הקאסמים היורדים... לחיינו כבר היו לשגרת היום. ועם זאת, נדמה שיותר מעצם הטיל המאיים, אנו צריכים לחשוש שמא הראש היהודי (?) כבר נפגע מעצם ההדף. מתברר שהניסיון, שכבר הוכיח שכל האזהרות בנושא לא היו עורבא פרח- אינו מספיק. כל התחזיות המבוססות על מציאות שהתגשמה (איזהו חכם- הרואה את הנולד) כבר באו לעולם. והנה יש עדיין כאלו שחיים בעולם ההזיות.
וכך, שמענו בחדשות של "קול ישראל", ביום כ' בשבט השתא, שנתפסה ברמאללה מעבדת נפץ המייצרת קאסאמים. וכאן, הוסיף הקריין שגורמי ביטחון חוששים שיש זליגת מידע מעזה, אל ערביי יש"ע, מידע שיאפשר גם לערביי יהודה ושומרון ליצר קאסאמים. וכאן שואל הקורא התמים: הרי העובדות הן בפניכם, כבר מייצרים. אבל , יותר מכך , מעיקרא מאי סבר. נניח שעוד לא התחילו לייצר אותם, מי זה הגורם הביטחוני שלא נתן את דעתו שהמידע בלאו הכי זורם בין כל המקומות. ראינו כבר שלבתי הכלא הוגנבו טלפונים סלולאריים. בעידן שהטלפונים בין עזה לחברון פועלים חופשית, שהאינטרנט מאפשר העברת כל מידע וידיעה, שערוצי התחבורה פתוחים ומאפשרים ביקורים הדדיים, שהמעברים לירדן ולמצרים וביניהם מאפשרים כל מגע בין התושבים, שאנשי או"ם וזרים אחרים נעים בכל מקום, האם יש אפשרות לעצור "זליגת מידע"? את מי אתם משלים שניתן לחסום בעד מידע כזה? האמנם הם ממתינים לציר שאנשי ז'נבה מבטיחים, בין דרום חברון לעזה? ומי יש לו עניין ביצירת אשליה מעין זו?
יתירה מזאת. וכי ערביי עזה הם שהמציאו את הטילים? יש די והותר אנשי מדע וחבלה גם בין ערביי יש"ע. כך, שהם אינם זקוקים ליבוא. הם בעלי יכולת ליצר בעצמם כלי משחית. ואיך ניתן להבין את הידיעה הזאת, בכלל. במציאות הקיימת הרי ניתן להעביר את חלקי הטיל עצמו ממקום למקום, אז מידע בתרשימים או במחשב הם בעיה?
דוגמא אחרת, שאולי תוביל אותנו לפתרון התעלומה, היא הסיור שהשתתפה בו, אחת מהמרכזיות ביוזמה הסהרורית הקרויה "יוזמת ג'נבה", הלא היא הפרופסורית ח"כ יולי תמיר. בסיור ביקרה הפרופסורית ביישובי הנגב וחבל אשכול, אלו שהיא הציעה לתת לערבים בקרבתם שטחי מדינת ישראל, כחילופין עבור שטחים אחרים שיהיו לחלק מהמדינה היהודית, לגירסתה. הפרופסורית אמרה שם על פי ציטוט בחדשות ערוץ 7- שלו הייתה יודעת בעת חתימתה את שהיא יודעת עכשיו (לאחר הסיור במציאות שבשטח) הייתה משנה את התוכנית.
לא צריך להיות אפילו בוגר אוניברסיטה כדי להבין מה שקרה פה. ואולי משל קטן יועיל. סטודנט צעיר לחקלאות, עצר יום אחד ליד מטע במושב. הוא התבונן בעבודת המושבניק ובמטע הבלתי מטופל, לטעמו, ופנה אל הבעלים: אתפלא מאד אם תוציא מן העצים הללו קילו אחד של אפרסקים. הסתכל בו המושבניק והשיב: אני אתפלא אם יצא אפילו אפרסק אחד. זה עץ שזיפים.
יולי תמיר וחבריה, מסתפקים בדיונים בג'נבה. (בגניבה???) בשבילם הכל הוא דיון אקדמי בכורסאות ממוזגות ובטרקלינים מפוארים. המציאות האמיתית בשטח, נתוני האמת, אינם מעניינים אותם. היכולת הזו לחתום על ניירות בלי להבין מה שבאמת כתוב בהם, צריכה להדיר שינה גם מעיני נשיאי האוניברסיטה שבה אנשים כאלה שמרצים בפני הדור העתיד.
אגב, יולי תמיר עצמה, נדהמה לגלות שחתימתה תביא את הערבים אל גדר הישובים ממש. ואני תוהה על מה הבהלה, בעצם. אם זה יביא שלום, לשיטתה, הם אמורים להיות שכנים חביבים, מסבירי פנים ואוהבים. ואם היא אינה מאמינה בכך, אז על מה היא חותמת בעצם? ובאיזו עזות מצח? ואת אותה השאלה ניתן להפנות לכל החסידים השוטים של יוזמת ג'נבה. על מה אתם חותמים? למה אתם מסכימים, בעצם?
ואם איננו רוצים לצאת מתוך הנחה שבשני המקרים הללו מדובר בסתם הוזים, באנשים בלתי אחראים או בסתם טיפשים, צריכים להבין שיש להם אינטרסים אחרים. אינטרסים שבשבילם הם מוכנים לעשות הכל, להראות כשוטים אפילו, ובלבד שישיגו את מטרותיהם האמיתיות, שהן חשובות בשבילם יותר.
אם זה חיסול המדינה היהודית, צמצום הריבונות שלה, נסיגה מחבלי מולדת, או גם רק תקצוב אישי נדיב מידי האיחוד האירופי. אם זו תהילת רגע בטרקליני שונאי ישראל למול אינטרסים חיוניים למדינה, זו שאלת מפתח שאלו רק כיווני התשובה שלה.
האמת במציאות היא פשוטה ביותר. יש פה מאבק עם טרוריסטים. להם יש מטרה ברורה וחד משמעית, להשמיד את מדינת ישראל. לעומתם, מדינת ישראל טרם הציבה מטרה. אבל, גם מי שרק רוצה למנוע רצח של אזרחים ושל חיילים, יכול להבין שצריך לשנות את המהות הערבית. להפוך את אלו שרצחו את שכניהם מאז עליית מוחמד, דרך פרעות ה"פרהוד" בעיראק ותרפ"ט תחת שלטון זר בארץ ישראל, לבעלי תפיסת עולם אחרת- של אהבת האדם. ועד שזה יקרה, לא לפתח אשליות. יש להלחם בטרור, מלחמה טוטאלית. ללא פשרות.
ובעיקר, להביט במציאות, גם אם העובדות מקלקלות את התיאוריות.
וכך, שמענו בחדשות של "קול ישראל", ביום כ' בשבט השתא, שנתפסה ברמאללה מעבדת נפץ המייצרת קאסאמים. וכאן, הוסיף הקריין שגורמי ביטחון חוששים שיש זליגת מידע מעזה, אל ערביי יש"ע, מידע שיאפשר גם לערביי יהודה ושומרון ליצר קאסאמים. וכאן שואל הקורא התמים: הרי העובדות הן בפניכם, כבר מייצרים. אבל , יותר מכך , מעיקרא מאי סבר. נניח שעוד לא התחילו לייצר אותם, מי זה הגורם הביטחוני שלא נתן את דעתו שהמידע בלאו הכי זורם בין כל המקומות. ראינו כבר שלבתי הכלא הוגנבו טלפונים סלולאריים. בעידן שהטלפונים בין עזה לחברון פועלים חופשית, שהאינטרנט מאפשר העברת כל מידע וידיעה, שערוצי התחבורה פתוחים ומאפשרים ביקורים הדדיים, שהמעברים לירדן ולמצרים וביניהם מאפשרים כל מגע בין התושבים, שאנשי או"ם וזרים אחרים נעים בכל מקום, האם יש אפשרות לעצור "זליגת מידע"? את מי אתם משלים שניתן לחסום בעד מידע כזה? האמנם הם ממתינים לציר שאנשי ז'נבה מבטיחים, בין דרום חברון לעזה? ומי יש לו עניין ביצירת אשליה מעין זו?
יתירה מזאת. וכי ערביי עזה הם שהמציאו את הטילים? יש די והותר אנשי מדע וחבלה גם בין ערביי יש"ע. כך, שהם אינם זקוקים ליבוא. הם בעלי יכולת ליצר בעצמם כלי משחית. ואיך ניתן להבין את הידיעה הזאת, בכלל. במציאות הקיימת הרי ניתן להעביר את חלקי הטיל עצמו ממקום למקום, אז מידע בתרשימים או במחשב הם בעיה?
דוגמא אחרת, שאולי תוביל אותנו לפתרון התעלומה, היא הסיור שהשתתפה בו, אחת מהמרכזיות ביוזמה הסהרורית הקרויה "יוזמת ג'נבה", הלא היא הפרופסורית ח"כ יולי תמיר. בסיור ביקרה הפרופסורית ביישובי הנגב וחבל אשכול, אלו שהיא הציעה לתת לערבים בקרבתם שטחי מדינת ישראל, כחילופין עבור שטחים אחרים שיהיו לחלק מהמדינה היהודית, לגירסתה. הפרופסורית אמרה שם על פי ציטוט בחדשות ערוץ 7- שלו הייתה יודעת בעת חתימתה את שהיא יודעת עכשיו (לאחר הסיור במציאות שבשטח) הייתה משנה את התוכנית.
לא צריך להיות אפילו בוגר אוניברסיטה כדי להבין מה שקרה פה. ואולי משל קטן יועיל. סטודנט צעיר לחקלאות, עצר יום אחד ליד מטע במושב. הוא התבונן בעבודת המושבניק ובמטע הבלתי מטופל, לטעמו, ופנה אל הבעלים: אתפלא מאד אם תוציא מן העצים הללו קילו אחד של אפרסקים. הסתכל בו המושבניק והשיב: אני אתפלא אם יצא אפילו אפרסק אחד. זה עץ שזיפים.
יולי תמיר וחבריה, מסתפקים בדיונים בג'נבה. (בגניבה???) בשבילם הכל הוא דיון אקדמי בכורסאות ממוזגות ובטרקלינים מפוארים. המציאות האמיתית בשטח, נתוני האמת, אינם מעניינים אותם. היכולת הזו לחתום על ניירות בלי להבין מה שבאמת כתוב בהם, צריכה להדיר שינה גם מעיני נשיאי האוניברסיטה שבה אנשים כאלה שמרצים בפני הדור העתיד.
אגב, יולי תמיר עצמה, נדהמה לגלות שחתימתה תביא את הערבים אל גדר הישובים ממש. ואני תוהה על מה הבהלה, בעצם. אם זה יביא שלום, לשיטתה, הם אמורים להיות שכנים חביבים, מסבירי פנים ואוהבים. ואם היא אינה מאמינה בכך, אז על מה היא חותמת בעצם? ובאיזו עזות מצח? ואת אותה השאלה ניתן להפנות לכל החסידים השוטים של יוזמת ג'נבה. על מה אתם חותמים? למה אתם מסכימים, בעצם?
ואם איננו רוצים לצאת מתוך הנחה שבשני המקרים הללו מדובר בסתם הוזים, באנשים בלתי אחראים או בסתם טיפשים, צריכים להבין שיש להם אינטרסים אחרים. אינטרסים שבשבילם הם מוכנים לעשות הכל, להראות כשוטים אפילו, ובלבד שישיגו את מטרותיהם האמיתיות, שהן חשובות בשבילם יותר.
אם זה חיסול המדינה היהודית, צמצום הריבונות שלה, נסיגה מחבלי מולדת, או גם רק תקצוב אישי נדיב מידי האיחוד האירופי. אם זו תהילת רגע בטרקליני שונאי ישראל למול אינטרסים חיוניים למדינה, זו שאלת מפתח שאלו רק כיווני התשובה שלה.
האמת במציאות היא פשוטה ביותר. יש פה מאבק עם טרוריסטים. להם יש מטרה ברורה וחד משמעית, להשמיד את מדינת ישראל. לעומתם, מדינת ישראל טרם הציבה מטרה. אבל, גם מי שרק רוצה למנוע רצח של אזרחים ושל חיילים, יכול להבין שצריך לשנות את המהות הערבית. להפוך את אלו שרצחו את שכניהם מאז עליית מוחמד, דרך פרעות ה"פרהוד" בעיראק ותרפ"ט תחת שלטון זר בארץ ישראל, לבעלי תפיסת עולם אחרת- של אהבת האדם. ועד שזה יקרה, לא לפתח אשליות. יש להלחם בטרור, מלחמה טוטאלית. ללא פשרות.
ובעיקר, להביט במציאות, גם אם העובדות מקלקלות את התיאוריות.