רביעיית ראשי שב"כ לשעבר קוראת "במפגש חד-פעמי, דרמטי" לחתום על עצומת איילון-נוסייבה לנסיגה מלאה, גם בירושלים, ולהגליית המתנחלים.

קיצוני מכולם היה אברהם שלום : "בואו נפתור את הבעיה כאלו (המתנחלים) הם ערבים, קחו 15 מהם, שימו אותם במעצר מינהלי... יש להבין גם את הצד השני.. אנחנו מתנהגים בצורה מחפירה. כן, אין לי מילה אחרת .. מחפירה."

חזקה על "אברום" שלום שהוא יודע מה הוא שח. הלא במעשיו בפרשת אוטובוס 300 הוא הגשים הלכה למעשה: נתן הוראה לרצוח שני מחבלים שנתפסו חיים וגולל את האשמה על ראש הממשלה.

בוועדת זורע, שמונתה לחקור בפרשה, שתל איש שב"כ, יוסי גינוסר (היום שותף באחוזים לעסקי ערפאת), וביחד חיבלו בחקירה וגוללו את האשמה, במרמה, על יצחק מרדכי. משסירב שלום ללכת, התפטר היועץ המשפטי זמיר. שלום קיבל חנינה והסתלק רק תחת איום של הגשת כתב אישום. היום נחשב כ"מחפיר" בעיני שלום, ש"מביישים את האדם הפלסטיני".

אולם החטא הזה זניח לעומת אישומי הרצח, בידוי הראיות, מסירת ידיעה כוזבת, שיבוש מהלכי המשפט והדחה בחקירה, שנמחקו לאברהם שלום. הטפתו בשער היום, היא עזות מצח.

יעקב פרי, מן הרביעייה, שואל: "למה כולם – ראשי שירות, רמטכ"לים ... הפכו נושאי הדגל של ההתפייסות עם הפלסטינים?

למה? מכיוון שהם באים משם". ה"שם" הזה אצל כרמי גילון הוא "מרכז פרס לשלום". טבעי, שמי שבא משם יציע "לזכור את ימי ממשלות רבין ופרס.. (ו)להמשיך בתהליך המדיני כאלו אין טרור". למה ציפיתם ממנהל מרכז פרס לשלום?

יעקב פרי מונה לראשות השב"כ בלחץ השותפים מן העבודה בממשלת האחדות הלאומית, בניגוד לרצונו של שמיר. גילון ואיילון מונו ע"י פרס. מי תמים ויאמין שלא נבדקה תחילה בשבע עיניים כשרותם האידיאולוגית?

כולם הגיעו לתפקידם ממחנה אחד, ואליו חזרו: מן השמאל אל השמאל. כי בכל האליטות - עם דעות ימניות אי אפשר היה להתקדם.

לתוך הפדחת הפתוחה שלנו שופכת תקשורת עוינת זבל, מוציאה אותו דרך הפה בצורת סקרים, ושוב שופכת לתוך הראש, הפעם כ"דעת קהל" מיחזור. גם במופע "הרביעייה" : שופכים מפ"איניק לתוך מערכת ציבורית, הוא מקבל שם תדמית על-פוליטית, ובצאתו, הוא מנצל את יוקרת "ממלכתיותו" לקידום האג'נדה הפוליטית שהייתה לו מאז ומעולם.

איילון, הממליץ לעשות עוד "אלטלנה", לא הסתיר זאת: "אני, עם העמדות שלי כפי שאתם מכירים אותם, כשהייתי בתפקיד..."

כחוט השני עוברת בשיח ראשי השב"כ הדאגה לדמוקרטיה. אולם השב"כ בשנות עיצובו הועסק ע"י בן גוריון בתפקידים אנטי-דמוקרטיים מובהקים, כמו בילוש והאזנה ליריביו הפוליטיים. בשנת 1985 כשל מוסרית בפרשת "אוטובוס 300", ובשנות ה-90, שנות כהונתם של פרי וגילון, הופעל הסוכן הפרובוקאטור אבישי רביב.

כמה "דמוקרטית" היא, למשל, פרשת חלחול? ערבי נרצח בעיירה, וארגון מחתרתי יהודי בשם "אייל" קיבל אחריות לרצח. פרי וגילון ידעו, כמובן, ש"אייל" וארגונים אחרים כמו "חרב דוד" היו המצאת השב"כ, ובשמם ביצעו רביב וחבר מרעיו פרעות בערבים, שייוחסו למתנחלים. חומרת פרשת חלחול הייתה בכך, שייחסה ליהודים – רצח.

כעבור זמן נתגלה שאת הרצח ביצע ערבי, עובדה שלפרובוקאטור ולשולחיו הייתה ידועה. מכל מקום, ייחוס המעשה ליהודים ("אייל") גבל בעלילת דם. חלחול יושבת על הציר הראשי לירושלים, והמתנחלים ספגו אבנים ובקבוקי תבערה, ואך בנס לא הייתה נקמת דם.

כתב הערוץ הראשון של הטלוויזיה העיד, שהתצלום של רבין במדי ס.ס. הוצג למצלמות בהפגנה בכיכר ציון ע"י סוכן השב"כ . עד היום תמונת הזוועה הזאת משמשת לרדיפת הימין.

ראשי סוכנות-ביון ממלכתית, המנסים להטות פוליטית את דעת הקהל בדרכים נלוזות כאלה המזכירות את הק.ג.ב. - מה להם ולדמוקרטיה?

4 ראשי ק.ג.ב. בדימוס, לו גילו "במפגש חד-פעמי, דרמטי" ש...סטלין בעצם צדק, מה הייתם אומרים ? ביג דיל!..