לקראת סוף פרשת חיי שרה אנו קוראים " ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה: ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק: ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם" (בראשית כ"ה א-ו).

אברהם מצד אחד מרחיב השפעתו ומישם את ברכת ד' "כי אב המון גויים נתתיך" (י"ז ד-ה) על ידי נישואין לקטורה והולדת ששת בניה ומצד שני מבטיח כי הברית "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת" (ט"ו יח) תתקיים רק בזרעו משרה, רק בצאצאיהם של יצחק ויעקב. מטרה זו מושגת על ידי שילוח בני הפילגשים ( הגר וקטורה).

נישואים אלה, המתנות שנתן אברהם לצאצאיו ושילוחם נסתיימו בצורה טובה שהרי סמוך לעניין זה התורה מסכמת "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו"" (כ"ה' ז).

פרשיה זו מזכירה לנו פרשיה, דומה לכאורה, שנסתיימה אחרת לגמרי. יותר מאלף שנים מאוחר יותר, יהושפט מלך יהודה נתן גם הוא מתנות לבניו כדי להבטיח שדווקא יהורם בנו הוא יהיה יורשו "ויתן להם (לששת בניו מאשה אחרת או מנשים אחרות) אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור" (דבה"י ב' כ"א ג).

ההקבלה לפרשתנו ברורה. לעומת זה סופו של הסיפור בעניין יהושפט רע ומר " ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו בחרב …" (שם שם ד ) " וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת אחאב היתה לו אשה ויעש הרע בעיני ה'… ויזן את ישבי ירושלם וידח את יהודה" (שם ,שם ו-יא). מילים כדרבנות שאין צורך להוסיף עליהן.

ההבדל בין שני המקרים ברור, אברהם התחתן עם קטורה כדי להפיץ את אמונת ה"יחוד" ודרך הישר והטוב, כמה שיותר ועשה גם כל מאמץ להרחיק את בניו האחרים מארץ הקודש המובטחת לזרעם של יצחק ויעקב.

כך הבטיח אברהם שההשפעה תהיה לצד החיובי בלבד ולא תגרום ח"ו להתבוללות. לעומתו אסא יהושפט ויהורם מלכי יהודה שהיו מעורבים עם זרעו המושחת של כנען באמצעות חתונות עם נסיכות ישראליות-צידוניות (צידון בכורו של כנען) גרמו להפיכת "ארץ הקודש" לארצו של הבעל הכנעני וכמעט להכחדתו של בית דוד כמאמר חז"ל "כיוון שנשא אסא את ביתו של עמרי ליהושפט בנו לאשה נגזרה על מלכות בית דוד שתיכלה עם בית אחאב" (סדר עולם רבה פי"ז, תוספתא סוטה פי"ב ה"ג).

אברהם שילח את בני הפלגשים והוריש את כל אשר לו ליצחק ואילו יהושפט נתן את המלוכה דווקא לבנו מאשתו הקשורה לאתבעל הצידוני.

הבה נתפלל כולנו מצד אחד, שמספר החתונות הדומות לחתונת יהושפט עם אם יהורם, ירד ויפחת ומצד שני שתחזור עטרת בית דוד, למעלתה וליושנה, ואז נוכל להמשיך הלאה להפיץ את אמונת היחוד וערכי הצדקה והמשפט בלי לחשוש מהתבוללות.


הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה.

המאמר יתפרסם בגיליון השבועי "חמדת הימים".