם א')
לכאורה זהו ביטוי לתחושה הנוראה של הסתגרות בבית-כלא צף, בשעה שכל היקום נמחה, רצון אדיר לצאת, להשתחרר ולשאת תפילת הודיה.
וכשמגיעה העת לצאת פתאום הוא מסרב?
אולם יש מקום לומר שאין כאן סתירה כלל.
ניתן להבין שההסתגרות בתיבה אינה רק הצלתו של נח ממימי המבול, אלא חזרה בתשובה באקלים המנותק מהויות החיים, המאפשר בנייה מחודשת של כל הכוחות. התנתקות שמטרתה התנקות מהזוהמה שדבקה בכל.
נח בוחן עצמו כל הזמן. האם זו התנקות שלימה? אין שום טעם לצאת ע"מ שבעוד דור או שניים ישוב המצב לקדמותו ותמלא הארץ חמס בשנית. נח ממאן לצאת משום שהוא חושש שצאצאיו ישובו לאותו עולם שהיה קודם. הוא יסכים לצאת כשיהיה בטוח שתשובתו מולידה עולם אחר.
בתפילתו הוא כבר במדריגה חדשה. תוכן התפילה הוא פסגת התשובה. משום שהיא מתעלה מהמימד הפרטי של ההצלה, אל תהליך ההשתלמות והתיקון של כלל המציאות. הוא כבר שם ומאותו גובה הוא יונק את הכח לצאת ולהעמיד צאצאים מזן אחר.
"הוציאה ממסגר נפשי" - לא אותי תוציא, אלא את נפשי אחר שהזדככה, למד אותה לחיות ולעשות רצונך.
לא ע"מ שאני אזכה בחופש, אלא ש"בי יכתירו צדיקים" "יתכללון בי צדיקיא" הם יראו את עומק התשובה המביאה לפקידה אלקית - להתעלות המציאות, המביאה לקירוב אורו של משיח, יתפעלו מגודל יד ה' ומתוך כך ישבחוהו יחפצו יותר בקרבתו. (ע"פ מוסר אביך ב' א')
זוהי תפילה יחודית היודעת לחבר את הצורך בהצלה פרטית אל הנצח, מקנה שותפות בתהליך הכולל את העולם מבריאתו ועד לחיבורו השלם עם בוראו.
ובכך תפילתו היא "כתר וראש להתגלות דיבור תורה ותפילה לצדיקים" בבחינת כתר הקודם לראש המתפללים, מיסד התפילה - אברהם אבינו. תפילה בטרם היתה תפילה בעולם שאחר החטא. (שפת אמת)
תפילה המתאפשרת ומקבלת את עוצמתה, מההבנה שמקורה של תפילה הוא במעיינות הנצח, באותה שלימות הנובעת מאברהם אבינו.
בדורנו ישנם רבים החפצים להתפלל אך אינם יודעים מילות תפילה ורבים שכלל לא נפגשו עם עצם קיומה של תפילה.
אנשים אלו מצפים לצדיקים (וגם לאנשים פשוטים החפצים ללכת בדרך של צדיקים) שיפתחו בפניהם את שערי תפילה. לא רק למילותיה של תפילה, אלא להתעלות עם האמת הגדולה והנצחית הטמונה בתפילה. (ובאותה מידה בתורה ובמצוות).
זוהי תפילה הפותחת שערי תשובה.
הרב יונתן קצובר הוא ר"מ בישיבת מעלה חבר.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
אולם, כאשר מגיעה השעה ובא הציווי לצאת, הוא ממאן לצאת : " ... כך נח, (אמר לו הקב"ה:) 'צא מן התיבה' ולא קיבל עליו לצאת, אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם". (נח רבה לד' ו')
התמיהה גדלה שבעתיים משום שאותו מדרש מתאר את כמיהתו ותפילתו של נח לצאת:
" ...'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי' (תהלים קמב)
'הוציאה ממסגר נפשי' - זה נח שהיה סגור בתיבה י"ב חדש, "להודות את שמך" - לתת הודיה לשמך, "בי יכתירו צדיקים" - יתכללון בי צדיקיא (יתנו לך כתר...שיהיו קובעים בתפילתם...-רש"י), "כי תגמול עלי" - שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה."(שם א')
לכאורה זהו ביטוי לתחושה הנוראה של הסתגרות בבית-כלא צף, בשעה שכל היקום נמחה, רצון אדיר לצאת, להשתחרר ולשאת תפילת הודיה.
וכשמגיעה העת לצאת פתאום הוא מסרב?
אולם יש מקום לומר שאין כאן סתירה כלל.
ניתן להבין שההסתגרות בתיבה אינה רק הצלתו של נח ממימי המבול, אלא חזרה בתשובה באקלים המנותק מהויות החיים, המאפשר בנייה מחודשת של כל הכוחות. התנתקות שמטרתה התנקות מהזוהמה שדבקה בכל.
נח בוחן עצמו כל הזמן. האם זו התנקות שלימה? אין שום טעם לצאת ע"מ שבעוד דור או שניים ישוב המצב לקדמותו ותמלא הארץ חמס בשנית. נח ממאן לצאת משום שהוא חושש שצאצאיו ישובו לאותו עולם שהיה קודם. הוא יסכים לצאת כשיהיה בטוח שתשובתו מולידה עולם אחר.
בתפילתו הוא כבר במדריגה חדשה. תוכן התפילה הוא פסגת התשובה. משום שהיא מתעלה מהמימד הפרטי של ההצלה, אל תהליך ההשתלמות והתיקון של כלל המציאות. הוא כבר שם ומאותו גובה הוא יונק את הכח לצאת ולהעמיד צאצאים מזן אחר.
"הוציאה ממסגר נפשי" - לא אותי תוציא, אלא את נפשי אחר שהזדככה, למד אותה לחיות ולעשות רצונך.
לא ע"מ שאני אזכה בחופש, אלא ש"בי יכתירו צדיקים" "יתכללון בי צדיקיא" הם יראו את עומק התשובה המביאה לפקידה אלקית - להתעלות המציאות, המביאה לקירוב אורו של משיח, יתפעלו מגודל יד ה' ומתוך כך ישבחוהו יחפצו יותר בקרבתו. (ע"פ מוסר אביך ב' א')
זוהי תפילה יחודית היודעת לחבר את הצורך בהצלה פרטית אל הנצח, מקנה שותפות בתהליך הכולל את העולם מבריאתו ועד לחיבורו השלם עם בוראו.
ובכך תפילתו היא "כתר וראש להתגלות דיבור תורה ותפילה לצדיקים" בבחינת כתר הקודם לראש המתפללים, מיסד התפילה - אברהם אבינו. תפילה בטרם היתה תפילה בעולם שאחר החטא. (שפת אמת)
תפילה המתאפשרת ומקבלת את עוצמתה, מההבנה שמקורה של תפילה הוא במעיינות הנצח, באותה שלימות הנובעת מאברהם אבינו.
בדורנו ישנם רבים החפצים להתפלל אך אינם יודעים מילות תפילה ורבים שכלל לא נפגשו עם עצם קיומה של תפילה.
אנשים אלו מצפים לצדיקים (וגם לאנשים פשוטים החפצים ללכת בדרך של צדיקים) שיפתחו בפניהם את שערי תפילה. לא רק למילותיה של תפילה, אלא להתעלות עם האמת הגדולה והנצחית הטמונה בתפילה. (ובאותה מידה בתורה ובמצוות).
זוהי תפילה הפותחת שערי תשובה.
הרב יונתן קצובר הוא ר"מ בישיבת מעלה חבר.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.