אנחנו בתקופה חדשה. אם עד לפני כמה ימים לא ידענו לאן מובילה אותנו ממשלת ישראל, ועוד היינו יכולים לחשוב שאריאל שרון "רק מדבר ולא מתכוון"- היום הדברים ברורים: ממשלת שרון מתכוונת למסור, לעקור, להחריב ולטרנספר.
שופרו של ראש הממשלה, השר אהוד אולמרט, אמר את זה במשפט פשוט. לדעתו, ישראל איננה מסוגלת לשלוט בכל השטח בין הירדן לים התיכון ולכן עלינו לסגת. זו התוכנית המדינית של שרון: לסגת מרוב אזורי יהודה, שומרון וחבל עזה ואפילו מחלק מירושלים.
למה? ככה. כולנו יודעים שזה רק יגביר את התיאבון של האוייב. הרי נסיגה תתפרש ככניעה לטרור- ואם נסוג מיש"ע, הקטיושות יתחילו ליפול על תל-אביב, בן-גוריון וחיפה.
אך אולמרט ושרון בשלהם. לדעתם יש להתקפל.
לא חשוב כרגע אם שרון יעשה את זה בנסיגה חד-צדדית או בנסיגה שהיא תוצאה של עוד הסכם אסוני עם הערבים הפלסטינים- מה שחשוב לדעת הוא שהפעם שרון רציני והוא רוצה להיפטר מרוב יש"ע, לעקור ישובים ולטרנספר יהודים. כפי ששרון כבר אמר בעבר, רק הוא מסוגל לעשות את זה.
כאן לא המקום להתחיל לנתח באריכות איך קורה שאנשים במחנה הלאומי, פתאום הופכים לכפילים של יוסי ביילין. לדעתי אפשר להגיד בקיצור, שהמציאות מוכיחה שרק מנהיג אמוני, המאמין שהקב"ה נתן לנו את הארץ הזאת, יכול לעמוד איתן מול הלחצים. ברגע שאתה מבסס את סיבת היותנו ביש"ע על סיבות ביטחונית, בלי תנ"ך, בלי הבטחה אלוקית, אין לך "קייס" ובסופו של דבר אתה נכנע ומתקפל.
אך כאמור, כעת לא הזמן לניתוחים של למה ואיך- כעת הזמן לשאול: "מה עושים?". איך מתארגנים כדי למנוע את תוכניות הזדון של אריאל שרון?
לפני הכל עלינו לצאת באמירות ברורות ונרחצות:
1) על מה המאבק בכלל?
המאבק הוא לא מאבק על יש"ע. המאבק הוא לא להצלת ישוב זה או אחר. המאבק הוא להצלת מדינת ישראל ועל זכות קיום העם היהודי בארצו. ברגע שממשלה בישראל תסכים לעקור ישובים ביש"ע היא תשמיט מתחת לרגליה את הזכות המוסרית שלנו להתקיים בכל מקום אחר בארץ ישראל. הרי אם נסוג מיש"ע, מה זכותנו המוסרית לשבת בשייח מוניס, בתל-אביב? לכן, כשנבוא בהמונינו למנוע עקירת ישוב כמו מיגרון, הדבר בעצם יהווה מאבק להצלת תל-אביב, באר שבע, טבריה וירושלים.
2) זה לא פינוי!
אסור להשתמש בביטוי "פינוי" או "הזזה" של ישובים. מדובר ב"עקירת ישובים" וב"טרנספר ליהודים". משתמשים במלה "פינוי" במסעדה, כשרוצים לפנות את השולחן. הפוליטיקאים שרוצים לעדן ולמתן את הפשע שהם מתכוונים לבצע, משתמשים במילים שאינם מזעזעים את הציבור. עלינו מוטל התפקיד לזעוק שמדובר בעקירה ברוטאלית של ישובים ובטרנספר של יהודים: פעולות גזעניות, אנטישמיות ואלימות ביותר.
2) על אכילת חזיר ועקירת ישובים
שאלה: אם 120 חברי כנסת ורוב מוחץ בממשלה היו מחליטים שחלה עלינו חובה לאכול בשר חזיר, האם שומרי כשרות היו מצייתים ל"החלטה דמוקרטית" זו? כמובן שלא. הם היו אומרים שלמרות שההחלטה התקבלה ברוב קולות, זו החלטה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. להחלטה כזאת אין לציית. ולו היו מתעקשים ושולחים אלינו פלוגות של שוטרים וחיילים כדי להאכילנו את בשר החזיר, היינו מתנגדים ומכריזים: לא ניתן לכם! נקודה. כפי שאומרים באנגלית: "OVER MY DEAD BODY!".
כנ"ל בעניין עקירת ישובים. רוב בממשלה או בכנסת אינו הופך מסירת חבלי ארץ ישראל לחוקי ולמוסרי. לכן, על המתיישבים ביש"ע להישאר בישובים ועל חיילי צה"ל לסרב להשתתף בעקירת ישובים ובטרנספר של יהודים.
על פי דיווחים שונים בתשקורת, השלטונות מאמינים שכ85% ממתיישבי יש"ע יסכימו לעזוב מרצונם החופשי אם יקבלו פיצוי הולם, וכוחות הביטחון יצטרכו לטפל "רק" בכ15% של התושבים האידיאולוגיים ה"בעייתיים". עלינו להוכיח להם שהמספרים הם בדיוק הפוכים ושרוב מוחץ של המתיישבים יישאר במקומו ויסרב לעזוב. אם כך יהיו פני הדברים, אף גורם לא יוכל לעקור ולטרנספר.
3) על מלאכת העקירה והחשש לפרובוקציה מזעזעת
יאיר שלג, עיתונאי וחבר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" כתב עבודה על "המשמעות הפוליטית והחברתית של פינוי ישובים ביש"ע".
בעבודתו הוא משווה בין עקירת יישובי ימית לבין מה שעלול לקרות ביש"ע ונותן המלצות לשלטונות איך להקל על מלאכת העקירה. דרך אגב, עלינו להבין שאין להשוות בין ימית ליש"ע. בימית היינו רק כמה שנים, ביש"ע מגדלים דור שלישי של ילדים. בימית היינו כמה אלפים, ורובם עזבו מרצונם החופשי. ביש"ע אנחנו רבע מליון איש לפחות (לא כולל רבבות קרובי משפחה, חברים ותומכים הנמצאים בישראל הקטנה ומוכנים לבוא בעת פקודה).
השורה התחתונה בעבודתו של שלג היא שאמנם מלאכת עקירת הישובים תהיה קשה, אך הוא מקווה שהמנהיגות המקומית של המתנחלים תכבד את ההחלטה הדמוקרטית של עקירת ישובים, תעזור בהרגעת הרוחות, תסייע לשלטונות ותשתף אתם פעולה.
יאיר שלג מקווה שמנהיגי המתנחלים (מועצת יש"ע, רבנים, אנשי חינוך וכו') ישתפו פעולה עם הממשלה הטרנספריסטית. ברצוני לקוות שכך לא יהיה ושההנהגה ביש"ע תוביל מהלך של התנגדות מוחלטת לדבר.
במקרה כזה קיימת אפשרות מפחידה שהשלטונות ימצאו דרך אחרת, פרובוקטיבית, שתקל עליהם את מלאכת הטרנספר. עלינו להזהיר כבר היום מפני אפשרות כזאת ולהכריז שאנו מודעים לעובדה שייתכן והשלטונות ישתילו כמה פרובוקטורים בתוך הציבור ביש"ע, ואלו יעשו מעשה נורא (כגון ירי על חיילים) כדי לזעזע את הציבור, כדי לעשות לנו דה לגיטימציה וכדי לשתק את מאבקנו. אם חלילה זה יקרה, נדע שאנשים אלו אינם שייכים למחנה שלנו והם ה"אבישי רביבים" החדשים.
4) תכל'ס:
עת להתעורר ולהתחיל להתארגן. אני מאמינה באמונה שלמה שבע"ה בכוחנו למנוע את הפשע שהממשלה מתכוונת לבצע.
פלוגות של עורכי דין כבר עובדים על עתירות ובג"צים, למניעת עקירת מאחזים וישובים בכלים משפטיים.
על חברי הכנסת הלאומיים להתארגן ולהעביר לשרון מסר ברור וחד-משמעי, שאם תעקר אפילו משפחה אחת, ממשלתו תיפול.
ועלינו ה"עמך", יש להתחיל לצאת לרחובות בהמונינו כדי להראות לעולם שעם ישראל מתנגד בתקיפות לתוכניות מדיניות תבוסתניות והתאבדותיות.
בישיבת חרום של המטה המשולב של הארגונים החוץ-פרלמנטריים בה נכחו רבני "פיקוח נפש", "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", "שנית גמלא לא תיפול", "מטות ערים" ו"נשים בירוק" התקבלו ההחלטות הבאות:
א) עקירת המאחזים והישובים שזוממת הממשלה הינה בבחינת טרנספר גזעני וטיהור אתני בלתי חוקי בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. אנו קוראים לחיילים לנצל את האפשרות שנותן צה"ל שלא להשתתף בפעולות אלו.
ב) אנו קוראים לכל נאמני ארץ ישראל להתגייס לעזרת הישובים והמאחזים, ולבוא ולשמש כמגן אנושי ביום פקודה. אנו מבחינתנו סיכמנו את אמצעי האזעקה, התחבורה ושיטת הגעת האנשים.
ג) הפעילויות הקרובות הן: הפגנה בסיסמה "אולמרט מחלק את ירושלים" ביום ראשון, 14/12/03 בשעה 19:00 מול תיאטרון ירושלים נגד השר אולמרט האמור לנאום שם.
כמו כן, תתקיים הפגנה נגד ראש הממשלה ב18/12/03 בהרצליה בשעת הנאום שבו אמור להודיע על כוונתו למסור את לב הארץ לאויב. פרטים יבואו בע"ה בימים הקרובים.
נסיים עם דברי שמעון החשמונאי (מכבים א' ט"ו): "לא ארץ נכרייה כבשנו, ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו, כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו".
שופרו של ראש הממשלה, השר אהוד אולמרט, אמר את זה במשפט פשוט. לדעתו, ישראל איננה מסוגלת לשלוט בכל השטח בין הירדן לים התיכון ולכן עלינו לסגת. זו התוכנית המדינית של שרון: לסגת מרוב אזורי יהודה, שומרון וחבל עזה ואפילו מחלק מירושלים.
למה? ככה. כולנו יודעים שזה רק יגביר את התיאבון של האוייב. הרי נסיגה תתפרש ככניעה לטרור- ואם נסוג מיש"ע, הקטיושות יתחילו ליפול על תל-אביב, בן-גוריון וחיפה.
אך אולמרט ושרון בשלהם. לדעתם יש להתקפל.
לא חשוב כרגע אם שרון יעשה את זה בנסיגה חד-צדדית או בנסיגה שהיא תוצאה של עוד הסכם אסוני עם הערבים הפלסטינים- מה שחשוב לדעת הוא שהפעם שרון רציני והוא רוצה להיפטר מרוב יש"ע, לעקור ישובים ולטרנספר יהודים. כפי ששרון כבר אמר בעבר, רק הוא מסוגל לעשות את זה.
כאן לא המקום להתחיל לנתח באריכות איך קורה שאנשים במחנה הלאומי, פתאום הופכים לכפילים של יוסי ביילין. לדעתי אפשר להגיד בקיצור, שהמציאות מוכיחה שרק מנהיג אמוני, המאמין שהקב"ה נתן לנו את הארץ הזאת, יכול לעמוד איתן מול הלחצים. ברגע שאתה מבסס את סיבת היותנו ביש"ע על סיבות ביטחונית, בלי תנ"ך, בלי הבטחה אלוקית, אין לך "קייס" ובסופו של דבר אתה נכנע ומתקפל.
אך כאמור, כעת לא הזמן לניתוחים של למה ואיך- כעת הזמן לשאול: "מה עושים?". איך מתארגנים כדי למנוע את תוכניות הזדון של אריאל שרון?
לפני הכל עלינו לצאת באמירות ברורות ונרחצות:
1) על מה המאבק בכלל?
המאבק הוא לא מאבק על יש"ע. המאבק הוא לא להצלת ישוב זה או אחר. המאבק הוא להצלת מדינת ישראל ועל זכות קיום העם היהודי בארצו. ברגע שממשלה בישראל תסכים לעקור ישובים ביש"ע היא תשמיט מתחת לרגליה את הזכות המוסרית שלנו להתקיים בכל מקום אחר בארץ ישראל. הרי אם נסוג מיש"ע, מה זכותנו המוסרית לשבת בשייח מוניס, בתל-אביב? לכן, כשנבוא בהמונינו למנוע עקירת ישוב כמו מיגרון, הדבר בעצם יהווה מאבק להצלת תל-אביב, באר שבע, טבריה וירושלים.
2) זה לא פינוי!
אסור להשתמש בביטוי "פינוי" או "הזזה" של ישובים. מדובר ב"עקירת ישובים" וב"טרנספר ליהודים". משתמשים במלה "פינוי" במסעדה, כשרוצים לפנות את השולחן. הפוליטיקאים שרוצים לעדן ולמתן את הפשע שהם מתכוונים לבצע, משתמשים במילים שאינם מזעזעים את הציבור. עלינו מוטל התפקיד לזעוק שמדובר בעקירה ברוטאלית של ישובים ובטרנספר של יהודים: פעולות גזעניות, אנטישמיות ואלימות ביותר.
2) על אכילת חזיר ועקירת ישובים
שאלה: אם 120 חברי כנסת ורוב מוחץ בממשלה היו מחליטים שחלה עלינו חובה לאכול בשר חזיר, האם שומרי כשרות היו מצייתים ל"החלטה דמוקרטית" זו? כמובן שלא. הם היו אומרים שלמרות שההחלטה התקבלה ברוב קולות, זו החלטה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. להחלטה כזאת אין לציית. ולו היו מתעקשים ושולחים אלינו פלוגות של שוטרים וחיילים כדי להאכילנו את בשר החזיר, היינו מתנגדים ומכריזים: לא ניתן לכם! נקודה. כפי שאומרים באנגלית: "OVER MY DEAD BODY!".
כנ"ל בעניין עקירת ישובים. רוב בממשלה או בכנסת אינו הופך מסירת חבלי ארץ ישראל לחוקי ולמוסרי. לכן, על המתיישבים ביש"ע להישאר בישובים ועל חיילי צה"ל לסרב להשתתף בעקירת ישובים ובטרנספר של יהודים.
על פי דיווחים שונים בתשקורת, השלטונות מאמינים שכ85% ממתיישבי יש"ע יסכימו לעזוב מרצונם החופשי אם יקבלו פיצוי הולם, וכוחות הביטחון יצטרכו לטפל "רק" בכ15% של התושבים האידיאולוגיים ה"בעייתיים". עלינו להוכיח להם שהמספרים הם בדיוק הפוכים ושרוב מוחץ של המתיישבים יישאר במקומו ויסרב לעזוב. אם כך יהיו פני הדברים, אף גורם לא יוכל לעקור ולטרנספר.
3) על מלאכת העקירה והחשש לפרובוקציה מזעזעת
יאיר שלג, עיתונאי וחבר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" כתב עבודה על "המשמעות הפוליטית והחברתית של פינוי ישובים ביש"ע".
בעבודתו הוא משווה בין עקירת יישובי ימית לבין מה שעלול לקרות ביש"ע ונותן המלצות לשלטונות איך להקל על מלאכת העקירה. דרך אגב, עלינו להבין שאין להשוות בין ימית ליש"ע. בימית היינו רק כמה שנים, ביש"ע מגדלים דור שלישי של ילדים. בימית היינו כמה אלפים, ורובם עזבו מרצונם החופשי. ביש"ע אנחנו רבע מליון איש לפחות (לא כולל רבבות קרובי משפחה, חברים ותומכים הנמצאים בישראל הקטנה ומוכנים לבוא בעת פקודה).
השורה התחתונה בעבודתו של שלג היא שאמנם מלאכת עקירת הישובים תהיה קשה, אך הוא מקווה שהמנהיגות המקומית של המתנחלים תכבד את ההחלטה הדמוקרטית של עקירת ישובים, תעזור בהרגעת הרוחות, תסייע לשלטונות ותשתף אתם פעולה.
יאיר שלג מקווה שמנהיגי המתנחלים (מועצת יש"ע, רבנים, אנשי חינוך וכו') ישתפו פעולה עם הממשלה הטרנספריסטית. ברצוני לקוות שכך לא יהיה ושההנהגה ביש"ע תוביל מהלך של התנגדות מוחלטת לדבר.
במקרה כזה קיימת אפשרות מפחידה שהשלטונות ימצאו דרך אחרת, פרובוקטיבית, שתקל עליהם את מלאכת הטרנספר. עלינו להזהיר כבר היום מפני אפשרות כזאת ולהכריז שאנו מודעים לעובדה שייתכן והשלטונות ישתילו כמה פרובוקטורים בתוך הציבור ביש"ע, ואלו יעשו מעשה נורא (כגון ירי על חיילים) כדי לזעזע את הציבור, כדי לעשות לנו דה לגיטימציה וכדי לשתק את מאבקנו. אם חלילה זה יקרה, נדע שאנשים אלו אינם שייכים למחנה שלנו והם ה"אבישי רביבים" החדשים.
4) תכל'ס:
עת להתעורר ולהתחיל להתארגן. אני מאמינה באמונה שלמה שבע"ה בכוחנו למנוע את הפשע שהממשלה מתכוונת לבצע.
פלוגות של עורכי דין כבר עובדים על עתירות ובג"צים, למניעת עקירת מאחזים וישובים בכלים משפטיים.
על חברי הכנסת הלאומיים להתארגן ולהעביר לשרון מסר ברור וחד-משמעי, שאם תעקר אפילו משפחה אחת, ממשלתו תיפול.
ועלינו ה"עמך", יש להתחיל לצאת לרחובות בהמונינו כדי להראות לעולם שעם ישראל מתנגד בתקיפות לתוכניות מדיניות תבוסתניות והתאבדותיות.
בישיבת חרום של המטה המשולב של הארגונים החוץ-פרלמנטריים בה נכחו רבני "פיקוח נפש", "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", "שנית גמלא לא תיפול", "מטות ערים" ו"נשים בירוק" התקבלו ההחלטות הבאות:
א) עקירת המאחזים והישובים שזוממת הממשלה הינה בבחינת טרנספר גזעני וטיהור אתני בלתי חוקי בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. אנו קוראים לחיילים לנצל את האפשרות שנותן צה"ל שלא להשתתף בפעולות אלו.
ב) אנו קוראים לכל נאמני ארץ ישראל להתגייס לעזרת הישובים והמאחזים, ולבוא ולשמש כמגן אנושי ביום פקודה. אנו מבחינתנו סיכמנו את אמצעי האזעקה, התחבורה ושיטת הגעת האנשים.
ג) הפעילויות הקרובות הן: הפגנה בסיסמה "אולמרט מחלק את ירושלים" ביום ראשון, 14/12/03 בשעה 19:00 מול תיאטרון ירושלים נגד השר אולמרט האמור לנאום שם.
כמו כן, תתקיים הפגנה נגד ראש הממשלה ב18/12/03 בהרצליה בשעת הנאום שבו אמור להודיע על כוונתו למסור את לב הארץ לאויב. פרטים יבואו בע"ה בימים הקרובים.
נסיים עם דברי שמעון החשמונאי (מכבים א' ט"ו): "לא ארץ נכרייה כבשנו, ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו, כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו".