פעמיים בכל התנ"ך מצוי הביטוי "לך לך". בפעם הראשונה בתחילת פרשתנו "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה" (י"ב א-ב).
בפעם השניה בפתיחה לפרשת העקידה "ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני: ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך" (כ"ב א-ב).
הקשר בין הפרשיות מתחזק כאשר אנו משווים גם את הפסוקים בסוף פרשת העקידה "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה: ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים: ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי"(שם יד-יח).
"אשר אראך" מופיע שוב כ"ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה". הביטויים "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה" מופיעים שוב "ברך אברכך והתברכו". במקביל ל"ונברכו בך כל משפחת האדמה" אנו מוצאים "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ".
הביטוי "לך לך" היה יכול להתפרש כציווי צא למסע "לך" -בשבילך כפי שאכן מצינו במדרש המובא גם על ידי רש"י "להנאתך ולטובתך", מסע שפירושו מימוש עצמי שהכרה ציבורית בצידו ושכר נאה לשעה ולדורות בעקבותיו. ואכן, הוא זכה לזרע אהוב מאשתו העיקרית, שהולך בדרכיו.
אברהם התברך "בכל" (כ"ד א), זכה לעושר גדול (י"ג ב) שמו גדל והוא מוכר גם על ידי מלכי צדק מלך שלם, הנכרי כמי שנתקיימו בו הברכות "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ: וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל" (י"ד יט-כ).
אברהם מנהל משאים ומתנים עם גדולי עולם באזור (פרעה, אבי מלך, מלך סדום) ואף מתערב במלחמת העולם הראשונה ומנצח את ברית מלכי מסופוטמיה בראשות כדרלעומר (י"ד). על פי המדרש השפעתו מתרחבת והוא נושא שתי נסיכות נוספות, הגר (בת פרעה) וקטורה (הנסיכה המדיינית).
אם כן, מסעו בעקבות ציווי ד' היה מוצלח מאין כמוהו ונתקיים בו "לך לטובתך ולהנאתך". הציווי השני השולח את אברהם עשרות שנים מאוחר יותר, שוב תחת הכותרת "לך לך", עלול לבטל את כל הישגיו ולהוריד לתוהו את כל הברכות. הקרבת בנו תהפוך לחוכא ואטלולא את הברכה של " ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה".
מי ירצה להתברך במי ששחט את בנו יחידו שנולד לו למאה ולאשתו לתשעים. הלא שמו יחקק לדיראון עולם בתולדות האנושות. איזו להנאתך ולטובתך יש כאן?! נכונותו של אברהם להכריז "הנני" גם עם קבלת הקריאה וגם לאחר שבנו יחידו אהובו היה עקוד על גבי המזבח גילתה שלא כך תפס אברהם את הציווי "לך לך".
אברהם הבינו בשלב ראשון כהבנת הרמב"ן "כי משפט הלשון כן" רק אחרי העמידה בניסיון העקידה התברר כי גם רש"י צודק "להנאתך ולטובתך". לא כמי שמקדיש את חייו לסיפוק תאוות ומאוויים אישיים, המכונים בלשון נקיה "מימוש עצמי", אלא כמי שכל חייו היה בבחינת "הנני" לעשות רצון אביו שבשמיים וממילא זכה גם לכל ברכות ד'.
בזאת קנה אברהם את הזכות לחזור ולקבל שוב את כל הברכות "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי" (כ"ב יח) ולגלות לעולם כולו את המקום שיתקדש לדורי דורות כמקום בו מקריבים, מתקרבים ומתעלים.
הרב יוסף כרמל ראש כולל "ארץ חמדה".
המאמר יופיע בגיליון השבועי "חמדת הימים" לפרשת לך -לך.
בפעם השניה בפתיחה לפרשת העקידה "ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני: ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך" (כ"ב א-ב).
הקשר בין הפרשיות מתחזק כאשר אנו משווים גם את הפסוקים בסוף פרשת העקידה "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה: ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים: ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו: והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי"(שם יד-יח).
"אשר אראך" מופיע שוב כ"ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה". הביטויים "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה" מופיעים שוב "ברך אברכך והתברכו". במקביל ל"ונברכו בך כל משפחת האדמה" אנו מוצאים "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ".
הביטוי "לך לך" היה יכול להתפרש כציווי צא למסע "לך" -בשבילך כפי שאכן מצינו במדרש המובא גם על ידי רש"י "להנאתך ולטובתך", מסע שפירושו מימוש עצמי שהכרה ציבורית בצידו ושכר נאה לשעה ולדורות בעקבותיו. ואכן, הוא זכה לזרע אהוב מאשתו העיקרית, שהולך בדרכיו.
אברהם התברך "בכל" (כ"ד א), זכה לעושר גדול (י"ג ב) שמו גדל והוא מוכר גם על ידי מלכי צדק מלך שלם, הנכרי כמי שנתקיימו בו הברכות "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ: וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל" (י"ד יט-כ).
אברהם מנהל משאים ומתנים עם גדולי עולם באזור (פרעה, אבי מלך, מלך סדום) ואף מתערב במלחמת העולם הראשונה ומנצח את ברית מלכי מסופוטמיה בראשות כדרלעומר (י"ד). על פי המדרש השפעתו מתרחבת והוא נושא שתי נסיכות נוספות, הגר (בת פרעה) וקטורה (הנסיכה המדיינית).
אם כן, מסעו בעקבות ציווי ד' היה מוצלח מאין כמוהו ונתקיים בו "לך לטובתך ולהנאתך". הציווי השני השולח את אברהם עשרות שנים מאוחר יותר, שוב תחת הכותרת "לך לך", עלול לבטל את כל הישגיו ולהוריד לתוהו את כל הברכות. הקרבת בנו תהפוך לחוכא ואטלולא את הברכה של " ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה".
מי ירצה להתברך במי ששחט את בנו יחידו שנולד לו למאה ולאשתו לתשעים. הלא שמו יחקק לדיראון עולם בתולדות האנושות. איזו להנאתך ולטובתך יש כאן?! נכונותו של אברהם להכריז "הנני" גם עם קבלת הקריאה וגם לאחר שבנו יחידו אהובו היה עקוד על גבי המזבח גילתה שלא כך תפס אברהם את הציווי "לך לך".
אברהם הבינו בשלב ראשון כהבנת הרמב"ן "כי משפט הלשון כן" רק אחרי העמידה בניסיון העקידה התברר כי גם רש"י צודק "להנאתך ולטובתך". לא כמי שמקדיש את חייו לסיפוק תאוות ומאוויים אישיים, המכונים בלשון נקיה "מימוש עצמי", אלא כמי שכל חייו היה בבחינת "הנני" לעשות רצון אביו שבשמיים וממילא זכה גם לכל ברכות ד'.
בזאת קנה אברהם את הזכות לחזור ולקבל שוב את כל הברכות "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי" (כ"ב יח) ולגלות לעולם כולו את המקום שיתקדש לדורי דורות כמקום בו מקריבים, מתקרבים ומתעלים.
הרב יוסף כרמל ראש כולל "ארץ חמדה".
המאמר יופיע בגיליון השבועי "חמדת הימים" לפרשת לך -לך.