לעמיר פרץ, שלום רב:
אתה לא מכיר אותי. אני אחת מהמיעוט, (45% העובדים במגזר הפרטי), המשלם את משכורתו של הרוב, (55% העובדים במגזר הציבורי). כדי להסביר לך מדוע המאבקים ה"הכרחיים בגלל העוול החברתי שנגרם" שאתה מנחית עלינו חדשות לבקרים עולים לי על העצבים.
אני רוצה לספר לך על החבר שלי, סוחר מרחוב הרצל בתל-אביב, על אף שלדעתי הוא לא ממש מעניין אותך. אחרי הכל, הוא לא משלם מסים להסתדרות, אין לו ועד עובדים, וקשה לי להאמין שהוא בחר בך.
ובכל זאת: אתמול (או שלשום, או לפני שבוע) כשהחבר שלי רק פתח את הדלת של העסק, הוא מצא מתחתיה את חיוב הארנונה הדו-חודשי בסך 8,000 שקל, שהגיע אליו מאותה עירייה שלשכר עובדיה, להלן "המגזר הציבורי", אתה דואג.
הוא בדק שיש לו את הכדור ללב והלך למזוג לעצמו כוס קפה. עוד מעט יצלצל מנהל הבנק, והוא יצטרך לשוב ולהסביר לו שהמצב, ושהקונים. כאילו שמנהל הבנק לא חי פה.
בגלל שהוא לקוח ותיק ועדיין יש לו בטחונות (את חלקם הוא כבר העביר מזמן לעו"ש כדי "לכסות חורים"), המנהל יסתפק הפעם בהרצאה דידקטית שתסתיים במלים, "אתה יודע שאני מבין אבל יש מעלי, ככה שכדאי שבתוך יום-יומיים תכניס לפחות עשרת אלפים". לך תסביר לו שמה שאתה בעצם צריך זה אשראי נוסף, כדי לשלם את השמונת אלפים שצצו לך הבוקר.
אם אתה שואל למה השמונת אלפים האלה הם עניינך, זה מפני שאף פעם באמת לא התעניינת בחבר שלי, וצריך להסביר לך שבשנתיים האחרונות המצב בעסק שלו לא אי אי אי.
מה שעוד אתה בוודאי לא יודע זה שאותה עירייה, במקום לבוא אל החבר שלי ואל החברים של החבר שלי, הסוחרים האחרים בעיר, ולהגיד "או.קיי, המצב קשה, אנחנו רואים שאין לך מאיפה לחיות, הרי כמה אלפי עסקים כבר נסגרו בעיר, אז אנחנו נבוא לקראתך, תקבל הנחה בארנונה .
במקום זה העירייה דווקא העלתה את הארנונה. המצב קשה, אמרה העירייה אין מאיפה לשלם לפקידים, אז מאיפה יביאו כסף כשהממשלה רק מקצצת? נו מאיפה? מהארנונה של החבר שלי.
במאמר מוסגר כדאי לציין שהחבר שלי הוא האחרון שנהנה משירותי העירייה. הילדים שלו לא לומדים בעיר, ההורים שלו לא נהנים ממועדוני הגמלאים, לטובת הניקיון אילצה אותו העירייה (למרות הארנונה הגבוהה) לרכוש "צפרדע" לזבל, ועוד לא דיברנו על מס השלט (בערך 6,000 שקל בשנה). אבל גם זה מעולם לא עניין אותך.
לאמיתו של דבר, לדעתו של החבר שלי, היה מאוד צודק-חברתית אם אותו חלק מעובדי ציבור שהוא משלם באופן כמעט ישיר את שכרם, כלומר עובדי העירייה, יקצץ מרצון בשכרו כדי שאפשר יהיה להוריד את הארנונה, והוא יוכל להמשיך להחזיק את הראש מעל המים, כדי שבבוא היום ימשיך לשלם להם ביד נדיבה, כפי שעשה עד היום.
במקום זה אתה משסה בנו את החלכאים והנדכאים, מסתיר את הרעה החולה האמיתית של המשק - עובדי העירייה והחברים שלהם מחברת החשמל ומרשות הנמלים ועובדי ממשלה ובנק ישראל ועוד ועוד - פותח בשביתת ענק, שאם תזיק למישהו זה בדיוק לחבר שלי, ועוד טוען נמרצות שכל זה לטובת הציבור.
הוא, כמובן, לא ציבור בעיניך. למעשה, הוא לא נמצא ברשימה הצפופה של הצדק החברתי שלך. מבחינתך, הוא והחנות שלו יכולים להיקבר מאחורי הררי הזבל שיערמו ברחובות העיר. שהרי, מי ייצא לקניות בין ערמות אשפה, ומצד שני את הארנונה צריך להמשיך לשלם. אבל זה לא מעניין. העיקר זה המאבק ההרואי לטובת הציבור - השביתה.
במלים אחרות, אתה אחראי באופן ישיר להרעת מצבו של החבר שלי. ואתה יודע למה זה ממש מעצבן אותי אישית? כי החבר הזה הוא האבא של הילדים שלי.
ככל שנעביר מכתב זה ליותר אנשים, יתכן ששם בהסתדרות יבינו את הנזק שהם גורמים!
מכתב אנונימי שהגיע אל מערכת לכתחילה.
אתה לא מכיר אותי. אני אחת מהמיעוט, (45% העובדים במגזר הפרטי), המשלם את משכורתו של הרוב, (55% העובדים במגזר הציבורי). כדי להסביר לך מדוע המאבקים ה"הכרחיים בגלל העוול החברתי שנגרם" שאתה מנחית עלינו חדשות לבקרים עולים לי על העצבים.
אני רוצה לספר לך על החבר שלי, סוחר מרחוב הרצל בתל-אביב, על אף שלדעתי הוא לא ממש מעניין אותך. אחרי הכל, הוא לא משלם מסים להסתדרות, אין לו ועד עובדים, וקשה לי להאמין שהוא בחר בך.
ובכל זאת: אתמול (או שלשום, או לפני שבוע) כשהחבר שלי רק פתח את הדלת של העסק, הוא מצא מתחתיה את חיוב הארנונה הדו-חודשי בסך 8,000 שקל, שהגיע אליו מאותה עירייה שלשכר עובדיה, להלן "המגזר הציבורי", אתה דואג.
הוא בדק שיש לו את הכדור ללב והלך למזוג לעצמו כוס קפה. עוד מעט יצלצל מנהל הבנק, והוא יצטרך לשוב ולהסביר לו שהמצב, ושהקונים. כאילו שמנהל הבנק לא חי פה.
בגלל שהוא לקוח ותיק ועדיין יש לו בטחונות (את חלקם הוא כבר העביר מזמן לעו"ש כדי "לכסות חורים"), המנהל יסתפק הפעם בהרצאה דידקטית שתסתיים במלים, "אתה יודע שאני מבין אבל יש מעלי, ככה שכדאי שבתוך יום-יומיים תכניס לפחות עשרת אלפים". לך תסביר לו שמה שאתה בעצם צריך זה אשראי נוסף, כדי לשלם את השמונת אלפים שצצו לך הבוקר.
אם אתה שואל למה השמונת אלפים האלה הם עניינך, זה מפני שאף פעם באמת לא התעניינת בחבר שלי, וצריך להסביר לך שבשנתיים האחרונות המצב בעסק שלו לא אי אי אי.
מה שעוד אתה בוודאי לא יודע זה שאותה עירייה, במקום לבוא אל החבר שלי ואל החברים של החבר שלי, הסוחרים האחרים בעיר, ולהגיד "או.קיי, המצב קשה, אנחנו רואים שאין לך מאיפה לחיות, הרי כמה אלפי עסקים כבר נסגרו בעיר, אז אנחנו נבוא לקראתך, תקבל הנחה בארנונה .
במקום זה העירייה דווקא העלתה את הארנונה. המצב קשה, אמרה העירייה אין מאיפה לשלם לפקידים, אז מאיפה יביאו כסף כשהממשלה רק מקצצת? נו מאיפה? מהארנונה של החבר שלי.
במאמר מוסגר כדאי לציין שהחבר שלי הוא האחרון שנהנה משירותי העירייה. הילדים שלו לא לומדים בעיר, ההורים שלו לא נהנים ממועדוני הגמלאים, לטובת הניקיון אילצה אותו העירייה (למרות הארנונה הגבוהה) לרכוש "צפרדע" לזבל, ועוד לא דיברנו על מס השלט (בערך 6,000 שקל בשנה). אבל גם זה מעולם לא עניין אותך.
לאמיתו של דבר, לדעתו של החבר שלי, היה מאוד צודק-חברתית אם אותו חלק מעובדי ציבור שהוא משלם באופן כמעט ישיר את שכרם, כלומר עובדי העירייה, יקצץ מרצון בשכרו כדי שאפשר יהיה להוריד את הארנונה, והוא יוכל להמשיך להחזיק את הראש מעל המים, כדי שבבוא היום ימשיך לשלם להם ביד נדיבה, כפי שעשה עד היום.
במקום זה אתה משסה בנו את החלכאים והנדכאים, מסתיר את הרעה החולה האמיתית של המשק - עובדי העירייה והחברים שלהם מחברת החשמל ומרשות הנמלים ועובדי ממשלה ובנק ישראל ועוד ועוד - פותח בשביתת ענק, שאם תזיק למישהו זה בדיוק לחבר שלי, ועוד טוען נמרצות שכל זה לטובת הציבור.
הוא, כמובן, לא ציבור בעיניך. למעשה, הוא לא נמצא ברשימה הצפופה של הצדק החברתי שלך. מבחינתך, הוא והחנות שלו יכולים להיקבר מאחורי הררי הזבל שיערמו ברחובות העיר. שהרי, מי ייצא לקניות בין ערמות אשפה, ומצד שני את הארנונה צריך להמשיך לשלם. אבל זה לא מעניין. העיקר זה המאבק ההרואי לטובת הציבור - השביתה.
במלים אחרות, אתה אחראי באופן ישיר להרעת מצבו של החבר שלי. ואתה יודע למה זה ממש מעצבן אותי אישית? כי החבר הזה הוא האבא של הילדים שלי.
ככל שנעביר מכתב זה ליותר אנשים, יתכן ששם בהסתדרות יבינו את הנזק שהם גורמים!
מכתב אנונימי שהגיע אל מערכת לכתחילה.