אם, עד הימים האחרונים, עוד היינו יכולים להיות סקפטיים לגבי המהלך של "מנהיגות יהודית" ואפשרותם "להשפיע מבפנים", באה השרה לימור לבנת עם ההתקפה הבהולה שלה נגד "הפייגלינים", והוכיחה לכולנו שאמנם ידידינו ב"מנהיגות יהודית" מצליחים ובגדול. "גורמים קיצוניים, כמו פייגלין וחבריו, שמעולם לא היו חלק מתנועת הליכוד, והם אינם אנשי ליכוד, מנסים להשתלט על מפלגת השלטון ובאמצעות כך על השלטון", אמרה השרה באיבוד עשתונות טוטאלי.
תמוהים הם דברי השרה. הרי כל "פשעם" של פייגלין וחבריו, שהם פועלים כדי להביא לכך שרה"מ ושרי הליכוד יממשו את מצע תנועתם. הרי לשם כך הם נבחרו על ידי רוב העם. מי שמעיין במצע הליכוד לבחירות לכנסת ה-16, הנמצא באתר האינטרנט של הכנסת (www.knesset.gov.il), ימצא את הדברים הבאים :
" זכותו של העם היהודי לארץ ישראל היא זכות נצחית שאינה ניתנת לערעור.
מדינת ישראל לא תאפשר הקמת מדינה ערבית פלשתינאית ממערב לירדן. נהר הירדן יהיה גבול הקבע של מדינת ישראל. הממשלה תעמוד על כך שאזורי הביטחון החיוניים להגנתה של ישראל וההתיישבות היהודית יישארו בשלטון ישראלי מלא. ההתיישבות היא ביטוי מובהק לזכותו הבלתי מעורערת של עם ישראל לארץ ישראל ומהווה נכס חשוב להגנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. הליכוד יפעל להמשך חיזוקה ופיתוחה."
דבריה של לימור לבנת, שנאמרו לפני כמה ימים, בעד עקירת מספר ישובים, דברים המנוגדים לחלוטין למצע הליכוד, וההתקפה שלה נגד הפעילים הלאומיים בליכוד, מצביעים על כך שאולי דווקא לימור לבנת כבר אינה חלק מתנועת הליכוד?! וכאן המקום לשאול: "מה קרה לך לימור לבנת? האם גם את נמנית על אותם פוליטיקאים לאומיים, שברגע שהם מגיעים לשלטון הם משתנים מקצה אל קצה ומתחילים לקיים את מצע מפלגות עבודה-מרץ?"
תנועת "נשים בירוק" הכירה את לימור לבנת לראשונה בנובמבר 1993, כשקיימנו את אחת ההפגנות הראשונות שלנו נגד הסכמי אוסלו. לאחר שקראנו בעיתונות שרב המרצחים ערפאת טוען שקטע של כקילומטר בכביש ירושלים תל-אביב, לאחר שער הגיא, "כבוש" בידי ישראל, ושהוא דורש שהקטע הזה יועבר לשליטה ערבית, הודענו לתקשורת ולחברי הכנסת שתנועתנו תקיים הפגנה במקום, כדי להזהיר את הציבור שהסכמי אוסלו עלולים להחזיר אותנו לגבולות המסכנות את עצם קיומה של מדינת ישראל. התמקמנו על גבעה ליד שער הגיא, כמאתיים מטר לאחר תחנת הדלק, עם עשרות "נשים בירוק". החזקנו בבד ירוק עבה וארוך והנפנו שלטים האומרים :"עצור-גבול לפניך"-"עורו עורו ישראל- אל תתנו להם להחזיר אותנו לקו הירוק" וכו'.
חברת הכנסת היחידה שהגיעה להזדהות אתנו הייתה לימור לבנת. למרות שתנועתנו עוד לא הייתה כל כך ידועה, לימור לבנת באה, חיזקה אותנו והזהירה מפני הסכמי אוסלו ומפני הסכנות של חזרה לקו הירוק. הטלוויזיה הישראלית סיקרה את אותה הפגנה ונתנה במה לדבריה של ח"כ לבנת באותו ערב בחדשות.
מאז נשארנו בקשר עם משרדה. בתקופת הבחירות ב-1996, פנתה לימור לבנת אלי בבקשה שארוץ לכנסת ברשימת הליכוד, על מנת לנסות ולהיבחר למקום המשוריין לאישה. על פי דבריה, חשוב היה לה שאותו מקום ייתפס על ידי תושבת יש"ע שתעשה את הכל למען ההתיישבות ביש"ע. הודיתי לה אך החלטתי להמשיך לפעול במסגרת חוץ-פרלמנטרית. (וטוב שכך החלטתי כי לאחר ההסכם עם דוד לוי, המקום הפך ללא ריאלי).
מדי שנה, לימור לבנת כותבת לנו מכתב ברכה בחוברת "נשים בירוק", שאנו מדפיסים לכבוד הסעודה החגיגית שאנו מקיימים בשושן פורים. ואלו דבריה של לימור לבנת כפי שכתבה בחודש אדר ב' תשס"ג: "ושוב חובה נעימה היא לי לברך אתכן, חברות ופעילות של נשים בירוק. אנו תקווה כי הממשלה החדשה תביא להתחלה חדשה. מאמציהן הבלתי נלאים והבולטים של נשים בירוק מסייעים לחסל את מפלצת הטרור, ולבסס נוכחות יהודית בכל שטחי ארץ ישראל, והם חיוניים בנוף הפוליטי שלנו. ולוואי שיתקיים בכן תלכנה מחיל אל חיל. בברכה, לימור לבנת, שרת החינוך.
על פי הנאמר לעיל, לימור לבנת היא האחרונה שהיינו מצפים ממנה שתסכים לעקירת ישובים ושתמתח ביקורת ארסית על פעילים לאומיים בליכוד, הפועלים למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. חזינו לה עתיד זוהר כמנהיגה יהודית-ציונית גאה שתהווה משקל נגד הפוליטיקאים התבוסתנים והמתרפסים לאויב כגון אריאל שרון ואהוד אולמרט. אך כנראה שטעינו, ושלצערנו הרב, לימור לבנת מצטרפת לאותם פוליטיקאים לאומיים הנבחרים בשל נאמנותם לארץ ישראל, אך אחרי הגעתם לשלטון, נכנעים ללחצים פנימיים וחיצוניים, הופכים את עורם ואינם נאמנים לא למצע תנועתם ולא למנדט שקבלו מבוחריהם.
האמת היא שהדבר לא בא כהפתעה גמורה. נורה אדומה לגבי לימור לבנת כבר נדלקה אצלנו, כשהיא התלבטה אם להצטרף לתנועת "המרכז" של דן מרידור, הידוע כאיש שמאל בכל הנוגע לארץ ישראל. קיווינו שזו הייתה מעידה חד-פעמית של לבנת, אך כנראה שלא. חבל מאד.
בחודשים הקרובים יצטרכו חברי מרכז הליכוד להצביע במגוון נושאים. תוצאות ההצבעות האלו יגדירו לאן פני תנועת הליכוד. האם תנועת הליכוד תישאר לכודה בידי פוליטיקאים כגון שרון ואולמרט, חלשים באידיאולוגיה ובעקרונות, שהצורך לרצות את השמאל בישראל ואת הממשל האמריקני, גובר אצלם על הרצון להיות נאמנים לבוחריהם, לארץ ישראל ולמורשת ישראל? במילים אחרות: האם יהפוך הליכוד רשמית למפלגת העבודה מספר 2? או שמא תנועת הליכוד תחזיר עטרה ליושנה ותבחר להיות נאמנה למצע שלה עצמה, כפי שמבקשים משה פייגלין וחבריו ?
בעתיד הקרוב נקבל מענה לשאלות אלו. מי יודע, אולי לימור לבנת תתעשת ותבין שיש לה עתיד בפוליטיקה הישראלית אך ורק אם היא תייצג את מצע הליכוד נאמנה. עליה להבין שהעבריינים הקיצוניים האמיתיים המנסים להשתלט על הליכוד ועל המדינה כולה, הם פוליטיקאים כמו שרון ואולמרט שהתחזו לאנשי ליכוד, אך מנסים היום, בניגוד לרצון בוחריהם, לכפות עלינו "תוכניות התנתקות " מסוכנות, להקמת מדינה פלסטינאית מערבה לירדן. אם ברצוננו לשרוד כיהודים בכל ארץ ישראל, עלינו לפעול מהר ולוודא שדיקטטורים אלו 'יועתקו' מהשלטון ויישלחו לביתם.
לימור לבנת-הלנו את, או לצרינו?
תמוהים הם דברי השרה. הרי כל "פשעם" של פייגלין וחבריו, שהם פועלים כדי להביא לכך שרה"מ ושרי הליכוד יממשו את מצע תנועתם. הרי לשם כך הם נבחרו על ידי רוב העם. מי שמעיין במצע הליכוד לבחירות לכנסת ה-16, הנמצא באתר האינטרנט של הכנסת (www.knesset.gov.il), ימצא את הדברים הבאים :
" זכותו של העם היהודי לארץ ישראל היא זכות נצחית שאינה ניתנת לערעור.
מדינת ישראל לא תאפשר הקמת מדינה ערבית פלשתינאית ממערב לירדן. נהר הירדן יהיה גבול הקבע של מדינת ישראל. הממשלה תעמוד על כך שאזורי הביטחון החיוניים להגנתה של ישראל וההתיישבות היהודית יישארו בשלטון ישראלי מלא. ההתיישבות היא ביטוי מובהק לזכותו הבלתי מעורערת של עם ישראל לארץ ישראל ומהווה נכס חשוב להגנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. הליכוד יפעל להמשך חיזוקה ופיתוחה."
דבריה של לימור לבנת, שנאמרו לפני כמה ימים, בעד עקירת מספר ישובים, דברים המנוגדים לחלוטין למצע הליכוד, וההתקפה שלה נגד הפעילים הלאומיים בליכוד, מצביעים על כך שאולי דווקא לימור לבנת כבר אינה חלק מתנועת הליכוד?! וכאן המקום לשאול: "מה קרה לך לימור לבנת? האם גם את נמנית על אותם פוליטיקאים לאומיים, שברגע שהם מגיעים לשלטון הם משתנים מקצה אל קצה ומתחילים לקיים את מצע מפלגות עבודה-מרץ?"
תנועת "נשים בירוק" הכירה את לימור לבנת לראשונה בנובמבר 1993, כשקיימנו את אחת ההפגנות הראשונות שלנו נגד הסכמי אוסלו. לאחר שקראנו בעיתונות שרב המרצחים ערפאת טוען שקטע של כקילומטר בכביש ירושלים תל-אביב, לאחר שער הגיא, "כבוש" בידי ישראל, ושהוא דורש שהקטע הזה יועבר לשליטה ערבית, הודענו לתקשורת ולחברי הכנסת שתנועתנו תקיים הפגנה במקום, כדי להזהיר את הציבור שהסכמי אוסלו עלולים להחזיר אותנו לגבולות המסכנות את עצם קיומה של מדינת ישראל. התמקמנו על גבעה ליד שער הגיא, כמאתיים מטר לאחר תחנת הדלק, עם עשרות "נשים בירוק". החזקנו בבד ירוק עבה וארוך והנפנו שלטים האומרים :"עצור-גבול לפניך"-"עורו עורו ישראל- אל תתנו להם להחזיר אותנו לקו הירוק" וכו'.
חברת הכנסת היחידה שהגיעה להזדהות אתנו הייתה לימור לבנת. למרות שתנועתנו עוד לא הייתה כל כך ידועה, לימור לבנת באה, חיזקה אותנו והזהירה מפני הסכמי אוסלו ומפני הסכנות של חזרה לקו הירוק. הטלוויזיה הישראלית סיקרה את אותה הפגנה ונתנה במה לדבריה של ח"כ לבנת באותו ערב בחדשות.
מאז נשארנו בקשר עם משרדה. בתקופת הבחירות ב-1996, פנתה לימור לבנת אלי בבקשה שארוץ לכנסת ברשימת הליכוד, על מנת לנסות ולהיבחר למקום המשוריין לאישה. על פי דבריה, חשוב היה לה שאותו מקום ייתפס על ידי תושבת יש"ע שתעשה את הכל למען ההתיישבות ביש"ע. הודיתי לה אך החלטתי להמשיך לפעול במסגרת חוץ-פרלמנטרית. (וטוב שכך החלטתי כי לאחר ההסכם עם דוד לוי, המקום הפך ללא ריאלי).
מדי שנה, לימור לבנת כותבת לנו מכתב ברכה בחוברת "נשים בירוק", שאנו מדפיסים לכבוד הסעודה החגיגית שאנו מקיימים בשושן פורים. ואלו דבריה של לימור לבנת כפי שכתבה בחודש אדר ב' תשס"ג: "ושוב חובה נעימה היא לי לברך אתכן, חברות ופעילות של נשים בירוק. אנו תקווה כי הממשלה החדשה תביא להתחלה חדשה. מאמציהן הבלתי נלאים והבולטים של נשים בירוק מסייעים לחסל את מפלצת הטרור, ולבסס נוכחות יהודית בכל שטחי ארץ ישראל, והם חיוניים בנוף הפוליטי שלנו. ולוואי שיתקיים בכן תלכנה מחיל אל חיל. בברכה, לימור לבנת, שרת החינוך.
על פי הנאמר לעיל, לימור לבנת היא האחרונה שהיינו מצפים ממנה שתסכים לעקירת ישובים ושתמתח ביקורת ארסית על פעילים לאומיים בליכוד, הפועלים למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. חזינו לה עתיד זוהר כמנהיגה יהודית-ציונית גאה שתהווה משקל נגד הפוליטיקאים התבוסתנים והמתרפסים לאויב כגון אריאל שרון ואהוד אולמרט. אך כנראה שטעינו, ושלצערנו הרב, לימור לבנת מצטרפת לאותם פוליטיקאים לאומיים הנבחרים בשל נאמנותם לארץ ישראל, אך אחרי הגעתם לשלטון, נכנעים ללחצים פנימיים וחיצוניים, הופכים את עורם ואינם נאמנים לא למצע תנועתם ולא למנדט שקבלו מבוחריהם.
האמת היא שהדבר לא בא כהפתעה גמורה. נורה אדומה לגבי לימור לבנת כבר נדלקה אצלנו, כשהיא התלבטה אם להצטרף לתנועת "המרכז" של דן מרידור, הידוע כאיש שמאל בכל הנוגע לארץ ישראל. קיווינו שזו הייתה מעידה חד-פעמית של לבנת, אך כנראה שלא. חבל מאד.
בחודשים הקרובים יצטרכו חברי מרכז הליכוד להצביע במגוון נושאים. תוצאות ההצבעות האלו יגדירו לאן פני תנועת הליכוד. האם תנועת הליכוד תישאר לכודה בידי פוליטיקאים כגון שרון ואולמרט, חלשים באידיאולוגיה ובעקרונות, שהצורך לרצות את השמאל בישראל ואת הממשל האמריקני, גובר אצלם על הרצון להיות נאמנים לבוחריהם, לארץ ישראל ולמורשת ישראל? במילים אחרות: האם יהפוך הליכוד רשמית למפלגת העבודה מספר 2? או שמא תנועת הליכוד תחזיר עטרה ליושנה ותבחר להיות נאמנה למצע שלה עצמה, כפי שמבקשים משה פייגלין וחבריו ?
בעתיד הקרוב נקבל מענה לשאלות אלו. מי יודע, אולי לימור לבנת תתעשת ותבין שיש לה עתיד בפוליטיקה הישראלית אך ורק אם היא תייצג את מצע הליכוד נאמנה. עליה להבין שהעבריינים הקיצוניים האמיתיים המנסים להשתלט על הליכוד ועל המדינה כולה, הם פוליטיקאים כמו שרון ואולמרט שהתחזו לאנשי ליכוד, אך מנסים היום, בניגוד לרצון בוחריהם, לכפות עלינו "תוכניות התנתקות " מסוכנות, להקמת מדינה פלסטינאית מערבה לירדן. אם ברצוננו לשרוד כיהודים בכל ארץ ישראל, עלינו לפעול מהר ולוודא שדיקטטורים אלו 'יועתקו' מהשלטון ויישלחו לביתם.
לימור לבנת-הלנו את, או לצרינו?