אנשי מועצת יש"ע אומרים שלשכת שרון הציעה להם עיסקה: הסכמתם להריסת שישה או שבעה כפרים יהודיים, תמורת הבטחה שלא יהרסו עוד כפרים או ערים עד להסדר הקבע. שרון אומר שלא היו דברים מעולם, אבל אני מאמין להם משתי סיבות. ראשית, משום שאין להם שום אינטרס לבדות מליבם סיפור כזה; ושנית, אותם עד היום עוד לא תפסנו משקרים, מה שאין כן...
כדי לעקור כפרים, להחריב ערים, ולהרוס קיבוצים, אריאל שרון לא צריך הסכם עם מועצת יש"ע. יש לו בולדוזרים, והם יעבדו גם בלי אישור של זמביש. כבר ראינו את הבולדוזרים של שרון הורסים עיר, ובאוזניים שלי עוד מהדהדים קולותיהם הנוראים של הקירות הנהרסים ונופלים זה על זה, חריקת זחלי הטרקטורים, קולות הבכי הכבוש של אחרוני התושבים, וקול קינתה החרישית של ההיסטוריה היהודית המייללת על בניה שהורסים במקום לבנות, ועל טיפשיה שמאמינים שהרס יביא להם שלום. אני שומע את הקולות האלה מזמזמים באוזניי כבר יותר מעשרים שנה, כמעט בכל פעם שאני רואה את פניו של שרון בטלוויזיה. הוא לא האיש שיחפש הבנה עם התושבים שאת מפעל חייהם הוא הולך להרוס, והוא גם מכיר אותם מספיק טוב כדי לדעת, שהסכמה הם לא יתנו לו.
להטוטים
אבל הוא צריך הסכמה עם המפד"ל והאיחוד הלאומי, ועם כ-15 ח"כים סוררים בתוך המפלגה שלו, שבלעדיהם הוא לא יכול להרוס אפילו כפר קטן אחד. נכון לעכשיו, הם הודיעו לו שעל פינוי של ישוב אחד הם עוזבים את הקואליציה שלו, ופירוש הדבר לא רק שאין ממשלה, אלא כנראה אין גם סיעה אחת של הליכוד בכנסת. כמה אחיתופלים גם בעיתונות וגם בתוך לשכתו, מפתים אותו ללכת על זה, ולהאמין ששמעון פרס יציל אותו. זה נכון חשבונית: יחד עם העבודה ושינוי יש לו כאילו רוב מוצק בכנסת, אבל שרון כבר למד דבר או שניים בחיים, והוא יודע שהפוליטיקה היא לא אריתמטיקה. היום שבו הוא יהיה שבוי בידי השמאל, כשהמפלגה שלו מתחילה להתפורר בצד ימין, יהיה היום הראשון של הסוף שלו.
הגישוש אצל מועצת יש"ע הוא אחד הלהטוטים שנועדו לעשות את הבלתי אפשרי, ולהרוס ישובים באמצעות הקואליציה הנוכחית. וכיוון שזה כל כך בלתי אפשרי, מספר הלהטוטים הוא גדול. שרון זורק שמות של כמה כפרים קטנים וחלשים, מפזר בלוני ניסוי, מנסה לתקוע רגל בין אורלב ואיתם בתוך המפד"ל, ובין ליברמן ובני אלון בתוך האיחוד הלאומי, מחפש סדקים ומחלק סוכריות בתוך האגף הימני של מפלגתו שלו, זורק מספרים כמו שבעה כפרים, ויש אומרים שבעה עשר כפרים, כדי שאחר כך אם הוא יירד לחמישה, זה ייראה כמו משהו שאפשר לחיות איתו.
גם משא ומתן עם מועצת יש"ע על עקירת ישובים, יכול להועיל משהו ללהטוטן, לא מפני שהוא יגיע לאיזושהי תוצאה, אלא כמו האיש שמציג את מועמדותו לתפקידים בכירים שאין לו שום סיכוי לזכות בהם, רק כדי שיוכל לכתוב ברזומה שלו "היה מועמד לתפקיד מנכ"ל". ברגע המשבר אפשר יהיה לומר לחוליה החלשה באיחוד הלאומי או במפד"ל: תראו, אפילו מועצת יש"ע היתה מוכנה לשמוע את הרעיון הזה.
הדלת נעולה
אבל מה שחשוב הוא לא הלהטוטים, אלא העובדה שזה בלתי אפשרי. כבר עברנו את שלטון השמאל ואת הימין, ואת שניהם יחד, כל הזמן דיברו על עקירת ישובים וכל הזמן זה היה בלתי אפשרי. זה מזכיר לי אדם שננעל בחדר, והוא קם מדי פעם ומנסה שוב, לפעמים בעדינות לפעמים בזעם ולפעמים בייאוש, לנענע את ידית הדלת בתקוה שהפעם יקרה נס והיא תיפתח. הגיע הזמן לקלוט שהדלת הזאת נעולה. אולי יש דלת אחרת, אולי אפשר לצאת מהחלון, אולי צריך להתקשר עם מישהו, אולי צריך לחפור מינהרה. אבל אין שום טעם בלחזור שוב ושוב על הניסיון לפתוח בלי מפתח דלת נעולה. דלת עקירת הישובים נעולה. אי אפשר לעקור ישובים בלי הסכמת הליכוד ועוד מפלגת ימין אחת, ואת המפתח הזה לא ניתן להשיג. כלומר אי אפשר לעקור ישובים.
צריך לחפש דלת אחרת, או לצאת מהחלון, או לחפור מינהרה, או למצוא איזושהי המצאה יצירתית אחרת. אבל אם אתם משמיעים ללא הרף את האקסיומה שבלי עקירת היישובים לא יהיה שום הסדר ושום הפרדה, הרי אתם משמיעים נבואה המגשימה את עצמה, ופירוש הדבר שלעולם לא יהיה הסדר ולא תהיה הפרדה, כי דלת עקירת הישובים נעולה. הצעד הראשון לפתרון מדיני כלשהו, הוא החלפת הדיסקט הזה בראש. השאלה שתתחיל להוציא אותנו מהבוץ, היא איך משיגים הסכם או הפרדה יעילה בלי לעקור אף ישוב. הראש היהודי ימצא לזה יותר מתשובה אחת, אם הוא רק יפסיק להתעקש, ויודה שזו השאלה.
כדי לעקור כפרים, להחריב ערים, ולהרוס קיבוצים, אריאל שרון לא צריך הסכם עם מועצת יש"ע. יש לו בולדוזרים, והם יעבדו גם בלי אישור של זמביש. כבר ראינו את הבולדוזרים של שרון הורסים עיר, ובאוזניים שלי עוד מהדהדים קולותיהם הנוראים של הקירות הנהרסים ונופלים זה על זה, חריקת זחלי הטרקטורים, קולות הבכי הכבוש של אחרוני התושבים, וקול קינתה החרישית של ההיסטוריה היהודית המייללת על בניה שהורסים במקום לבנות, ועל טיפשיה שמאמינים שהרס יביא להם שלום. אני שומע את הקולות האלה מזמזמים באוזניי כבר יותר מעשרים שנה, כמעט בכל פעם שאני רואה את פניו של שרון בטלוויזיה. הוא לא האיש שיחפש הבנה עם התושבים שאת מפעל חייהם הוא הולך להרוס, והוא גם מכיר אותם מספיק טוב כדי לדעת, שהסכמה הם לא יתנו לו.
להטוטים
אבל הוא צריך הסכמה עם המפד"ל והאיחוד הלאומי, ועם כ-15 ח"כים סוררים בתוך המפלגה שלו, שבלעדיהם הוא לא יכול להרוס אפילו כפר קטן אחד. נכון לעכשיו, הם הודיעו לו שעל פינוי של ישוב אחד הם עוזבים את הקואליציה שלו, ופירוש הדבר לא רק שאין ממשלה, אלא כנראה אין גם סיעה אחת של הליכוד בכנסת. כמה אחיתופלים גם בעיתונות וגם בתוך לשכתו, מפתים אותו ללכת על זה, ולהאמין ששמעון פרס יציל אותו. זה נכון חשבונית: יחד עם העבודה ושינוי יש לו כאילו רוב מוצק בכנסת, אבל שרון כבר למד דבר או שניים בחיים, והוא יודע שהפוליטיקה היא לא אריתמטיקה. היום שבו הוא יהיה שבוי בידי השמאל, כשהמפלגה שלו מתחילה להתפורר בצד ימין, יהיה היום הראשון של הסוף שלו.
הגישוש אצל מועצת יש"ע הוא אחד הלהטוטים שנועדו לעשות את הבלתי אפשרי, ולהרוס ישובים באמצעות הקואליציה הנוכחית. וכיוון שזה כל כך בלתי אפשרי, מספר הלהטוטים הוא גדול. שרון זורק שמות של כמה כפרים קטנים וחלשים, מפזר בלוני ניסוי, מנסה לתקוע רגל בין אורלב ואיתם בתוך המפד"ל, ובין ליברמן ובני אלון בתוך האיחוד הלאומי, מחפש סדקים ומחלק סוכריות בתוך האגף הימני של מפלגתו שלו, זורק מספרים כמו שבעה כפרים, ויש אומרים שבעה עשר כפרים, כדי שאחר כך אם הוא יירד לחמישה, זה ייראה כמו משהו שאפשר לחיות איתו.
גם משא ומתן עם מועצת יש"ע על עקירת ישובים, יכול להועיל משהו ללהטוטן, לא מפני שהוא יגיע לאיזושהי תוצאה, אלא כמו האיש שמציג את מועמדותו לתפקידים בכירים שאין לו שום סיכוי לזכות בהם, רק כדי שיוכל לכתוב ברזומה שלו "היה מועמד לתפקיד מנכ"ל". ברגע המשבר אפשר יהיה לומר לחוליה החלשה באיחוד הלאומי או במפד"ל: תראו, אפילו מועצת יש"ע היתה מוכנה לשמוע את הרעיון הזה.
הדלת נעולה
אבל מה שחשוב הוא לא הלהטוטים, אלא העובדה שזה בלתי אפשרי. כבר עברנו את שלטון השמאל ואת הימין, ואת שניהם יחד, כל הזמן דיברו על עקירת ישובים וכל הזמן זה היה בלתי אפשרי. זה מזכיר לי אדם שננעל בחדר, והוא קם מדי פעם ומנסה שוב, לפעמים בעדינות לפעמים בזעם ולפעמים בייאוש, לנענע את ידית הדלת בתקוה שהפעם יקרה נס והיא תיפתח. הגיע הזמן לקלוט שהדלת הזאת נעולה. אולי יש דלת אחרת, אולי אפשר לצאת מהחלון, אולי צריך להתקשר עם מישהו, אולי צריך לחפור מינהרה. אבל אין שום טעם בלחזור שוב ושוב על הניסיון לפתוח בלי מפתח דלת נעולה. דלת עקירת הישובים נעולה. אי אפשר לעקור ישובים בלי הסכמת הליכוד ועוד מפלגת ימין אחת, ואת המפתח הזה לא ניתן להשיג. כלומר אי אפשר לעקור ישובים.
צריך לחפש דלת אחרת, או לצאת מהחלון, או לחפור מינהרה, או למצוא איזושהי המצאה יצירתית אחרת. אבל אם אתם משמיעים ללא הרף את האקסיומה שבלי עקירת היישובים לא יהיה שום הסדר ושום הפרדה, הרי אתם משמיעים נבואה המגשימה את עצמה, ופירוש הדבר שלעולם לא יהיה הסדר ולא תהיה הפרדה, כי דלת עקירת הישובים נעולה. הצעד הראשון לפתרון מדיני כלשהו, הוא החלפת הדיסקט הזה בראש. השאלה שתתחיל להוציא אותנו מהבוץ, היא איך משיגים הסכם או הפרדה יעילה בלי לעקור אף ישוב. הראש היהודי ימצא לזה יותר מתשובה אחת, אם הוא רק יפסיק להתעקש, ויודה שזו השאלה.