בשבת כ' בחשוון ימלאו עשרים ושש שנים להקמת הישוב בית אל.
ביום זה לפני עשרים ושש שנה עלתה קבוצת המייסדים. שש עשרה משפחות באו לגור בצידי המחנה הצבאי בה"ד 4 ביום שניתן אישור לעלות.
באו משפחות מטופלות בילדים קטנים וגדולים, אע"פ שלא היו תנאים בסיסיים למגורי משפחות. כל משפחה קיבלה חדר בלי שירותים, בלי מקלחות. במרחק לא קטן היו השירותים והמקלחות הציבוריים של המחנה. הובאו גם כמה קרוואנים של 24 מ"ר למשפחות הגדולות, אבל הם לא חוברו למים ולחשמל תקופה ארוכה והיה צריך לסחוב את הילדים שעדיין בחיתוליהם מרחק רב על-מנת לרחוץ אותם מתחת לברז מים קרים. וזה היה בימים הקרים של החורף.
כשעלו התושבים לא היה שום פתרון ברור לילדים בגיל בית-הספר. איך הם ייסעו ללימודים? ומה יעשו ילדי הגן? הראשונים החליטו מקודם לעלות למקום ואח"כ לחפש את הפתרונות לכל הבעיות שתתעוררנה.
ב"ה, המסירות החלוצית הזאת הניבה פירות. הקב"ה שלח את ברכתו והישוב גדל ורחב. על אף שבמשך כל עשרים ושש השנים האלו היו קשיים רבים, כידוע, הישוב הלך וגדל ומכל קושי יצאנו ברווח נוסף, מכל צרה היתה הרווחה - "וממנה יושע".
זכה המקום הזה לשם מיוחד, שם שמים, ויש פוסקים המתחבטים אם נכון להזכיר שם זה שהוא כשם שמים. השם של המקום מחייב ומזכה, וב"ה המקום נעשה באמת לבית אלקים. בישוב מוסדות תורה יחודיים, ישיבה גבוהה, שתי ישיבות תיכוניות, אולפנות, כאן נאמר ליעקב אבינו: "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה", ואולי בזכות ברכה זו זכה המקום להקים בו את "ערוץ שבע" אשר קולו מתפשט ופורץ תחילה ימה ואח"כ קדמה צפונה ונגבה.
אע"פ שהישוב קיים עשרים ושש שנה, כמעט שנות דור, התחושה היא שעדיין אנחנו נמצאים בהתחלת ההתחלה והשאיפה לגדול לעיר ואם בישראל ממלאה את הלבבות. המשמעות של התפתחות ישוב הנמצא מצפון לרמאללה ובינתיים רמאללה חוצצת בינו ובין ירושלים, המשמעות העמוקה של התחזקות הישוב היא, כי עם ישראל ממשיך בדרך גאולתו, חוזר לכל הארץ, נאחז בה.
המציאות הממשית הזאת פועלת על הלבבות ומקרבת אותם לארץ-ישראל ולאמונת הגאולה יותר מהרבה שיחות ודרשות מופשטות.
המעשה הזה של ההתיישבות מתוך אמונה עמוקה ומתוך נכונות לעמוד בקשיים, במקום שלא היה מיושב ביהודים דורות רבים, מבטאת בצורה גדולה את השאיפה של העם כולו לארץ-ישראל כולה. הדוגמא האישית הזאת מרוממת את כל העם ומחזקת את תשוקתו לצפייתו לגאולתו השלמה. על-ידי מעשה ההתיישבות הצפייה נעשית ממשית ומציאותית.
אני מרשה לעצמי לברך בשם כולנו את כל תושבי בית-אל היום הזה, שהישוב בית-אל יגדל ויתפשט ויתרחב לכיוון ירושלים, וירושלים תתפשט אליו בלי שתהיה כל חציצה ביניהם, שכן הקשר בין ירושלים ובית-המקדש, ובין בית-אל ידוע ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה וברחמים.
ביום זה לפני עשרים ושש שנה עלתה קבוצת המייסדים. שש עשרה משפחות באו לגור בצידי המחנה הצבאי בה"ד 4 ביום שניתן אישור לעלות.
באו משפחות מטופלות בילדים קטנים וגדולים, אע"פ שלא היו תנאים בסיסיים למגורי משפחות. כל משפחה קיבלה חדר בלי שירותים, בלי מקלחות. במרחק לא קטן היו השירותים והמקלחות הציבוריים של המחנה. הובאו גם כמה קרוואנים של 24 מ"ר למשפחות הגדולות, אבל הם לא חוברו למים ולחשמל תקופה ארוכה והיה צריך לסחוב את הילדים שעדיין בחיתוליהם מרחק רב על-מנת לרחוץ אותם מתחת לברז מים קרים. וזה היה בימים הקרים של החורף.
כשעלו התושבים לא היה שום פתרון ברור לילדים בגיל בית-הספר. איך הם ייסעו ללימודים? ומה יעשו ילדי הגן? הראשונים החליטו מקודם לעלות למקום ואח"כ לחפש את הפתרונות לכל הבעיות שתתעוררנה.
ב"ה, המסירות החלוצית הזאת הניבה פירות. הקב"ה שלח את ברכתו והישוב גדל ורחב. על אף שבמשך כל עשרים ושש השנים האלו היו קשיים רבים, כידוע, הישוב הלך וגדל ומכל קושי יצאנו ברווח נוסף, מכל צרה היתה הרווחה - "וממנה יושע".
זכה המקום הזה לשם מיוחד, שם שמים, ויש פוסקים המתחבטים אם נכון להזכיר שם זה שהוא כשם שמים. השם של המקום מחייב ומזכה, וב"ה המקום נעשה באמת לבית אלקים. בישוב מוסדות תורה יחודיים, ישיבה גבוהה, שתי ישיבות תיכוניות, אולפנות, כאן נאמר ליעקב אבינו: "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה", ואולי בזכות ברכה זו זכה המקום להקים בו את "ערוץ שבע" אשר קולו מתפשט ופורץ תחילה ימה ואח"כ קדמה צפונה ונגבה.
אע"פ שהישוב קיים עשרים ושש שנה, כמעט שנות דור, התחושה היא שעדיין אנחנו נמצאים בהתחלת ההתחלה והשאיפה לגדול לעיר ואם בישראל ממלאה את הלבבות. המשמעות של התפתחות ישוב הנמצא מצפון לרמאללה ובינתיים רמאללה חוצצת בינו ובין ירושלים, המשמעות העמוקה של התחזקות הישוב היא, כי עם ישראל ממשיך בדרך גאולתו, חוזר לכל הארץ, נאחז בה.
המציאות הממשית הזאת פועלת על הלבבות ומקרבת אותם לארץ-ישראל ולאמונת הגאולה יותר מהרבה שיחות ודרשות מופשטות.
המעשה הזה של ההתיישבות מתוך אמונה עמוקה ומתוך נכונות לעמוד בקשיים, במקום שלא היה מיושב ביהודים דורות רבים, מבטאת בצורה גדולה את השאיפה של העם כולו לארץ-ישראל כולה. הדוגמא האישית הזאת מרוממת את כל העם ומחזקת את תשוקתו לצפייתו לגאולתו השלמה. על-ידי מעשה ההתיישבות הצפייה נעשית ממשית ומציאותית.
אני מרשה לעצמי לברך בשם כולנו את כל תושבי בית-אל היום הזה, שהישוב בית-אל יגדל ויתפשט ויתרחב לכיוון ירושלים, וירושלים תתפשט אליו בלי שתהיה כל חציצה ביניהם, שכן הקשר בין ירושלים ובית-המקדש, ובין בית-אל ידוע ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה וברחמים.