הזוהר (מקץ קכא') משווה בין ארבעה ממלכי בית דוד דוד, אסא, יהושפט, וחזקיה. דוד אמר : 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם'. אסא אמר : אני ארדוף אבל אתה הקב"ה תהרגם. יהושפט אמר : אני רק אזמר ואתה הקב"ה תרדפם ותנגפם. חזקיה אמר : אני אפילו לא אזמר. אשב בביתי ואתה הקב"ה תעשה הכל. דבריהם תמוהים לכאורה, והזוהר תירץ שם בדרכו.
ובתורת ר' אליהו ממזריץ מצאתי הסבר, שהחשש הגדול ביותר של מלכי יהודה היה , שמא יכשלו ויתלו הניצחון במלחמה בעצמם וביכולתם. על כן דוד המלך שהיה מתוקן בשלמות בענין זה, אמר לקב"ה, אני ארדוף, אני אערוך מלחמה ואהרגם, ואיני חושש שמא אתלה הניצחון בעצמי.
אסא ביקש מן הקב"ה, אני ארדוף אבל אתה תהרגם כדי שלא אכשל במחשבה שהניצחון הוא שלי. יהושפט אמר, אם אני ארדוף, אפילו אם הקב"ה יהרגם, עלול אני להיכשל, ועל כן ביקש שהוא רק ישיר והקב"ה כבר יעשה הכל. חזקיה הגדיל לבקש מכולם ואמר, אם אני רק אשיר, כבר עלול אני להיכשל ולתלות הניצחון בעצמי, ועל כן אשב בביתי, אפילו לא אשיר, ואתה הקב"ה תעשה הכל.
והסוד הזה הוא סודם השמור של מלכי בית דוד סוד הייבום. אונן שסירב לייבם ולהקים זרע לאחיו, הומת בידי ד', עד שלבסוף יהודה בעצמו ייבם את תמר. רות המואביה משפילה את עצמה עד עפר, ובועז הזקן מסכן את יחוסו, כדי לקיים מצוות הייבום, וזוכים להוות חוליה מכרעת בשלשלת התגלותו של מלך המשיח.
היבם נותן את זרעו, תמצית עצמיותו, כשהוא יודע שהזרע שיוולד, לא יקרא על שמו. מלכי יהודה ידעו שסוד מלכותם תלוי ביכולתם הרוחנית, לעשות הכל במסירות נפש עצומה למען כלל ישראל, כשהם יודעים שה"ילד" שיוולד כביכול ממעשיהם, יקרא על שמו של הקב"ה. ניסיון עצום ללא ספק, אך זהו סודה של מלכות בית דוד בישראל.
ורבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא מלמדנו (אבות פ"ב מ"ב) שהעוסק עם הציבור יעסוק עימהם לשם שמיים, משום שהצלחתו לא תנבע ממעשיו אלא מזכות אבותם של הציבור, אף כי יזכה לשכר הרבה, כאילו ורק כאילו עשה משהו. ועל כן עליך לעשות כל שביכולתך למען עם ישראל, בלי שום חשבון של יוקרה אישית, או הכרה כזו או אחרת שתבוא בעקבות מעשיך, שהרי אין הצלחה אלא ממנו יתברך, וממילא, כל עבודתך מצד האמת אינה יכולה להיות אלא לשם שמיים בלבד.
מאז מלחמת ששת הימים ועד היום מלמדנו הקב"ה שוב ושוב, ששום ניצחון בשום מלחמה אינו תוצאה של פעולת בן אנוש. עוצמה צבאית, יכולת הסברתית, וכל כשרון אנושי גדול ככל שיהיה, לא יושיע את מדינת ישראל. כל פולחן אישיות, כל סגידה לאדם, אפילו גיבור מלחמות ישראל ככל שיהיה, פסולה היא בתכלית, ואחריתה החלטות מעוותות, של פגיעה בקדשי ישראל (שבת, קבר יוסף, דין תורה, ועוד), ומסירת שטחי ארץ ישראל ח"ו, והמדינה סובלת. זהו השיעור המיועד להחזיר אותנו למלכות ישראל האמיתית, הענווה והגואלת.
אך כדי להבין את השיעור הזה צריך כלים, צריך לימוד מבואות, צריך לבבות פתוחים לתורה, לתפילה, לעבודת ד', צריך נכונות להכיר בערכם ותפקידם המיוחד של ישראל, ואיך יהיו לנו כל אלה בלי תשובה? איך נקדם את מדינת ישראל לעתיד חברתי, כלכלי, פוליטי, יהודי, טוב ומאיר לעולם כולו, בלי תשובה?
"הגיע הזמן שנבוא לידי המסקנה של כל סיבוכי המחשבות שלנו, לידי ההכרה, שסוף כל סוף, הראשית והאחרית של מפעלנו הכללי (מדינת ישראל י.ח.ז.), הטעון כל כך מרץ, כל כך כשרון, וכל כך הקרבה עצמית הנדרשת מכולנו, כל אלה הנם נעוצים ומרותקים עם המפתח הגדול של הגאולה, שהיא התשובה" (אורות התשובה, תוספת ז').
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב
ובתורת ר' אליהו ממזריץ מצאתי הסבר, שהחשש הגדול ביותר של מלכי יהודה היה , שמא יכשלו ויתלו הניצחון במלחמה בעצמם וביכולתם. על כן דוד המלך שהיה מתוקן בשלמות בענין זה, אמר לקב"ה, אני ארדוף, אני אערוך מלחמה ואהרגם, ואיני חושש שמא אתלה הניצחון בעצמי.
אסא ביקש מן הקב"ה, אני ארדוף אבל אתה תהרגם כדי שלא אכשל במחשבה שהניצחון הוא שלי. יהושפט אמר, אם אני ארדוף, אפילו אם הקב"ה יהרגם, עלול אני להיכשל, ועל כן ביקש שהוא רק ישיר והקב"ה כבר יעשה הכל. חזקיה הגדיל לבקש מכולם ואמר, אם אני רק אשיר, כבר עלול אני להיכשל ולתלות הניצחון בעצמי, ועל כן אשב בביתי, אפילו לא אשיר, ואתה הקב"ה תעשה הכל.
והסוד הזה הוא סודם השמור של מלכי בית דוד סוד הייבום. אונן שסירב לייבם ולהקים זרע לאחיו, הומת בידי ד', עד שלבסוף יהודה בעצמו ייבם את תמר. רות המואביה משפילה את עצמה עד עפר, ובועז הזקן מסכן את יחוסו, כדי לקיים מצוות הייבום, וזוכים להוות חוליה מכרעת בשלשלת התגלותו של מלך המשיח.
היבם נותן את זרעו, תמצית עצמיותו, כשהוא יודע שהזרע שיוולד, לא יקרא על שמו. מלכי יהודה ידעו שסוד מלכותם תלוי ביכולתם הרוחנית, לעשות הכל במסירות נפש עצומה למען כלל ישראל, כשהם יודעים שה"ילד" שיוולד כביכול ממעשיהם, יקרא על שמו של הקב"ה. ניסיון עצום ללא ספק, אך זהו סודה של מלכות בית דוד בישראל.
ורבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא מלמדנו (אבות פ"ב מ"ב) שהעוסק עם הציבור יעסוק עימהם לשם שמיים, משום שהצלחתו לא תנבע ממעשיו אלא מזכות אבותם של הציבור, אף כי יזכה לשכר הרבה, כאילו ורק כאילו עשה משהו. ועל כן עליך לעשות כל שביכולתך למען עם ישראל, בלי שום חשבון של יוקרה אישית, או הכרה כזו או אחרת שתבוא בעקבות מעשיך, שהרי אין הצלחה אלא ממנו יתברך, וממילא, כל עבודתך מצד האמת אינה יכולה להיות אלא לשם שמיים בלבד.
מאז מלחמת ששת הימים ועד היום מלמדנו הקב"ה שוב ושוב, ששום ניצחון בשום מלחמה אינו תוצאה של פעולת בן אנוש. עוצמה צבאית, יכולת הסברתית, וכל כשרון אנושי גדול ככל שיהיה, לא יושיע את מדינת ישראל. כל פולחן אישיות, כל סגידה לאדם, אפילו גיבור מלחמות ישראל ככל שיהיה, פסולה היא בתכלית, ואחריתה החלטות מעוותות, של פגיעה בקדשי ישראל (שבת, קבר יוסף, דין תורה, ועוד), ומסירת שטחי ארץ ישראל ח"ו, והמדינה סובלת. זהו השיעור המיועד להחזיר אותנו למלכות ישראל האמיתית, הענווה והגואלת.
אך כדי להבין את השיעור הזה צריך כלים, צריך לימוד מבואות, צריך לבבות פתוחים לתורה, לתפילה, לעבודת ד', צריך נכונות להכיר בערכם ותפקידם המיוחד של ישראל, ואיך יהיו לנו כל אלה בלי תשובה? איך נקדם את מדינת ישראל לעתיד חברתי, כלכלי, פוליטי, יהודי, טוב ומאיר לעולם כולו, בלי תשובה?
"הגיע הזמן שנבוא לידי המסקנה של כל סיבוכי המחשבות שלנו, לידי ההכרה, שסוף כל סוף, הראשית והאחרית של מפעלנו הכללי (מדינת ישראל י.ח.ז.), הטעון כל כך מרץ, כל כך כשרון, וכל כך הקרבה עצמית הנדרשת מכולנו, כל אלה הנם נעוצים ומרותקים עם המפתח הגדול של הגאולה, שהיא התשובה" (אורות התשובה, תוספת ז').
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב