אילולא האנרכיסטים היו שם, הם לא היו נפגעים. ואף שאין לנו זכות יוצרים על האמירה המקוממת הזו, אין בה כדי לפסוק עם מי הצדק. היא באה להגדיר את המצב האמיתי. ודומה שבלהט הויכוחים הפוליטיים נאלמה האמת דום. האמת היסודית שהיא מעבר לשאלת הכדור שנפלט- הפעם- מן הקנה.
אכן, עדיף שלא יהיו יריות. אך, לא הייתה זו הפעם הראשונה בה נורו יהודים. מקרים של שגגה, גם ירי על נערים צעירים ביש"ע, הנוסעים במכוניות, כבר קרו. גם ירי בשוגג על מתנחלים שהסתיימו אפילו במוות, אירעו ויתר מפעם. אך אותם לא הפכו לאייטם תקשורתי ובוודאי לא לאיל ניגוח. למרבית הפלא היו גם יהודים שנורו במזיד, והממסד היהודי על גווניו השונים, אפילו הצדיק את הירי.
המקרה הבולט,דומני, בשנים האחרונות,היה כשצלף משטרתי הרג את אסולין ז"ל, מאנשי משולם המסוגרים במצור משטרתי, בטענה שהוא כיוון רובה אל מסוק משטרתי. ובלי להתייחס לעצם הטענה המסופקת הזו, לא נשמעה השאלה הפשוטה כיצד הצלף הזה, שפגע בצוואר בקליעה מדויקת כל כך, לא העדיף לפגוע ביד האוחזת ברובה, או ברגליים המייצבות אותו. האמנם היה הכרח בהריגת האזרח הישראלי- היהודי הזה? הריגה שאיש לא התנצל עליה. וכמובן, כולנו זוכרים את "אלטלנה". ולאו דווקא את התותח הטמא, שחיסל את ה"איום" האדיר בדמות ספינה הקרבה אל חוף ידידותי. החמור ביותר שם, היה הירי שעל מנת להרוג, אל אנשים ששוחים במים. האם מישהו באמת העלה על דעתו שהם מסוכנים? הם היו מטרות ברווז במטווח מזוויע.
ככלל, אין חיילי צה"ל קלי הדק. אנו עדים לזהירות הרבה, ואף מוגזמת, בה נוהג צבא ישראל כלפי אויבים בכוח. ההרוגים שלנו בג'נין ובפעולות רבות נוספות, כמו גם אי פגיעה ב"פצצות פוטנציאליות" בגלל אזרחים שמסתובבים לידם- לעיתים במכוון- מקבעים את חיילינו בין מובילי מוסר המלחמה בעולם אכזר. ולא יעלה על הדעת שהחיילים ומפקדיהם ירו, ככה סתם, בשרותו של מישהו. (וכדאי לקרוא את "התרסקות במוגדישו" או את "נפילת ברלין" לשם השוואה).
קיצורו של דבר. האנרכיסטים הללו שהפגינו נגד הגדר, והירי עליהם, אינם התמונה כולה. וכידוע, היא גם הצטיירה אחרת בעיני חיילי צבא ההגנה לישראל!
ועם זאת, שמורה זכות ההפגנה לכל אזרח. אלא שבמקרה הזה, מהות האירוע שונה לחלוטין. האנרכיסטים הללו באו מהצד הבלתי נכון של המפה. הם אינם מפגינים שבאו למחות כאזרחי ישראל נגד ממשלתם. הם לא ניצבו שם כדמוקרטים צעירים המנסים להשפיע על קובעי המדיניות. הם פעלו נגד המדינה שלהם, נגד הצבא המגן על הוריהם ואפילו עליהם. הם הגיעו מהצד הלא נכון של המתרס. הם באו כחלק מקהל עוין. הם ניצבו שכם אחד עם אויבי המדינה.
ואגב, מעניין אם נבדקה הזווית המשפטית הפשוטה, של מעבר לאזורים האסורים על פי צו האלוף, ושל שהות בלתי חוקית במקומות מסוכנים לאזרחי ישראל, ובתוך קהל אויבים. האומנם הם מופלים לטובה- מבחינת החוק- אל מול חסידי ברסלב, שכמיהת נפשם לקבר אבות- שאמור להיות נגיש על פי הסכמים רשמיים-הביאה אותם למשפט ציבורי- תקשורתי ולאישום פלילי?
מה שאנו רואים כאן הוא ההזדהות המליאה של יהודים צעירים, שגדלו במדינת ישראל, בחינוך הממלכתי שלה, עם אויבי ישראל ושונאיה. וזו הנקודה המרכזית באירוע. לא איזה חייל ירה, מה הוא הבין ולמה? זו שאלה נכבדה, אבל צדדית בהחלט אל מול הנושא המרכזי האמיתי. מה עשו שם היהודים הללו? מה קרה למוח שלהם?
ודומה, שגם אלתרמן, המשורר איש תנועת השמאל, לא חזה שצעירים כאלה הם שיאכלסו את הסיוט שלו , בשירו הידוע:
אז אמר השטן: הנצור הזה, איך אוכל לו ?
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו.
ואמר: לא אטול כוחו.
ולא רסן אשים ומתג.
ולא מורך אביא בחובו.
ולא ידיו ארפה כמקדם.
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק.
בכך צריך לעסוק, על זה צריך להקים ועדת חקירה. כדי שזה ייעצר כאן, עם החבורה האנרכיסטית הקטנה הזו.
אכן, עדיף שלא יהיו יריות. אך, לא הייתה זו הפעם הראשונה בה נורו יהודים. מקרים של שגגה, גם ירי על נערים צעירים ביש"ע, הנוסעים במכוניות, כבר קרו. גם ירי בשוגג על מתנחלים שהסתיימו אפילו במוות, אירעו ויתר מפעם. אך אותם לא הפכו לאייטם תקשורתי ובוודאי לא לאיל ניגוח. למרבית הפלא היו גם יהודים שנורו במזיד, והממסד היהודי על גווניו השונים, אפילו הצדיק את הירי.
המקרה הבולט,דומני, בשנים האחרונות,היה כשצלף משטרתי הרג את אסולין ז"ל, מאנשי משולם המסוגרים במצור משטרתי, בטענה שהוא כיוון רובה אל מסוק משטרתי. ובלי להתייחס לעצם הטענה המסופקת הזו, לא נשמעה השאלה הפשוטה כיצד הצלף הזה, שפגע בצוואר בקליעה מדויקת כל כך, לא העדיף לפגוע ביד האוחזת ברובה, או ברגליים המייצבות אותו. האמנם היה הכרח בהריגת האזרח הישראלי- היהודי הזה? הריגה שאיש לא התנצל עליה. וכמובן, כולנו זוכרים את "אלטלנה". ולאו דווקא את התותח הטמא, שחיסל את ה"איום" האדיר בדמות ספינה הקרבה אל חוף ידידותי. החמור ביותר שם, היה הירי שעל מנת להרוג, אל אנשים ששוחים במים. האם מישהו באמת העלה על דעתו שהם מסוכנים? הם היו מטרות ברווז במטווח מזוויע.
ככלל, אין חיילי צה"ל קלי הדק. אנו עדים לזהירות הרבה, ואף מוגזמת, בה נוהג צבא ישראל כלפי אויבים בכוח. ההרוגים שלנו בג'נין ובפעולות רבות נוספות, כמו גם אי פגיעה ב"פצצות פוטנציאליות" בגלל אזרחים שמסתובבים לידם- לעיתים במכוון- מקבעים את חיילינו בין מובילי מוסר המלחמה בעולם אכזר. ולא יעלה על הדעת שהחיילים ומפקדיהם ירו, ככה סתם, בשרותו של מישהו. (וכדאי לקרוא את "התרסקות במוגדישו" או את "נפילת ברלין" לשם השוואה).
קיצורו של דבר. האנרכיסטים הללו שהפגינו נגד הגדר, והירי עליהם, אינם התמונה כולה. וכידוע, היא גם הצטיירה אחרת בעיני חיילי צבא ההגנה לישראל!
ועם זאת, שמורה זכות ההפגנה לכל אזרח. אלא שבמקרה הזה, מהות האירוע שונה לחלוטין. האנרכיסטים הללו באו מהצד הבלתי נכון של המפה. הם אינם מפגינים שבאו למחות כאזרחי ישראל נגד ממשלתם. הם לא ניצבו שם כדמוקרטים צעירים המנסים להשפיע על קובעי המדיניות. הם פעלו נגד המדינה שלהם, נגד הצבא המגן על הוריהם ואפילו עליהם. הם הגיעו מהצד הלא נכון של המתרס. הם באו כחלק מקהל עוין. הם ניצבו שכם אחד עם אויבי המדינה.
ואגב, מעניין אם נבדקה הזווית המשפטית הפשוטה, של מעבר לאזורים האסורים על פי צו האלוף, ושל שהות בלתי חוקית במקומות מסוכנים לאזרחי ישראל, ובתוך קהל אויבים. האומנם הם מופלים לטובה- מבחינת החוק- אל מול חסידי ברסלב, שכמיהת נפשם לקבר אבות- שאמור להיות נגיש על פי הסכמים רשמיים-הביאה אותם למשפט ציבורי- תקשורתי ולאישום פלילי?
מה שאנו רואים כאן הוא ההזדהות המליאה של יהודים צעירים, שגדלו במדינת ישראל, בחינוך הממלכתי שלה, עם אויבי ישראל ושונאיה. וזו הנקודה המרכזית באירוע. לא איזה חייל ירה, מה הוא הבין ולמה? זו שאלה נכבדה, אבל צדדית בהחלט אל מול הנושא המרכזי האמיתי. מה עשו שם היהודים הללו? מה קרה למוח שלהם?
ודומה, שגם אלתרמן, המשורר איש תנועת השמאל, לא חזה שצעירים כאלה הם שיאכלסו את הסיוט שלו , בשירו הידוע:
אז אמר השטן: הנצור הזה, איך אוכל לו ?
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו.
ואמר: לא אטול כוחו.
ולא רסן אשים ומתג.
ולא מורך אביא בחובו.
ולא ידיו ארפה כמקדם.
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק.
בכך צריך לעסוק, על זה צריך להקים ועדת חקירה. כדי שזה ייעצר כאן, עם החבורה האנרכיסטית הקטנה הזו.