אילן אילן במה אברכך

אילן רמון נגע לליבות כולנו. משהו באיש הזה דילג מעל מחלוקות ההווה והתחבר אל המחנה המשותף היסודי ביותר, אל שורשי העבר ואל תקווה מהוססת לעתיד.

לא כ"כ עקבתי אחר החגיגה התקשורתית שהתלוותה להמראת האסטרונאוט הישראלי הראשון. משהו מהותי ב"ספינים" תקשורתיים, דוחה אותי בלי שום קשר לנושא התורן. ובכל זאת הלכה וחילחלה לתודעה התחושה שמדובר כאן בתופעה שונה. האיש הצנוע הזה, בעל עבר קרבי מפואר, שמושך עכשיו את תשומת לב העולם כולו, מחייך מן חיוך ביישני שכזה – ואת הבמה העולמית שהוא מקבל הוא מקדיש – לא לביסוס האגו הפרטי, לא לכל מני שטיקים אוניברסליים ("אני אקרא מהחלל לשלום עם הפלסטינים" – משפט כזה היה עובר מצויין בCNN), הוא אפילו לא ממקד את תשומת הלב במדינת ישראל. באיש אוחזת רוח בלתי מצויה – הוא מבין שמה שהוא באמת, ומה שהוא מייצג -קודם כל ולפני הכל, זה את העם היהודי.

כבר הורגלנו לנציגים ישראליים בכל מני מופעים בין-לאומיים המשתוקקים לרצות את שנאת ישראל המוסוות של מארחיהם. איזו משלחת זבי חותם לארוויזיון המתעקשת לנופף בדגל הסורי, איזה מנצח בעל שם שמתעקש לנגן מיצירות אביו הרוחני של הרייך השלישי, או סתם "אומן" ישראלי הסוגד בנורווגיה לרצח יהודים. הישראלים, שגדלו על רקע ההתכחשות לשונותם, הישראלים שכל הוויית עולמם הנה התכחשות ליחודיותם היהודית, אם אין להם את היתד הדתית בהווייתם – להיאחז בה, כשהם מגיעים לחו"ל הם מבקשים מיד להתמסמס מול גויי הארצות. להתמסמס במקרה הטוב – במקרים הרעים אנו עדים לתופעת ההזדהות עם שנאת ישראל. "אני באמת הישראלי המוצלח. אני נקי מכל רבב יהדות. והראיה – אני מבין לליבם של שונאי יהודים – אני בכלל בצד שלהם..."

אילן רמון ז"ל לא בא מרקע דתי כלשהו. הוא באמת ייצג נאמנה את הישראלי המושלם. חילוני, משכיל, גיבור, יפה תואר, מוצלח, משפחה, ילדים מוצלחים, איש העולם הגדול – בקיצור הדגם הישראלי האולטימטיבי.

והנה מגיע האיש הזה אל פסגת תשומת הלב ומשהו מוזר מתרחש.

מותר לו לקחת איתו מספר מצומצם של פריטים. והוא מתעקש לקחת איתו ספר תורה שהוברח ממחנה השמדה, לקבוע מזוזה על דלת החללית, לאכול כשר, לשמור שבת בפרהסיה. מה קורה כאן?

לא ברור מה גרם לרמון לפעול בצורה כל כך שונה.

אולי עשו את זה שנות האימונים הארוכות, בארץ שידעה לנתק את הדת מהפוליטיקה מחד – אך הביטחון בה' מוזכר הן בנאומי הנשיא והן על כל שטר כסף שלה. הפחד הדמוני שיצרה השיטה הפוליטית הישראלית, אצל הישראלים, מפני אמונתם, מתמסמס ברגע שהם יוצאים מישראל. בנפאל הדת לא מאיימת, אז אלפים באים לליל הסדר החב"די שבלב הג'ונגלים.

אבל ההסבר הזה לא הוגן כלפי אילן ז"ל. מדובר באמת באיש גדול. איש שברגע המבחן ידע להתחבר לנקודת האמת שבו. זה לא כל כך משנה מה גרם לזה – החשובה באמת היא העובדה שזה אכן קרה לו לישראלי האולטימטיבי – ובבוא העת זה הנקודה הזו תיחשף אצל הישראלים כולם.

לא הם לא יחזרו פתאום בתשובה נוסח אורי זוהר.

אני מאוד מקווה שלא.

אני לא רוצה אותם אצלי.

אני רוצה אותם אצל עצמם – במן תהליך אמיתי, כללי, מציאותי – מן תהליך שרמון ביטא בצורה כל כך יפה.

לאלו הבוטחים בגחלת היהודית הפנימית שעודה לוחשת בליבותם של הישראלים, יש בזכות רמון ז"ל – אילן גבוה להיתלות בו.