קיימות כמה סיבות טובות מדוע אסור לקיים את עיסקת השבויים עם החיזבללה. כל אחת מהן לבדה הינה חמורה דיה כדי למנוע את קבלתה בממשלה.
הסיבה הראשונה והחשובה ביותר היא הפיכתו של נסרללה ממנהיג כנופיה למנהיג אזורי.
אם נסקור את תולדות המלחמה בין ישראל לערבים, נוכל בנקל לראות כי היחידי שניצח את ישראל הוא לא אחר מחסן נסראללה, מנהיגה של כנופיה מאורגנת בת כ-500 עד 700 חברים בלבד. כל מדינות ערב בתורן נכשלו בנסיונות לנצח את ישראל. סופו של כל נסיון גרם לערבים להימצא במצב גרוע בהרבה מאשר בתחילתו. בעצם הימים הללו הודפת ישראל את מתקפת הטרור הפלשתינית, וזאת כשידה האחת קשורה לה מאחור.
התממשותה של עיסקת השבויים הזו תקבע את מעמדו של נסראללה כמנהיג הערבי הבלתי מנוצח היחידי, סמל לתקווה שהתממשה להכות סוף סוף את הציונים, ותהפוך אותו למנהיג אזורי שחשיבותו חורגת בהרבה ממעגל כנופייתו הקטנה. גידולו של גור הנחשים הזה למפלצת, יחד עם זריקת העידוד המורלית לטרור ולמוטיווציה הערבית להשמידנו, עלולה לגבות מאיתנו בעתיד מחיר בלתי משוער, ולעודד את הטרור העולמי בכלל.
הסיבה השנייה היא המחיר של ביצוע העיסקה. נזקיה של עיסקת ג'יבריל הידועה לשימצה מ-1985, ידועים וברורים. שחרורם של 1150 מחבלים ורוצחים ש-600 מהם הוחזרו לשטחי יש"ע, עלה לישראל במותם של מאות. בעיסקה שוחררו 3 ישראלים, ונרצחו בפועל ע"י המשוחררים עצמם הרבה יותר. ניתן לומר שחברי הממשלה דאז, שידם הורמה לאישור של העיסקה (גם אז אריק שרון הצביע בעד), נושאים באחריות למותם של הנרצחים הללו. עיסקת ג'יבריל היתה הסיבה המשמעותית ביותר לפריצתה של האינתיפאדה הראשונה. היא הוכיחה לערבים שהפשע משתלם. הסכם אוסלו הוא פרי הבאושים המאוחר של האינתיפאדה הזו. שחרור היום של מאות מחבלים משול לנסיון כיבוי של אש ע"י בנזין.
הדבר יחדש ויעצים אצל הערבים את האפקט האנטי חינוכי שהפשע משתלם, ולא נגבה כל מחיר עבור רצח יהודים. העדרו של העונש יפריח את ערוגות הטרור, דבר שיתורגם מיד לעוד דם יהודי שיישפך. לאחר נסיון עיסקת ג'יבריל, איש מחברי הממשלה לא יוכל להתחבא מאחרי תרוצי "לא ידענו". ידעתם, הוזהרתם, ואתם נושאים באחריות כבדה.
הסיבה השלישית נוגעת לרון ארד. לא יתכן שדירני ועובייד, שנשבו במיוחד עבור רון ארד, ישתחררו לפניו. דיראני הוא האיש שחטף ועינה אותו. שחרורו הוא עוול מוסרי נוסח מיטב ערכי סדום, כתם של חוסר צדק הזועק לשמיים. בעוד רון ארד מעונה ומבודד במשך שנים, נהנה חוטפו מתנאי בית מלון על חשבון הקורבנות השוטים שלו. ניתן לצלב האדום לבקר אותו, בתאו יש טלוויזיה, טיפולי שיניים וסיוע משפטי על חשבוננו, ועוד ועוד. שופט ישראלי דגול קבע שהטלוויזיה שבתאו תהיה בגודל שלא יפחת מ-20 אינטש, ומספר הערוצים לא ירד מ-14. כמו כן זכאי כבוד הטרוריסט מקורבנו לטוסטר.
אם, חלילה, רון ארד אינו בחיים, כלומר הוא נרצח בשבי, יש למסור עבור גופתו את גופותיהם של דיראני ועובייד, כעת, או כשימותו מות טבעי- לבחירתם. עד אז מצווים עלינו כללי המוסר הבסיסיים למנוע מהם את המשך החגיגה בבית ההבראה שלנו. התנהגות כזו מצידנו היא חובה עבור משפחת ארד ועבור כל מי שעתיד, חלילה , ליפול בשבי. כעת יקבע, האם כל מנהיג טרור בלבנון ידע שמי שמתעלל ומוכר שבוי ישראלי ישלם מחיר כבד, או שמא שחרורו של דיראני יוביל למסקנה הפוכה.
הקו המקשר בין העיסקאות של חילופי מחבלים עבור גופות חיילים לאחר מלחמת יום כיפור, עיסקאות ג'יבריל למיניהם, נטישה סיטונאית של סוכנים ערבים שלנו, הבגידה בצד"ל, הפקרתו של מדחת יוסף למוות, נטישתו של פולארד והבגידה ברון ארד הוא קו החידלון של המנהיגות הישראלית לדורותיה. לא בכדי כינה בני פלד ז"ל את הממשלות בשם "ועד קהילה". התנהגות זו של הממשלות הוא התנהגות של מנהיגי קהילה יהודית גלותית שאין לה כל כח פיזי להגן על חבריה.
אבל ההגדרה הזו עושה עוול לקהילות יהודיות גלותיות רבות, מהסיבה הזו עצמה. להן לא היה צבא או כל כח מגן והן היו נתונות לחלוטין לחסדי המנהיגים והפריצים המקומיים. על אף זאת מפורסם המקרה של המהר"ם מרוטנברג שנחטף ע"י נסיך מקומי בימי הביניים, ונדרש עבורו כופר עתק. היהודים החלו לאסוף את הכסף, אך המהר"ם ציווה עליהם לחדול מכך ולא לפדות אותו. הוא נשאר בכלא ושם מת, אך בכך הצליח המנהיג הקשוח והדגול הזה לגדוע כל נסיון נוסף לסחטנות מרושעת.
איפה הוא ואיפה חברי ועד הקהילה העלובים שלנו שיש להם את צה"ל, חיל האויר ופצצות אטום, והם "עושים במכנסיים" מול כל ראש כנופייה עלוב.
כל היצירתיות, התוקפנות, המחשבה המקורית הנועזת של עסקנינו בכנסות ובממשלות מתבטאות אך ורק בתרגילים, קנוניות ועיסקאות של הגעה לשלטון. לא נשאר דבר מכל זה כשצריך אותם לטובת האינטרסים של המדינה. האם לא מסוגלים המנהיגים המהוללים הללו להפעיל את תכונותיהם אלו לטובת הציבור? או שמא מעייניהם נתונים אך ורק בהגעה לשלטון ובהיצמדות אליו?
כעת עולה סוגיית סמיר קונטאר.
מכל רשימת הרציחות המזוויעות של הערבים, דומה שהרצח בנהריה משנת 1979 הוא הנורא ביותר.
קונטאר וחברו הגיעו מהים לנהריה, רצחו בדרכם שוטר וחדרו לבית משפחת הרן. האם, סמדר, התחבאה בארון עם בנה התינוק ונאלצה לחנוק אותו למוות כדי שלא יתגלו. האב ובתו נחטפו ע"י קונטאר לחוף הים, ומשנתקרבו כוחות צה"ל, ירה קונטאר באב ורצח את הילדה ע"י הטחת ראשה על סלע.
כעת טוענים חברי ועד הקהילה ששחרורו מהוה קו אדום שאותו אפילו הם לא יחצו. נראה. אם אכן כך הדבר, ועיסקת החבלה הזו תיכשל בעטיו של קונטאר, יהיה נס זה בחזקת סיפור המשך לסיפור המפורסם על העכביש שטווה קורים על פתח המערה שבה הסתתר דוד בברחו מפני שאול המלך, ובכך הצדיק את בריאתו.
יהיה זה צידוק להשארתו של קונטאר בחיים ופיטומו לאורך השנים בבית ההבראה של הקהילה.
הסיבה הראשונה והחשובה ביותר היא הפיכתו של נסרללה ממנהיג כנופיה למנהיג אזורי.
אם נסקור את תולדות המלחמה בין ישראל לערבים, נוכל בנקל לראות כי היחידי שניצח את ישראל הוא לא אחר מחסן נסראללה, מנהיגה של כנופיה מאורגנת בת כ-500 עד 700 חברים בלבד. כל מדינות ערב בתורן נכשלו בנסיונות לנצח את ישראל. סופו של כל נסיון גרם לערבים להימצא במצב גרוע בהרבה מאשר בתחילתו. בעצם הימים הללו הודפת ישראל את מתקפת הטרור הפלשתינית, וזאת כשידה האחת קשורה לה מאחור.
התממשותה של עיסקת השבויים הזו תקבע את מעמדו של נסראללה כמנהיג הערבי הבלתי מנוצח היחידי, סמל לתקווה שהתממשה להכות סוף סוף את הציונים, ותהפוך אותו למנהיג אזורי שחשיבותו חורגת בהרבה ממעגל כנופייתו הקטנה. גידולו של גור הנחשים הזה למפלצת, יחד עם זריקת העידוד המורלית לטרור ולמוטיווציה הערבית להשמידנו, עלולה לגבות מאיתנו בעתיד מחיר בלתי משוער, ולעודד את הטרור העולמי בכלל.
הסיבה השנייה היא המחיר של ביצוע העיסקה. נזקיה של עיסקת ג'יבריל הידועה לשימצה מ-1985, ידועים וברורים. שחרורם של 1150 מחבלים ורוצחים ש-600 מהם הוחזרו לשטחי יש"ע, עלה לישראל במותם של מאות. בעיסקה שוחררו 3 ישראלים, ונרצחו בפועל ע"י המשוחררים עצמם הרבה יותר. ניתן לומר שחברי הממשלה דאז, שידם הורמה לאישור של העיסקה (גם אז אריק שרון הצביע בעד), נושאים באחריות למותם של הנרצחים הללו. עיסקת ג'יבריל היתה הסיבה המשמעותית ביותר לפריצתה של האינתיפאדה הראשונה. היא הוכיחה לערבים שהפשע משתלם. הסכם אוסלו הוא פרי הבאושים המאוחר של האינתיפאדה הזו. שחרור היום של מאות מחבלים משול לנסיון כיבוי של אש ע"י בנזין.
הדבר יחדש ויעצים אצל הערבים את האפקט האנטי חינוכי שהפשע משתלם, ולא נגבה כל מחיר עבור רצח יהודים. העדרו של העונש יפריח את ערוגות הטרור, דבר שיתורגם מיד לעוד דם יהודי שיישפך. לאחר נסיון עיסקת ג'יבריל, איש מחברי הממשלה לא יוכל להתחבא מאחרי תרוצי "לא ידענו". ידעתם, הוזהרתם, ואתם נושאים באחריות כבדה.
הסיבה השלישית נוגעת לרון ארד. לא יתכן שדירני ועובייד, שנשבו במיוחד עבור רון ארד, ישתחררו לפניו. דיראני הוא האיש שחטף ועינה אותו. שחרורו הוא עוול מוסרי נוסח מיטב ערכי סדום, כתם של חוסר צדק הזועק לשמיים. בעוד רון ארד מעונה ומבודד במשך שנים, נהנה חוטפו מתנאי בית מלון על חשבון הקורבנות השוטים שלו. ניתן לצלב האדום לבקר אותו, בתאו יש טלוויזיה, טיפולי שיניים וסיוע משפטי על חשבוננו, ועוד ועוד. שופט ישראלי דגול קבע שהטלוויזיה שבתאו תהיה בגודל שלא יפחת מ-20 אינטש, ומספר הערוצים לא ירד מ-14. כמו כן זכאי כבוד הטרוריסט מקורבנו לטוסטר.
אם, חלילה, רון ארד אינו בחיים, כלומר הוא נרצח בשבי, יש למסור עבור גופתו את גופותיהם של דיראני ועובייד, כעת, או כשימותו מות טבעי- לבחירתם. עד אז מצווים עלינו כללי המוסר הבסיסיים למנוע מהם את המשך החגיגה בבית ההבראה שלנו. התנהגות כזו מצידנו היא חובה עבור משפחת ארד ועבור כל מי שעתיד, חלילה , ליפול בשבי. כעת יקבע, האם כל מנהיג טרור בלבנון ידע שמי שמתעלל ומוכר שבוי ישראלי ישלם מחיר כבד, או שמא שחרורו של דיראני יוביל למסקנה הפוכה.
הקו המקשר בין העיסקאות של חילופי מחבלים עבור גופות חיילים לאחר מלחמת יום כיפור, עיסקאות ג'יבריל למיניהם, נטישה סיטונאית של סוכנים ערבים שלנו, הבגידה בצד"ל, הפקרתו של מדחת יוסף למוות, נטישתו של פולארד והבגידה ברון ארד הוא קו החידלון של המנהיגות הישראלית לדורותיה. לא בכדי כינה בני פלד ז"ל את הממשלות בשם "ועד קהילה". התנהגות זו של הממשלות הוא התנהגות של מנהיגי קהילה יהודית גלותית שאין לה כל כח פיזי להגן על חבריה.
אבל ההגדרה הזו עושה עוול לקהילות יהודיות גלותיות רבות, מהסיבה הזו עצמה. להן לא היה צבא או כל כח מגן והן היו נתונות לחלוטין לחסדי המנהיגים והפריצים המקומיים. על אף זאת מפורסם המקרה של המהר"ם מרוטנברג שנחטף ע"י נסיך מקומי בימי הביניים, ונדרש עבורו כופר עתק. היהודים החלו לאסוף את הכסף, אך המהר"ם ציווה עליהם לחדול מכך ולא לפדות אותו. הוא נשאר בכלא ושם מת, אך בכך הצליח המנהיג הקשוח והדגול הזה לגדוע כל נסיון נוסף לסחטנות מרושעת.
איפה הוא ואיפה חברי ועד הקהילה העלובים שלנו שיש להם את צה"ל, חיל האויר ופצצות אטום, והם "עושים במכנסיים" מול כל ראש כנופייה עלוב.
כל היצירתיות, התוקפנות, המחשבה המקורית הנועזת של עסקנינו בכנסות ובממשלות מתבטאות אך ורק בתרגילים, קנוניות ועיסקאות של הגעה לשלטון. לא נשאר דבר מכל זה כשצריך אותם לטובת האינטרסים של המדינה. האם לא מסוגלים המנהיגים המהוללים הללו להפעיל את תכונותיהם אלו לטובת הציבור? או שמא מעייניהם נתונים אך ורק בהגעה לשלטון ובהיצמדות אליו?
כעת עולה סוגיית סמיר קונטאר.
מכל רשימת הרציחות המזוויעות של הערבים, דומה שהרצח בנהריה משנת 1979 הוא הנורא ביותר.
קונטאר וחברו הגיעו מהים לנהריה, רצחו בדרכם שוטר וחדרו לבית משפחת הרן. האם, סמדר, התחבאה בארון עם בנה התינוק ונאלצה לחנוק אותו למוות כדי שלא יתגלו. האב ובתו נחטפו ע"י קונטאר לחוף הים, ומשנתקרבו כוחות צה"ל, ירה קונטאר באב ורצח את הילדה ע"י הטחת ראשה על סלע.
כעת טוענים חברי ועד הקהילה ששחרורו מהוה קו אדום שאותו אפילו הם לא יחצו. נראה. אם אכן כך הדבר, ועיסקת החבלה הזו תיכשל בעטיו של קונטאר, יהיה נס זה בחזקת סיפור המשך לסיפור המפורסם על העכביש שטווה קורים על פתח המערה שבה הסתתר דוד בברחו מפני שאול המלך, ובכך הצדיק את בריאתו.
יהיה זה צידוק להשארתו של קונטאר בחיים ופיטומו לאורך השנים בבית ההבראה של הקהילה.