כולנו צריכים לחזור בתשובה.
החילונים צריכים לחזור בתשובה אל תורת ישראל, החרדים צריכים לחזור בתשובה בענייני כלל ישראל, והדתיים לאומים צריכים לחזור בתשובה בענייני צניעות.
ביקורת הרסנית משתקת את הרגשות ומעיקה על הלב. בלעם הרשע היה בעל עין רעה ופעל בשיטה של חיפוש הרע והפגמים, הנקודה השחורה. כל מי שהתרגל לעסוק בכך בלא הרף הוא חולה במחלה בלי שהוא יודע מה זה.
רב המבסס את נאומו וחייו על זלזול ולעג באחרים מוכיח בזאת את חולשתו. "יש אור ששורף ויש אור שמאיר. רב שמשתמש באור שלו כדי לשרוף אז האש שלו צריכה תיקון" (הרב שלמה קרליבך, "לב השמיים לחנוכה" עמוד 76).
דרך השפיטה הקיצונית מובילה אל בית הכלא של הכעס והייאוש. אם נפסיק לחפש את המגרעות אצל השני אז העולם ישנה את צבעו וזה יעורר בנו השתוקקות להתקדם, לפעול, ולעבוד את הבורא בשמחה. "אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות. הוא ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר, צדק בכל רשע, ויכוף את כל רע וכל רשע, כל שקר וכל כיעור, להיות מתהפך לאופי האמת והצדק, האור והטוב" (אורות הקודש חלק ג,קפה, הראי"ה קוק), וע"י זה נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, ונדבק באהבה עדינה עם כלל ישראל, וכך נגלה את אור השלום הכללי.
כשהולכים להחזיר בתשובה צריך לבוא מאהבה, מ"עיגולי השמחה" של דסי רבינוביץ ז"ל, לבוא מהמקום של האנשים מתוך הבנה אמיתית. אסור כמדריכים של אור להיות שיפוטיים ולומר תמיד "הם לא בסדר", כי לפי שאנו מוציאים את עצמנו מן הכלל אז אנו.... (הגדה של פסח).
החוכמה היא להראות ולחזק באנשים את נקודות האור שבהם ולא לשפוט את חייהם ולמצוא אותם חסרי טעם. בתור מי שעבד בארגון של ר' אמנון יצחק (רגש הכוח) ועבר להשקפה התורנית של הראי"ה קוק (כוח הרגש) אני חייב לומר שבעבר הייתי מסתכל על החילוני כעל "מי שחי בשקר", וכיום אני רואה את החילוני כ"מגדל אור בלי בטריות", וזה הבדל משמעותי, וכנ"ל ביחס כלפי המדינה והצבא.
בלימודי במכון מאיר זכור לי שיעור של הרב דוב ביגון ראש הישיבה שבו הבנתי עד כמה הוא מסתכל על העולם ממקום אחר וגבוה. מחוץ לכיתת השיעור עבדו טרקטורים שבנו בניין חדש, והם עשו רעש שהפריע למהלך השיעור. התלמידים שאלו את הרב דב ביגון אם ללכת לומר להם להפסיק את הרעש לחצי שעה עד שייגמר השיעור. הרב ביגון שאל בתמימות: רעש? אתם שומעים רעש? אני לא שומע רעש, זה לא רעש, זה מוסיקה, הרי הטרקטורים הללו בונים את א"י, זה מוסיקה כל כך יפה (וייתכן שהרב ביגון שמע זאת מהרב צבי קוק).
כעת אנו מתקרבים לתוך ימי החנוכה שהוא חג ה"אורות", חג שבו מומלץ ללמוד את הספר אורות של הראי"ה קוק כדי ללמד זכות על עם ישראל. ע"פ התאריך הלועזי כסלו הוא מזל קשת. מה יש ללמוד מהקשת? הקשת מורכבת משלל צבעים וגוונים המתמזגים ליחידה אחת. המבול בא לעולם כיוון שמלאה הארץ חמס, וכל אחד דאג לעצמו מבלי לראות את חברו כחלק ממנו. אכן כל אחד שונה מחברו (יש גוונים שונים בקשת), אבל כולם מרכיבים יחידה אחת. כאשר האדם מפנים את עניין ההאחדות בינו לבין חברו (דבר שהקשת מסמלת) ורואה את כולה כגוש אחד, אזי זאת ההוכחה שאין צורך במבול נוסף.
"כל עמל החיים, בייחוד העמל הרוחני, מוכרח להיות פונה רק כדי לגלות את אור השלום הכללי העליון, היוצא לא מתוך דחייה של איזה כוח, של איזה רעיון, של איזה זרם, של איזו נטייה, אלא מתוך הכנסתו של כל אחד מאלה לתוך הים הגדול של אור אין סוף ששם הכל מתאחד, מתעלה, ומתקדש" (אורות הקודש ח"ב תק"ע,לט הראי"ה קוק).
גלעד שטייגליץ הי"ד בן 14 שנרצח בפיגוע לפני כשנתיים, כתב ביומנו את המשפט "הגעתי למסקנה שאם נחפש באדם מלאך לא נמצא, אם נחפש במלאך אדם לא נמצא, אך אם נחפש באדם אדם נמצא מלאך". אני חושב שהמשפט הזה ממצה הכי טוב את המאמר הזה.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב
החילונים צריכים לחזור בתשובה אל תורת ישראל, החרדים צריכים לחזור בתשובה בענייני כלל ישראל, והדתיים לאומים צריכים לחזור בתשובה בענייני צניעות.
ביקורת הרסנית משתקת את הרגשות ומעיקה על הלב. בלעם הרשע היה בעל עין רעה ופעל בשיטה של חיפוש הרע והפגמים, הנקודה השחורה. כל מי שהתרגל לעסוק בכך בלא הרף הוא חולה במחלה בלי שהוא יודע מה זה.
רב המבסס את נאומו וחייו על זלזול ולעג באחרים מוכיח בזאת את חולשתו. "יש אור ששורף ויש אור שמאיר. רב שמשתמש באור שלו כדי לשרוף אז האש שלו צריכה תיקון" (הרב שלמה קרליבך, "לב השמיים לחנוכה" עמוד 76).
דרך השפיטה הקיצונית מובילה אל בית הכלא של הכעס והייאוש. אם נפסיק לחפש את המגרעות אצל השני אז העולם ישנה את צבעו וזה יעורר בנו השתוקקות להתקדם, לפעול, ולעבוד את הבורא בשמחה. "אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות. הוא ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר, צדק בכל רשע, ויכוף את כל רע וכל רשע, כל שקר וכל כיעור, להיות מתהפך לאופי האמת והצדק, האור והטוב" (אורות הקודש חלק ג,קפה, הראי"ה קוק), וע"י זה נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, ונדבק באהבה עדינה עם כלל ישראל, וכך נגלה את אור השלום הכללי.
כשהולכים להחזיר בתשובה צריך לבוא מאהבה, מ"עיגולי השמחה" של דסי רבינוביץ ז"ל, לבוא מהמקום של האנשים מתוך הבנה אמיתית. אסור כמדריכים של אור להיות שיפוטיים ולומר תמיד "הם לא בסדר", כי לפי שאנו מוציאים את עצמנו מן הכלל אז אנו.... (הגדה של פסח).
החוכמה היא להראות ולחזק באנשים את נקודות האור שבהם ולא לשפוט את חייהם ולמצוא אותם חסרי טעם. בתור מי שעבד בארגון של ר' אמנון יצחק (רגש הכוח) ועבר להשקפה התורנית של הראי"ה קוק (כוח הרגש) אני חייב לומר שבעבר הייתי מסתכל על החילוני כעל "מי שחי בשקר", וכיום אני רואה את החילוני כ"מגדל אור בלי בטריות", וזה הבדל משמעותי, וכנ"ל ביחס כלפי המדינה והצבא.
בלימודי במכון מאיר זכור לי שיעור של הרב דוב ביגון ראש הישיבה שבו הבנתי עד כמה הוא מסתכל על העולם ממקום אחר וגבוה. מחוץ לכיתת השיעור עבדו טרקטורים שבנו בניין חדש, והם עשו רעש שהפריע למהלך השיעור. התלמידים שאלו את הרב דב ביגון אם ללכת לומר להם להפסיק את הרעש לחצי שעה עד שייגמר השיעור. הרב ביגון שאל בתמימות: רעש? אתם שומעים רעש? אני לא שומע רעש, זה לא רעש, זה מוסיקה, הרי הטרקטורים הללו בונים את א"י, זה מוסיקה כל כך יפה (וייתכן שהרב ביגון שמע זאת מהרב צבי קוק).
כעת אנו מתקרבים לתוך ימי החנוכה שהוא חג ה"אורות", חג שבו מומלץ ללמוד את הספר אורות של הראי"ה קוק כדי ללמד זכות על עם ישראל. ע"פ התאריך הלועזי כסלו הוא מזל קשת. מה יש ללמוד מהקשת? הקשת מורכבת משלל צבעים וגוונים המתמזגים ליחידה אחת. המבול בא לעולם כיוון שמלאה הארץ חמס, וכל אחד דאג לעצמו מבלי לראות את חברו כחלק ממנו. אכן כל אחד שונה מחברו (יש גוונים שונים בקשת), אבל כולם מרכיבים יחידה אחת. כאשר האדם מפנים את עניין ההאחדות בינו לבין חברו (דבר שהקשת מסמלת) ורואה את כולה כגוש אחד, אזי זאת ההוכחה שאין צורך במבול נוסף.
"כל עמל החיים, בייחוד העמל הרוחני, מוכרח להיות פונה רק כדי לגלות את אור השלום הכללי העליון, היוצא לא מתוך דחייה של איזה כוח, של איזה רעיון, של איזה זרם, של איזו נטייה, אלא מתוך הכנסתו של כל אחד מאלה לתוך הים הגדול של אור אין סוף ששם הכל מתאחד, מתעלה, ומתקדש" (אורות הקודש ח"ב תק"ע,לט הראי"ה קוק).
גלעד שטייגליץ הי"ד בן 14 שנרצח בפיגוע לפני כשנתיים, כתב ביומנו את המשפט "הגעתי למסקנה שאם נחפש באדם מלאך לא נמצא, אם נחפש במלאך אדם לא נמצא, אך אם נחפש באדם אדם נמצא מלאך". אני חושב שהמשפט הזה ממצה הכי טוב את המאמר הזה.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב