בזמן כתיבת שורות אלה לא ברור כלל מה יעלה בגורלו של אותו תיקון 19ג' המפורסם. אם יועלה התיקון להצבעה סביר להניח שיזכה לרוב. אך עוצמת ההתנגדות מסביבתו של רוה"מ, ואף יותר מכך מאליטות השמאל, המפחדות מיצירת כלי דמוקרטי המאזן את הלחץ החד כווני שהן מפעילות כיום על רוה"מ. עוצמה זו עלולה לגרום לכך שבטענות משפטיות כביכול וב'טריקים' מנהליים שונים ומשונים לא יגיע כלל הסעיף החשוב הזה להצבעה. אנו כמובן נאבקים בכדי שלא כך יהיו פני הדברים ובע"ה נעביר את הסעיף במלואו. אולם הולכת ומסתמנת סכנה אחרת, סכנה פנימית בקרב חברי 'מנהיגות יהודית' וציבור תומכיה. לסכנה זו מכוון מאמר זה.
אין זו הפעם הראשונה שבה מגיע 'מנהיגות יהודית' למבחן קשה בתוך המציאות הפוליטית. היו לנו כבר כמה וכמה "קרבות" פוליטיים שכאלה. היה ה"קרב" על ייצוגנו במרכז החדש. והיה ה"קרב" על הרשימה לכנסת. והיה ה"קרב" על ראשות הליכוד. עכשיו אנו נמצאים ב"קרב" על שינויים בחוקה ובין כל הקרבות המפורסמים הללו יש גם שלל "קרבות" יום-יומיים, סיזיפיים ומתישים.
ב"קרבות" הללו אנו לעיתים מנצחים ולעיתים מפסידים אם נספור אותם אחד לאחד ייתכן אפילו שהמאזן לרעתנו.
אולם דבר אחד חשוב לזכור גם אם לא ברור אם אנו מנצחים בקרב במלחמה אנו כל הזמן מנצחים.
זוכרים את הדיבורים לאחר שנכשלנו במאמצנו להכניס חברי כנסת לרשימת הליכוד? רבים טענו אז כי זהו סופה של 'מנהיגות יהודית'. היו שביטלו במפח נפש את חברותם בליכוד והיסבו נזק רב למאמץ. הם לא הבינו שעבורנו הכנסת אינה מטרה כי אם כלי בלבד. והנה מתברר כיום - ש'מנהיגות יהודית', אף ללא חברי כנסת ושרים, נמצאת בעמדת השפעה גדולה יותר משרים וחכי"ם הפועלים מתוך מגרשים אחרים.
מסתבר שבמרוץ למטרה ינצח רוכב אופניים, נהג מרוצים אם יהיה זה הרוכב, שבחר בדרך הנכונה. פרשנויות רבות להשתלחות לבנת ב"פייגלינים" אולם לכל ברור שכששרה בכירה מוכנה להציג את מפלגתה שלה כמפלגת ה"עבריינים" וכשמסביבתו הקרובה של רוה"מ יוצאת ההשוואה בין יוזמי תיקון 19ג' לבין המפלגה הנאצית (יוסי ורטר "הארץ" 6.1.04) משמעות הדבר היא ש 'מנהיגות יהודית' היא זו ש"לוחצת במקום שכואב..."
אז האם ניצחנו בקרב על הכנסת מובן שלא הפסדנו בקרב ההוא.
האם ננצח בקרב על תיקון 19ג' אולי כן ואולי לא.
אולם החשוב לזכור הוא שאנו כל הזמן מנצחים במלחמה הכוללת. הקרבות הקטנים הם מאבקים טקטיים בדרך להשגת המטרה האסטרטגית. אם נעביר את 19ג' תהיה בכך התקדמות גדולה. אם לא נעביר את התיקון הזה תהיה בכך התקדמות מתונה יותר. מטרתנו האסטרטגית היא הצבת אלטרנטיבה אמונית להנהגת ישראל. הדרך להשגת המטרה האסטרטגית הזו עודנה ארוכה קשה ומסובכת. אך האם בעקבות הקרבות הטקטיים אלו שנכשלנו בהם ואלו שהצלחנו בהם, התקדמנו לקראת המטרה הזו או התרחקנו ממנה זו השאלה האמיתית.
נניח לרגע שלא היתה כיום במציאות הישראלית תנועת 'מנהיגות יהודית' האם בחור בן 17 מישיבה תיכונית כל שהיא היה מעז לדמיין לעצמו מן חלום מוזר שכזה.
נניח שלא היו את כל המאבקים הפוליטיים והכותרות שבעקבותיהם מישהו היה כלל חושב בכוונים הללו, האם לדעה שכזו היתה ניתנת במה כל שהיא? האם מישהו בימין היה מחפש אופציה מחוץ לציר ביבי/אולמרט/מופז...
ובכן אנו מנצחים כל הזמן כי "אם תרצו" - אמר חוזה המדינה "אין זו אגדה". זו רק שאלה של זמן מרגע שציבור מתחיל לחלום את החלום הנכון ועד שהחלום הזה הופך למציאות. חלומות שכאלה הם למעשה מציאות כשלעצמה. 'מנהיגות יהודית' שותלת בתודעה הציבורית את החלום הנכון שבהכרח יהפוך למציאות. זו המטרה האסטרטגית שלנו ואנו מנצחים כי אנו מתקדמים לקראתה כל הזמן. כל השאר זה טקטיקה חשובה ככול שתהיה, ונשקיע את כל המאמץ כדי לנצח גם בה אבל בסופו של דבר, זו רק טקטיקה.
אין זו הפעם הראשונה שבה מגיע 'מנהיגות יהודית' למבחן קשה בתוך המציאות הפוליטית. היו לנו כבר כמה וכמה "קרבות" פוליטיים שכאלה. היה ה"קרב" על ייצוגנו במרכז החדש. והיה ה"קרב" על הרשימה לכנסת. והיה ה"קרב" על ראשות הליכוד. עכשיו אנו נמצאים ב"קרב" על שינויים בחוקה ובין כל הקרבות המפורסמים הללו יש גם שלל "קרבות" יום-יומיים, סיזיפיים ומתישים.
ב"קרבות" הללו אנו לעיתים מנצחים ולעיתים מפסידים אם נספור אותם אחד לאחד ייתכן אפילו שהמאזן לרעתנו.
אולם דבר אחד חשוב לזכור גם אם לא ברור אם אנו מנצחים בקרב במלחמה אנו כל הזמן מנצחים.
זוכרים את הדיבורים לאחר שנכשלנו במאמצנו להכניס חברי כנסת לרשימת הליכוד? רבים טענו אז כי זהו סופה של 'מנהיגות יהודית'. היו שביטלו במפח נפש את חברותם בליכוד והיסבו נזק רב למאמץ. הם לא הבינו שעבורנו הכנסת אינה מטרה כי אם כלי בלבד. והנה מתברר כיום - ש'מנהיגות יהודית', אף ללא חברי כנסת ושרים, נמצאת בעמדת השפעה גדולה יותר משרים וחכי"ם הפועלים מתוך מגרשים אחרים.
מסתבר שבמרוץ למטרה ינצח רוכב אופניים, נהג מרוצים אם יהיה זה הרוכב, שבחר בדרך הנכונה. פרשנויות רבות להשתלחות לבנת ב"פייגלינים" אולם לכל ברור שכששרה בכירה מוכנה להציג את מפלגתה שלה כמפלגת ה"עבריינים" וכשמסביבתו הקרובה של רוה"מ יוצאת ההשוואה בין יוזמי תיקון 19ג' לבין המפלגה הנאצית (יוסי ורטר "הארץ" 6.1.04) משמעות הדבר היא ש 'מנהיגות יהודית' היא זו ש"לוחצת במקום שכואב..."
אז האם ניצחנו בקרב על הכנסת מובן שלא הפסדנו בקרב ההוא.
האם ננצח בקרב על תיקון 19ג' אולי כן ואולי לא.
אולם החשוב לזכור הוא שאנו כל הזמן מנצחים במלחמה הכוללת. הקרבות הקטנים הם מאבקים טקטיים בדרך להשגת המטרה האסטרטגית. אם נעביר את 19ג' תהיה בכך התקדמות גדולה. אם לא נעביר את התיקון הזה תהיה בכך התקדמות מתונה יותר. מטרתנו האסטרטגית היא הצבת אלטרנטיבה אמונית להנהגת ישראל. הדרך להשגת המטרה האסטרטגית הזו עודנה ארוכה קשה ומסובכת. אך האם בעקבות הקרבות הטקטיים אלו שנכשלנו בהם ואלו שהצלחנו בהם, התקדמנו לקראת המטרה הזו או התרחקנו ממנה זו השאלה האמיתית.
נניח לרגע שלא היתה כיום במציאות הישראלית תנועת 'מנהיגות יהודית' האם בחור בן 17 מישיבה תיכונית כל שהיא היה מעז לדמיין לעצמו מן חלום מוזר שכזה.
נניח שלא היו את כל המאבקים הפוליטיים והכותרות שבעקבותיהם מישהו היה כלל חושב בכוונים הללו, האם לדעה שכזו היתה ניתנת במה כל שהיא? האם מישהו בימין היה מחפש אופציה מחוץ לציר ביבי/אולמרט/מופז...
ובכן אנו מנצחים כל הזמן כי "אם תרצו" - אמר חוזה המדינה "אין זו אגדה". זו רק שאלה של זמן מרגע שציבור מתחיל לחלום את החלום הנכון ועד שהחלום הזה הופך למציאות. חלומות שכאלה הם למעשה מציאות כשלעצמה. 'מנהיגות יהודית' שותלת בתודעה הציבורית את החלום הנכון שבהכרח יהפוך למציאות. זו המטרה האסטרטגית שלנו ואנו מנצחים כי אנו מתקדמים לקראתה כל הזמן. כל השאר זה טקטיקה חשובה ככול שתהיה, ונשקיע את כל המאמץ כדי לנצח גם בה אבל בסופו של דבר, זו רק טקטיקה.