כבר אמרנו שהפחד הוא דבר רע, רע מאד. אין דבר רע ממנו, מי שמפחד סימן הדבר לכך שהוא חוטא, שנאמר "פחדו בציון חטאים" (ישעיה יג ; יד), בגמרא מסופר (ברכות ס.) כי אדם אחד היה מהלך אחרי רב המנונא, מהלך ונאנח, אמר לו רב המנונא - האם אתה רוצה להביא על עצמך צרות? מדוע אתה נאנח?
הפחד והדאגה מביאים לייסורים, שנאמר (איוב ג ; כה): "פחד פחדתי ויאתיני", ואם תאמר, והלא נאמר לעומת זה - "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח ; יד) שמשמע שפחד הוא דבר חיובי? אך באמת הפסוק הזה נאמר לעניין אחר, לעניין דברי תורה, שכן הרוצה לזכות בתורה, צריך להתמסר אליה בכל מאודו, כי התורה עליונה, אלקית, קשה להשיגה וקל לאבדה.
התורה נמשלה לכסף, לזהב, ולכלי זכוכית. קשה לקנותה כזהב וקל לאבדה ככלי זכוכית שנשברים בקלות. על-כן נאמר על דברי תורה - "אשרי אדם מפחד תמיד", שהלומד תורה צריך להיזהר שלא לאבד לימודו על-ידי היסח הדעת.
אם כן, יש מקום לפחד ולדאגה בדבר שרחוק מאדם וקשה להשיגו, בדברי תורה צריך לפחד, והפחד יביא לשמירה, לזהירות ולהשתדלות. אבל דברים אחרים, הפחד אינו מוצדק, כיוון שהמציאות בכללותה היא טובה וחיובית, הצרות הן חריגות ובלתי-שכיחות, הפחד הדמיוני מזיק ורע, הוא מחליש את האדם, "אנחה שוברת חצי גופו של אדם" (ברכות נח: ועוד), ואדם שבור, כל דבר מפיל אותו, אין לו כוח להתמודד, והוא הולך ונופל, הולך ונכשל.
לעומת זאת, הבוטח בד' מרגיש איתן ומוגן, יש לו כח להתגבר ולדחות ממנו את היסורין והצרות, הנה כך אמרו חכמים (מנחות כט:) על הפסוק "בטחו בד' עדי עד כי בי-ה ד' צור עולמים" (ישעיה כו ; ד): "כל התולה בטחונות בהקב"ה - הרי לו מחסה בעולם-הזה ולעולם-הבא".
משמעות הדברים היא שכל אדם צריך לבטוח בהקב"ה, גם מי שלכאורה מזלו רע, אל לו ליפול בייאוש ולחשוב שכך נקבע גורלו וכי אין לו כביכול מה לעשות נגד זה, אלא עליו לבטוח בד' כי הוא בורא העולמות, העולם-הזה והעולם-הבא; הוא שולט בהם, הוא בוראם, כמו שנאמר: "כי בי-ה ד' צור עולמים".
העולמות נבראו באותיות אלו: באות יו"ד נברא העולם-הבא, באות ה"ה נברא העולם-הזה. ומי ששם בטחונות בד' בורא עולמים, אפילו אם יש לו כביכול מזל רע בעולם, הקב"ה, שהוא מעל המזלות ומכוון המזלות, מחסה הוא לבוטחים בו, מגן עליהם ומשנה הדין, מצד החסד האלקי, ועל זה נאמר - "והבוטח בד' חסד יסובבנו" (תהילים לב ; י). כיוון שהיה בטוח בד', לא היה ירא משמועה רעה, נכון לבו בטוח בד'.
הפחד והדאגה מביאים לייסורים, שנאמר (איוב ג ; כה): "פחד פחדתי ויאתיני", ואם תאמר, והלא נאמר לעומת זה - "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח ; יד) שמשמע שפחד הוא דבר חיובי? אך באמת הפסוק הזה נאמר לעניין אחר, לעניין דברי תורה, שכן הרוצה לזכות בתורה, צריך להתמסר אליה בכל מאודו, כי התורה עליונה, אלקית, קשה להשיגה וקל לאבדה.
התורה נמשלה לכסף, לזהב, ולכלי זכוכית. קשה לקנותה כזהב וקל לאבדה ככלי זכוכית שנשברים בקלות. על-כן נאמר על דברי תורה - "אשרי אדם מפחד תמיד", שהלומד תורה צריך להיזהר שלא לאבד לימודו על-ידי היסח הדעת.
אם כן, יש מקום לפחד ולדאגה בדבר שרחוק מאדם וקשה להשיגו, בדברי תורה צריך לפחד, והפחד יביא לשמירה, לזהירות ולהשתדלות. אבל דברים אחרים, הפחד אינו מוצדק, כיוון שהמציאות בכללותה היא טובה וחיובית, הצרות הן חריגות ובלתי-שכיחות, הפחד הדמיוני מזיק ורע, הוא מחליש את האדם, "אנחה שוברת חצי גופו של אדם" (ברכות נח: ועוד), ואדם שבור, כל דבר מפיל אותו, אין לו כוח להתמודד, והוא הולך ונופל, הולך ונכשל.
לעומת זאת, הבוטח בד' מרגיש איתן ומוגן, יש לו כח להתגבר ולדחות ממנו את היסורין והצרות, הנה כך אמרו חכמים (מנחות כט:) על הפסוק "בטחו בד' עדי עד כי בי-ה ד' צור עולמים" (ישעיה כו ; ד): "כל התולה בטחונות בהקב"ה - הרי לו מחסה בעולם-הזה ולעולם-הבא".
משמעות הדברים היא שכל אדם צריך לבטוח בהקב"ה, גם מי שלכאורה מזלו רע, אל לו ליפול בייאוש ולחשוב שכך נקבע גורלו וכי אין לו כביכול מה לעשות נגד זה, אלא עליו לבטוח בד' כי הוא בורא העולמות, העולם-הזה והעולם-הבא; הוא שולט בהם, הוא בוראם, כמו שנאמר: "כי בי-ה ד' צור עולמים".
העולמות נבראו באותיות אלו: באות יו"ד נברא העולם-הבא, באות ה"ה נברא העולם-הזה. ומי ששם בטחונות בד' בורא עולמים, אפילו אם יש לו כביכול מזל רע בעולם, הקב"ה, שהוא מעל המזלות ומכוון המזלות, מחסה הוא לבוטחים בו, מגן עליהם ומשנה הדין, מצד החסד האלקי, ועל זה נאמר - "והבוטח בד' חסד יסובבנו" (תהילים לב ; י). כיוון שהיה בטוח בד', לא היה ירא משמועה רעה, נכון לבו בטוח בד'.