הרשות הפלסטינית ביקשה להפתיע את ישראל ב"אינתיפאדת אל אקצה", והופתעה בעצמה. צה"ל היה מוכן, מפני שמופז ויעלון העריכו נכון את ערפאת והרש"פ שלו כקומבינציה של ארגון טרור ומאפייה, וציפו להתקפה. אולם "תקשורת-השלום" התייחסה אליהם בעוינות. ליעלון אף הדביקו את הגרוע בכינויי-הגנאי: "ימני".
והנה, לפתע הפך "בוגי" ליקיר התקשורת, בעקבות ראיון פומבי בו הביע חשש מהתפרקות הרשות הפלסטינית ושאיפה להגיע להסכם מדיני איתה.
מחנה פוליטי גדול בישראל פוסל מו"'מ עם הרש"פ (כלומר אש"ף), שתוצאתו הבלתי נמנעת היא מדינה פלסטינית. הנושא הזה הוא , והרמטכ"ל לא היה רשאי לדרוך בו. מעניין, למה הפעם עברה על כך "תקשורת-השלום" בשתיקה...
אך גם לעצם העניין מעלה גישתו של הרמטכ"ל תהיות. כיצד למשל הוא מצדד, בצדק, בהעדפה של כפרים "שקטים", ובאותו הזמן מבקש לחמם את היחסים עם הרש"פ, שמצידה מטפחת דווקא את הכפרים הפורעים?
האם אנחנו מחדשים ליעלון, שהרש"פ היא שמארגנת את הטרור היוצא מתוך הכפרים האלה? ובכלל, איך ניתן לדרוש מהרשות הפלסטינית שהגתה, יזמה, תכננה, ארגנה, מימנה והוציאה לפועל את מלחמת הטרור שהיא בעצמה תילחם בטרור?
חז"ל אמרו, שאדם אינו יכול להיטהר בטבילה כשהשרץ המטמא בידו. מה היו אומרים על השרץ בעצמו - טבילה תועיל לו?
הרמטכ"ל צוטט בעבר כמבקש "לצרוב" בתודעתם של הפלסטינים, שבטרור לא ישיגו כלום. זו מטרה צנועה מאד: לא הכנעת האויב, לא מטרות-מלחמה, לא ניצחון. אך גם את המטרה החינוכית הזאת, צה"ל עדיין לא השיג. 80% מן הציבור הפלסטיני מצדדים במתאבדים, והפופולאריות של ערפאת גואה.
האם נואש הרמטכ"ל מן "הצריבה"? האם שכח את האינתיפאדה הראשונה, שבסופה הגישו חכמי אוסלו למחולליה ניצחון מדיני, למרות שהוכו והוכנעו ע"י לא אחר מאשר יעלון בעצמו (תחת פיקודו של ברק)?
ועוד שאלה לרמטכ"ל הזוכה עכשיו בתקשורת לתואר "מרחיק ראות": האם אינו רואה, שהרש"פ כפרטנר תביא בהכרח את פלסטין לגדות הירדן ותשים קץ לממלכת ירדן, בעוד שחיסול וגירוש הרש"פ עשויים להחזיר את ירדן לתמונה כבית הלאומי של הפלסטינים?
כדי להיווכח, לאן יוביל אותנו הפרטנר אש"ף-רש"פ, מומלץ לרמטכ"ל להאזין לח"כ עזמי בשארה:
"את הסכסוך הפלסטיני יש להחזיר אל שורשיו פליטי תש"ח.
אש"ף נוסד ב-1964 בירושלים, שהייתה אז בשלטון ערבי , לא ציוני. אש"ף הוקם למען זכויות הפליטים. הזכויות האלה קודמות לזכות למדינה. אין לנו עניין במדינה ללא "זכות שיבה'".
הרש"פ היא יציר אש"ף, ואש"ף הוא התגלמות דרישת הפליטים לשוב לא ל"פלסטין", כי אם לקו הירוק. זו נשמתו, זו זכות קיומו, וכל הצריבות שבעולם לא ימחקו את המהות הזאת מליבו וממוחו של "הפרטנר". האם לתכלית הזאת נלחם צה"ל תחת פיקודו של יעלון?
פרס דימה, שאם רק יקבלו הפלסטינים את יש"ע , כל המרחב האדיר מן האוקיינוס האטלנטי ועד למפרץ הפרסי על עשרות עמיו, תרבויותיו והאינטרסים הסותרים שלו ישתנה מן הקצה: 5 מליון יהודים ישראלים יבראו "מזרח תיכון חדש"!
יעלון רחוק מן ההתנשאות ושיגעון הגדלות שהולידו את הקונספציה הזאת. אך כמיהתו להסכם מדיני עם אש"ף-רש"פ מעלה תמיהה דומה: בעולם הערבי והאסלמי מתפשט הטרור הפונדמנטליסטי כמו אש. בתנועה הגלובאלית הזאת מנגנים ערפאת ואש"ף כינור ראשון, והם נמנים על מחולליה.
היעלה על הדעת, שתמורת מיני-מדינה הם יצאו ממשחק-המלכים, יבגדו באיסלמיזם ויערקו ממלחמת-התרבות- והטרור נגד המערב? ערפאת יחדל להמשיל את עצמו לצלאח-א-דין? ולו גם איזה אבו מאזן יתפתה למכור את בכורתו הפן-ערבית בנזיד של מדינת-אופרטה, הלא כבר ראינו מה עלה בגורלו! על מה, בעצם, מבקש הרמטכ"ל לשאת ולתת עם אש"ף-רש"פ ?
זו טרגדיה, אם הרמטכ"ל התעייף רגע לפני התמוטטותה והתפרקותה של הרשות הפלסטינית, הישג שדווקא הוא תרם לו כל כך הרבה. אם התבלבלו חושיו המדיניים, והוא אינו מסוגל לזהות ניצחון כניצחון, עד כדי כך שהוא מתאמץ למנוע את תוצאותיו המבורכות הטרגדיה גדולה פי כמה.
והנה, לפתע הפך "בוגי" ליקיר התקשורת, בעקבות ראיון פומבי בו הביע חשש מהתפרקות הרשות הפלסטינית ושאיפה להגיע להסכם מדיני איתה.
מחנה פוליטי גדול בישראל פוסל מו"'מ עם הרש"פ (כלומר אש"ף), שתוצאתו הבלתי נמנעת היא מדינה פלסטינית. הנושא הזה הוא , והרמטכ"ל לא היה רשאי לדרוך בו. מעניין, למה הפעם עברה על כך "תקשורת-השלום" בשתיקה...
אך גם לעצם העניין מעלה גישתו של הרמטכ"ל תהיות. כיצד למשל הוא מצדד, בצדק, בהעדפה של כפרים "שקטים", ובאותו הזמן מבקש לחמם את היחסים עם הרש"פ, שמצידה מטפחת דווקא את הכפרים הפורעים?
האם אנחנו מחדשים ליעלון, שהרש"פ היא שמארגנת את הטרור היוצא מתוך הכפרים האלה? ובכלל, איך ניתן לדרוש מהרשות הפלסטינית שהגתה, יזמה, תכננה, ארגנה, מימנה והוציאה לפועל את מלחמת הטרור שהיא בעצמה תילחם בטרור?
חז"ל אמרו, שאדם אינו יכול להיטהר בטבילה כשהשרץ המטמא בידו. מה היו אומרים על השרץ בעצמו - טבילה תועיל לו?
הרמטכ"ל צוטט בעבר כמבקש "לצרוב" בתודעתם של הפלסטינים, שבטרור לא ישיגו כלום. זו מטרה צנועה מאד: לא הכנעת האויב, לא מטרות-מלחמה, לא ניצחון. אך גם את המטרה החינוכית הזאת, צה"ל עדיין לא השיג. 80% מן הציבור הפלסטיני מצדדים במתאבדים, והפופולאריות של ערפאת גואה.
האם נואש הרמטכ"ל מן "הצריבה"? האם שכח את האינתיפאדה הראשונה, שבסופה הגישו חכמי אוסלו למחולליה ניצחון מדיני, למרות שהוכו והוכנעו ע"י לא אחר מאשר יעלון בעצמו (תחת פיקודו של ברק)?
ועוד שאלה לרמטכ"ל הזוכה עכשיו בתקשורת לתואר "מרחיק ראות": האם אינו רואה, שהרש"פ כפרטנר תביא בהכרח את פלסטין לגדות הירדן ותשים קץ לממלכת ירדן, בעוד שחיסול וגירוש הרש"פ עשויים להחזיר את ירדן לתמונה כבית הלאומי של הפלסטינים?
כדי להיווכח, לאן יוביל אותנו הפרטנר אש"ף-רש"פ, מומלץ לרמטכ"ל להאזין לח"כ עזמי בשארה:
"את הסכסוך הפלסטיני יש להחזיר אל שורשיו פליטי תש"ח.
אש"ף נוסד ב-1964 בירושלים, שהייתה אז בשלטון ערבי , לא ציוני. אש"ף הוקם למען זכויות הפליטים. הזכויות האלה קודמות לזכות למדינה. אין לנו עניין במדינה ללא "זכות שיבה'".
הרש"פ היא יציר אש"ף, ואש"ף הוא התגלמות דרישת הפליטים לשוב לא ל"פלסטין", כי אם לקו הירוק. זו נשמתו, זו זכות קיומו, וכל הצריבות שבעולם לא ימחקו את המהות הזאת מליבו וממוחו של "הפרטנר". האם לתכלית הזאת נלחם צה"ל תחת פיקודו של יעלון?
פרס דימה, שאם רק יקבלו הפלסטינים את יש"ע , כל המרחב האדיר מן האוקיינוס האטלנטי ועד למפרץ הפרסי על עשרות עמיו, תרבויותיו והאינטרסים הסותרים שלו ישתנה מן הקצה: 5 מליון יהודים ישראלים יבראו "מזרח תיכון חדש"!
יעלון רחוק מן ההתנשאות ושיגעון הגדלות שהולידו את הקונספציה הזאת. אך כמיהתו להסכם מדיני עם אש"ף-רש"פ מעלה תמיהה דומה: בעולם הערבי והאסלמי מתפשט הטרור הפונדמנטליסטי כמו אש. בתנועה הגלובאלית הזאת מנגנים ערפאת ואש"ף כינור ראשון, והם נמנים על מחולליה.
היעלה על הדעת, שתמורת מיני-מדינה הם יצאו ממשחק-המלכים, יבגדו באיסלמיזם ויערקו ממלחמת-התרבות- והטרור נגד המערב? ערפאת יחדל להמשיל את עצמו לצלאח-א-דין? ולו גם איזה אבו מאזן יתפתה למכור את בכורתו הפן-ערבית בנזיד של מדינת-אופרטה, הלא כבר ראינו מה עלה בגורלו! על מה, בעצם, מבקש הרמטכ"ל לשאת ולתת עם אש"ף-רש"פ ?
זו טרגדיה, אם הרמטכ"ל התעייף רגע לפני התמוטטותה והתפרקותה של הרשות הפלסטינית, הישג שדווקא הוא תרם לו כל כך הרבה. אם התבלבלו חושיו המדיניים, והוא אינו מסוגל לזהות ניצחון כניצחון, עד כדי כך שהוא מתאמץ למנוע את תוצאותיו המבורכות הטרגדיה גדולה פי כמה.