תסריט: ג'אן-מארי לה פן (Jean-Marie Le Pen) , מנהיג פאשיסטי בצרפת, עולה לשלטון והופך לראש ממשלת צרפת. למחרת הוא מודיע על רשימת צעדים שממשלתו תנקוט על מנת לצמצם את ההוצאות הרבות בתקציב המדינה. בין ההחלטות, ההחלטה לאסור על יהודים להמשיך לגור בפאריס. וכך מסביר לה-פן:" לאור ההתנכלויות הרבות נגד יהודי פאריס, חלק ניכר מהתקציב שלנו מבוזבז על בטחון לאותם יהודים, בכל מקום בפאריס. עלינו להשקיע את הכסף במקומות אחרים החשובים יותר לכל הצרפתים, כגון חינוך, רווחה, בריאות וכו'. לכן החלטתי "להעתיק " את יהודי פאריס לכפרים קטנים ונדחים ואף לשכנעם לצאת מצרפת. מהיום לא יגורו ולא יבקרו עוד יהודים בפאריס."
תסריט דמיוני? עד לפני כמה ימים- כן. אך דבריו של ראש הממשלה אריאל שרון בעד עקירת יהודים מגוש קטיף והפיכת חבל עזה ליודנריין, הופכים את התסריט הנ"ל למציאותי ביותר. לכל אלו שיתקוממו נגד ג'אן מארי לה-פן ויאשימו אותו באנטישמיות, לה-פן בצדק יטען: "אם ראש ממשלה יהודי יכול לעקור יהודים מארץ ישראל, נחלת היהודים-- על אחת כמה וכמה שראש ממשלה לא-יהודי יכול לעקור יהודים מבתיהם בצרפת, מקום שאין ליהודים שום זיקה היסטורית אליו".
ובכן, מי היה מאמין שדווקא אריאל שרון, גיבור יחידת 101, ירצה להגשים את חלומותיהם של אויבינו: עקירת יהודים מבתיהם, החרבת ישובים יהודים ומסירת חבלי מולדת לאויב??
תשובתנו לתוכנית שרון פשוטה: לא יקום ולא יהיה! בכוחנו למנוע את מימוש רוע הגזירה.
ראשית, עלינו לגרום לכך שאריאל שרון יודח מתפקידו כראש ממשלה. יש לטרנספר, סליחה- "להעתיק"- את שרון ממשרדו, לפנסיה בחוות השקמים. כך נוכיח שכל ראש ממשלה המוכן לבגוד בארץ ישראל ולמוסרה לאויב, אינו מסיים את הקדנציה הפוליטית שלו.
שנית, אפילו אם לא נצליח להדיחו- עדיין ניתן בקלות למנוע את מימוש הטרנספר. איך? על ידי כך שנשבש לשרון את התוכניות. הרי שרון ושאר דוגלי הטרנספר ליהודים, יוצאים מנקודת ההנחה שבגוש קטיף יתקיים אותו תסריט כמו בימית: שרוב התושבים יקבלו את הדין ,יסכימו לקבל פיצויים ויתפנו מרצונם החופשי. [כזכור, 99% מתושבי חבל ימית המקוריים השלימו עם הגזירה, קבלו את הפיצויים ועזבו בשקט. המאבק שראינו בטלוויזיה, נעשה בידי כמה אלפי פעילים חיצוניים שבאו לגור בימית לכמה חודשים על מנת להיאבק עד הסוף]. שרון מצפה שכך גם יקרה בגוש קטיף ובמקומות אחרים ביש"ע. הוא מודע שאמנם יישאר קומץ של "אידיאולוגים", אבל בהם הוא כבר יטפל ביד חזקה. כך ורק כך יוכל שרון לעקור את הישובים. אבל מה אם התסריט עליו שרון בונה, לא יתממש?
מה אם רוב מוחץ של התושבים בגוש קטיף יכריז: לא יקום ולא יהיה!! אנחנו בכל מקרה לא זזים מכאן. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לדורותיו. אין לאף יהודי זכות למסור אף שעל מאדמת ארץ ישראל לזרים כי א"י שייכת לדורות העבר, ההווה והעתיד. גם רוב בממשלה או בכנסת או במשאל עם, אינו הופך מסירת חבלי ארץ ישראל לחוקי ולמוסרי.
ולכן, אפילו אם חלילה תחליט הממשלה או הכנסת למסור חבל מולדת, אנחנו לא נקבל את הדין. הרי ידוע שקיימות החלטות ממשלה בלתי-מוסריות, שהאזרח חייב להתנגד להן, אפילו אם הן קבלו רוב בממשלה ובכנסת. כפי שלא היינו מצייתים להחלטה של ממשלה וכנסת המכריחה אותנו לדוגמא לאכול בשר חזיר- כך לא נציית להחלטה לעקרנו מארץ ישראל.
נגיד 'לא!' לפיצויים. נגיד 'לא!' לפיתויים, ונכריז: כאן ביתנו ואנחנו נשארים.
לו תושבי ימית היו מתנהגים על פי תסריט זה, כנראה שימית עוד הייתה קיימת היום- פורחת ומשגשגת.
הרי מה יעשה אריאל שרון או כל ממשלה אחרת במקרה כזה? העקירה פשוט לא תוכל להתממש. לעקירת חוות גלעד היו צריכים לבוא אלפי שוטרים וחיילים. גם אם אריאל שרון היה מגייס את כל הצבא ואת כל המשטרה, הוא לא היה מצליח במשימת החורבן שלו. ולכן עלינו להבין שבע"ה בכוחנו לעצור את התוכנית הנבזית של שרון: אם על ידי הדחתו, אם על ידי עמידה איתנה ובלתי פשרנית שתשבש לשרון את כל התוכניות.
במקביל יש לצאת במתקפה הסברתית (דבר שמנהיגי המחנה הלאומי בכנסת ומחוצה לה, כבר היו צריכים לעשות מזמן) שתזכיר לציבור שאנחנו יושבים ביהודה, שומרון ועזה, בזכות ולא בחסד. התשקורת הממלכתית מפזרת דיסאינפורמציה כאילו שאין קשר יהודי היסטורי לעזה. הגיע הזמן לנפץ את השקרים האלו.
עזה ובנותיה נכללו בנחלת שבט יהודה. ככתוב בספרו של ברוך תאנה "ערי נחלתנו":
בקיצור, זיקתנו לחבל עזה עמוקה הרבה יותר מזיקתנו לתל-אביב או לרמת השרון.
ראש ממשלה המוכן לוותר על חבל עזה, בסופו של דבר גם יוותר על ירושלים.
המאבק על חבל עזה הוא, איפוא, מאבק להמשך קיומה של מדינת ישראל. בכחנו לעמוד איתנים מול הקמים עלינו לכלותינו, ובע"ה ננצח.
תסריט דמיוני? עד לפני כמה ימים- כן. אך דבריו של ראש הממשלה אריאל שרון בעד עקירת יהודים מגוש קטיף והפיכת חבל עזה ליודנריין, הופכים את התסריט הנ"ל למציאותי ביותר. לכל אלו שיתקוממו נגד ג'אן מארי לה-פן ויאשימו אותו באנטישמיות, לה-פן בצדק יטען: "אם ראש ממשלה יהודי יכול לעקור יהודים מארץ ישראל, נחלת היהודים-- על אחת כמה וכמה שראש ממשלה לא-יהודי יכול לעקור יהודים מבתיהם בצרפת, מקום שאין ליהודים שום זיקה היסטורית אליו".
ובכן, מי היה מאמין שדווקא אריאל שרון, גיבור יחידת 101, ירצה להגשים את חלומותיהם של אויבינו: עקירת יהודים מבתיהם, החרבת ישובים יהודים ומסירת חבלי מולדת לאויב??
תשובתנו לתוכנית שרון פשוטה: לא יקום ולא יהיה! בכוחנו למנוע את מימוש רוע הגזירה.
ראשית, עלינו לגרום לכך שאריאל שרון יודח מתפקידו כראש ממשלה. יש לטרנספר, סליחה- "להעתיק"- את שרון ממשרדו, לפנסיה בחוות השקמים. כך נוכיח שכל ראש ממשלה המוכן לבגוד בארץ ישראל ולמוסרה לאויב, אינו מסיים את הקדנציה הפוליטית שלו.
שנית, אפילו אם לא נצליח להדיחו- עדיין ניתן בקלות למנוע את מימוש הטרנספר. איך? על ידי כך שנשבש לשרון את התוכניות. הרי שרון ושאר דוגלי הטרנספר ליהודים, יוצאים מנקודת ההנחה שבגוש קטיף יתקיים אותו תסריט כמו בימית: שרוב התושבים יקבלו את הדין ,יסכימו לקבל פיצויים ויתפנו מרצונם החופשי. [כזכור, 99% מתושבי חבל ימית המקוריים השלימו עם הגזירה, קבלו את הפיצויים ועזבו בשקט. המאבק שראינו בטלוויזיה, נעשה בידי כמה אלפי פעילים חיצוניים שבאו לגור בימית לכמה חודשים על מנת להיאבק עד הסוף]. שרון מצפה שכך גם יקרה בגוש קטיף ובמקומות אחרים ביש"ע. הוא מודע שאמנם יישאר קומץ של "אידיאולוגים", אבל בהם הוא כבר יטפל ביד חזקה. כך ורק כך יוכל שרון לעקור את הישובים. אבל מה אם התסריט עליו שרון בונה, לא יתממש?
מה אם רוב מוחץ של התושבים בגוש קטיף יכריז: לא יקום ולא יהיה!! אנחנו בכל מקרה לא זזים מכאן. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לדורותיו. אין לאף יהודי זכות למסור אף שעל מאדמת ארץ ישראל לזרים כי א"י שייכת לדורות העבר, ההווה והעתיד. גם רוב בממשלה או בכנסת או במשאל עם, אינו הופך מסירת חבלי ארץ ישראל לחוקי ולמוסרי.
ולכן, אפילו אם חלילה תחליט הממשלה או הכנסת למסור חבל מולדת, אנחנו לא נקבל את הדין. הרי ידוע שקיימות החלטות ממשלה בלתי-מוסריות, שהאזרח חייב להתנגד להן, אפילו אם הן קבלו רוב בממשלה ובכנסת. כפי שלא היינו מצייתים להחלטה של ממשלה וכנסת המכריחה אותנו לדוגמא לאכול בשר חזיר- כך לא נציית להחלטה לעקרנו מארץ ישראל.
נגיד 'לא!' לפיצויים. נגיד 'לא!' לפיתויים, ונכריז: כאן ביתנו ואנחנו נשארים.
לו תושבי ימית היו מתנהגים על פי תסריט זה, כנראה שימית עוד הייתה קיימת היום- פורחת ומשגשגת.
הרי מה יעשה אריאל שרון או כל ממשלה אחרת במקרה כזה? העקירה פשוט לא תוכל להתממש. לעקירת חוות גלעד היו צריכים לבוא אלפי שוטרים וחיילים. גם אם אריאל שרון היה מגייס את כל הצבא ואת כל המשטרה, הוא לא היה מצליח במשימת החורבן שלו. ולכן עלינו להבין שבע"ה בכוחנו לעצור את התוכנית הנבזית של שרון: אם על ידי הדחתו, אם על ידי עמידה איתנה ובלתי פשרנית שתשבש לשרון את כל התוכניות.
במקביל יש לצאת במתקפה הסברתית (דבר שמנהיגי המחנה הלאומי בכנסת ומחוצה לה, כבר היו צריכים לעשות מזמן) שתזכיר לציבור שאנחנו יושבים ביהודה, שומרון ועזה, בזכות ולא בחסד. התשקורת הממלכתית מפזרת דיסאינפורמציה כאילו שאין קשר יהודי היסטורי לעזה. הגיע הזמן לנפץ את השקרים האלו.
עזה ובנותיה נכללו בנחלת שבט יהודה. ככתוב בספרו של ברוך תאנה "ערי נחלתנו":
ראשית ההתיישבות בעזה החלה ע"י יונתן החשמונאי שכבש את העיר, וע"י שמעון החשמונאי שהושיב בה יהודים. בזמן מרד בר כוכבא התקוממו גם יהודי עזה במלחמה נגד הרומאים , ע"כ טיטוס המושל בבואו לדכא את המרד, נאלץ לבוא אל עזה תחילה כדי להכניע את המרד. כי עזה הייתה "מפתחה של ארץ ישראל", בהיותה על פרשת דרכים בין מצרים למרכז א"י ועל שפת הים. אחרי ניצחון הרומאים נערך בעזה יריד עבדים גדול בו נמכרו חיילי בר כוכבא, לסוחרי המדינות השונות, שבאו לשמוח במפלתן של ישראל.
ברבות השנים, של הגלות, חזרו יהודים והתאחזו בערי הקודש שבישראל, ובכללן בעזה. תקופה ארוכה היו רק שלושה מרכזי התיישבות יהודים בארץ ישראל, בירושלים, בטבריה ובעזה. יש להזכיר את ר' ישראל נג'ארה שהיה רב העיר עזה במאה ה-16, והוא מחבר השיר "י-ה רבון עולם", ממזמורי השבת, וכן יש להזכיר את ר' אברהם אזולאי סבו של החיד"א שכתב בעזה את הספר הקדוש "חסד לאברהם".
יהודי עזה נאלצו לעזוב כשצבא נפוליאון עבר דרכה בשנת 1799, אך מאוחר יותר הם חזרו ובנו אותה מחדש. הקהילה היהודית בעזה נהרסה בעת הפצצות הבריטים בשנת 1917, אך נבנתה מחדש לאחר מכן. כשערבים איימו לטבוח ביהודי עזה בעת הפוגרומים של שנת 1929, הבריטים אילצו את היהודים לעזוב. אך בשנת 1946 היהודים חזרו והקימו את כפר דרום שהתקיימה עד שנת 1948, כשמצרים כבשה את השטח.
בקיצור, זיקתנו לחבל עזה עמוקה הרבה יותר מזיקתנו לתל-אביב או לרמת השרון.
ראש ממשלה המוכן לוותר על חבל עזה, בסופו של דבר גם יוותר על ירושלים.
המאבק על חבל עזה הוא, איפוא, מאבק להמשך קיומה של מדינת ישראל. בכחנו לעמוד איתנים מול הקמים עלינו לכלותינו, ובע"ה ננצח.