בתקופת ההפגנות הסוערות בכביש בר-אילן בירושלים כנגד חילול השבת, היה רב אחד משכונת שערי חסד שהגיע בכל שבת להפגנה והיה עומד בצד ושותק. כאשר נשאל מדוע הוא מגיע להפגנות ענה: "איך אפשר לשתוק על חילול שבת"? וכאשר נשאל : אם כך מדוע אינך מוחה וצועק כמו כולם ? ענה: "לצעוק על יהודי אינני יכול".
סיפור זה ממחיש כי המציאות מורכבת ביותר וקשה מאד להסתכל עליה בצבעים של שחור ולבן.
המציאות מורכבת הן בהופעה החיצונית הנגלית שלה והן בזרמים העמוקים אשר "מתחת לפני השטח".
אפילו מציאות שלכאורה ברורה כל כך, כמו חטאת סדום ועמורה, אינה פשוטה כלל ועיקר. אברהם אבינו מלמד אותנו כי גם בסדום ועמורה יש לחפש את המציאות בשלמותה. "אולי יש חמישים צדיקים" וממילא אי אפשר להתעלם מהמציאות העובדתית הזו וממילא גם לחיוב שקיים בעומק.
המשנה במסכת אבות אומרת, שכל מי שיש בו מידת "עין טובה " הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. מאידך, כל מי שיש בו מידת "עין רעה" הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע.
מה פירוש "עין טובה" ו"עין רעה" ? וכי יש שתי מציאויות ? לכאורה, היה צריך לומר כי האדם זקוק לעין ריאליסטית, עין שרואה את המציאות כהוויתה. הביטוי "עין טובה" נשמע כראייה הבאה "לטייח" את המציאות.
אלא, המציאות כשלעצמה אינה בעלת משמעות, אלא כפי הבנת האדם אותה. מדוע שני אנשים הרואים את אותה המציאות, מתארים ומפרשים באופן שונה את אשר ראו?
השאלה אם המציאות טובה או רעה, או אם המציאות תגרום בעתיד לטובה או חלילה להיפך תלויה בהבנתו של האדם ובהשקפת עולמו. ככל שהמציאות מורכבת יותר כך הבנתה תלויה יותר ויותר בהשקפת עולמו ובמידותיו של האדם.
אדם בעל השקפת עולם פסימית יראה כל דבר בעין שלילית ו"שחורה". לעומתו, האדם המאמין, שהוא בהכרח בעל השקפת עולם אופטימית, יראה את המציאות באופן חיובי יותר.
שלוש מדרגות בעין טובה :
א. אדם הרואה גם את "חצי הכוס המלאה". הוא אמנם רואה דברים שליליים אך אינו מתעלם מהחיוב. זוהי המשמעות הפשוטה של דברי אברהם: "אולי יש חמישים צדיקים".
ב. אדם הרואה את מכלול המציאות כטוב. יש אנשים הרואים גם את הטוב וגם את הרע שבזולתם אך כשהם באים להעריך את הסך-הכל, הם אומרים: זהו אדם טוב. הם תמיד נותנים לחיוב משקל רב יותר מן השלילה. זוהי המשמעות היוצאת מדברי אברהם הרוצה להשאיר את סדום בבניינה אם יש צדיקים בעיר. לא רק שהוא אינו מתעלם מהעובדה שיש גם צדיקים בעיר אלא הוא רואה את המכלול בחיוב.
ג. אדם הרואה את החיוב גם בשלילה לא מתוך טשטוש בין טוב לרע כי אם מתוך הבנה "כי לעולם חסדו". ר' עקיבא רואה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. הוא כואב את המראה ומבין היטב את המציאות של שועלים המהלכים בקודש הקודשים ובכל אופן "בשורה התחתונה" הוא צוחק. הוא מבין כי "אם לא נפלתי לא קמתי".
"עין טובה" היא עין המתבוננת על המציאות מתוך ראייה כוללת ומנקודת מבט של הבורא המאיר לנו את העולם ומאפשר לנו לראות את האמת הטמונה בתוך המציאות.
לצערנו, האווירה התרבותית בימינו משליטה בציבור "עין רעה " הנקראת בפיהם "ריאליות", לועגת למידת אברהם אבינו וטוענת כי זוהי "רחפנות" וניתוק מהמציאות. אנו רואים רבים אשר נסחפים מבלי משים אחר מידה כפרנית זו וכל פעם שמראים להם דברים טובים במדינה ובארץ הם עונים: אז יש גם קצת טוב.
מידת "עין הטובה" נבחנת דווקא בשעה שכלפי חוץ הדברים נראים קשים ומסובכים. אמנם, גם כשהכל טוב כלפי חוץ וקל מאד להיות בעל "עין טובה" יש כאלה "המתעלים" ומוצאים את החסר ומדגישים את הבעיות, אבל המבחן הגדול הוא במפגש של האדם עם מציאות שבה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים.
כך כותב האדמו"ר מקוצק: "משה רבינו ביקש מהמרגלים לספר אך ורק את טובת הארץ, "הטובה היא" אפילו תיראה בעיניכם רעה. לא דיה לארץ ישראל בראייה בעלמא עמקות היא. והוסיף להם משה : "והתחזקתם", בארץ ישראל צריכים לחיזוק ולא ליפול ברוחכם". ("עמוד האמת" עמוד לח).
סיפור זה ממחיש כי המציאות מורכבת ביותר וקשה מאד להסתכל עליה בצבעים של שחור ולבן.
המציאות מורכבת הן בהופעה החיצונית הנגלית שלה והן בזרמים העמוקים אשר "מתחת לפני השטח".
אפילו מציאות שלכאורה ברורה כל כך, כמו חטאת סדום ועמורה, אינה פשוטה כלל ועיקר. אברהם אבינו מלמד אותנו כי גם בסדום ועמורה יש לחפש את המציאות בשלמותה. "אולי יש חמישים צדיקים" וממילא אי אפשר להתעלם מהמציאות העובדתית הזו וממילא גם לחיוב שקיים בעומק.
המשנה במסכת אבות אומרת, שכל מי שיש בו מידת "עין טובה " הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. מאידך, כל מי שיש בו מידת "עין רעה" הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע.
מה פירוש "עין טובה" ו"עין רעה" ? וכי יש שתי מציאויות ? לכאורה, היה צריך לומר כי האדם זקוק לעין ריאליסטית, עין שרואה את המציאות כהוויתה. הביטוי "עין טובה" נשמע כראייה הבאה "לטייח" את המציאות.
אלא, המציאות כשלעצמה אינה בעלת משמעות, אלא כפי הבנת האדם אותה. מדוע שני אנשים הרואים את אותה המציאות, מתארים ומפרשים באופן שונה את אשר ראו?
השאלה אם המציאות טובה או רעה, או אם המציאות תגרום בעתיד לטובה או חלילה להיפך תלויה בהבנתו של האדם ובהשקפת עולמו. ככל שהמציאות מורכבת יותר כך הבנתה תלויה יותר ויותר בהשקפת עולמו ובמידותיו של האדם.
אדם בעל השקפת עולם פסימית יראה כל דבר בעין שלילית ו"שחורה". לעומתו, האדם המאמין, שהוא בהכרח בעל השקפת עולם אופטימית, יראה את המציאות באופן חיובי יותר.
שלוש מדרגות בעין טובה :
א. אדם הרואה גם את "חצי הכוס המלאה". הוא אמנם רואה דברים שליליים אך אינו מתעלם מהחיוב. זוהי המשמעות הפשוטה של דברי אברהם: "אולי יש חמישים צדיקים".
ב. אדם הרואה את מכלול המציאות כטוב. יש אנשים הרואים גם את הטוב וגם את הרע שבזולתם אך כשהם באים להעריך את הסך-הכל, הם אומרים: זהו אדם טוב. הם תמיד נותנים לחיוב משקל רב יותר מן השלילה. זוהי המשמעות היוצאת מדברי אברהם הרוצה להשאיר את סדום בבניינה אם יש צדיקים בעיר. לא רק שהוא אינו מתעלם מהעובדה שיש גם צדיקים בעיר אלא הוא רואה את המכלול בחיוב.
ג. אדם הרואה את החיוב גם בשלילה לא מתוך טשטוש בין טוב לרע כי אם מתוך הבנה "כי לעולם חסדו". ר' עקיבא רואה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. הוא כואב את המראה ומבין היטב את המציאות של שועלים המהלכים בקודש הקודשים ובכל אופן "בשורה התחתונה" הוא צוחק. הוא מבין כי "אם לא נפלתי לא קמתי".
"עין טובה" היא עין המתבוננת על המציאות מתוך ראייה כוללת ומנקודת מבט של הבורא המאיר לנו את העולם ומאפשר לנו לראות את האמת הטמונה בתוך המציאות.
לצערנו, האווירה התרבותית בימינו משליטה בציבור "עין רעה " הנקראת בפיהם "ריאליות", לועגת למידת אברהם אבינו וטוענת כי זוהי "רחפנות" וניתוק מהמציאות. אנו רואים רבים אשר נסחפים מבלי משים אחר מידה כפרנית זו וכל פעם שמראים להם דברים טובים במדינה ובארץ הם עונים: אז יש גם קצת טוב.
מידת "עין הטובה" נבחנת דווקא בשעה שכלפי חוץ הדברים נראים קשים ומסובכים. אמנם, גם כשהכל טוב כלפי חוץ וקל מאד להיות בעל "עין טובה" יש כאלה "המתעלים" ומוצאים את החסר ומדגישים את הבעיות, אבל המבחן הגדול הוא במפגש של האדם עם מציאות שבה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים.
כך כותב האדמו"ר מקוצק: "משה רבינו ביקש מהמרגלים לספר אך ורק את טובת הארץ, "הטובה היא" אפילו תיראה בעיניכם רעה. לא דיה לארץ ישראל בראייה בעלמא עמקות היא. והוסיף להם משה : "והתחזקתם", בארץ ישראל צריכים לחיזוק ולא ליפול ברוחכם". ("עמוד האמת" עמוד לח).