האמת היא שסגן השר זאב בוים לא טעה בהגדרה. אלא רק בכתובת שאליה היא נשלחה. הפגם הגנטי קיים, אבל אצל ה
יהודים. ואגב, אני בטוח גם שאיש לא יאשים אותי בגזענות. בזה מסתכן רק מי שמדבר על שאינם יהודים.
כל בעל חיים בטבע מצויד באינסטינקטים שונים. ואלו מטרתם ברורה. לשמור על שרידותם וקיומם בעולם הסובב אותם. חושי האזהרה שלהם הם מנגנון גנטי מובנה מעצם היוולדם. לגבי אלו החיים בעולם, קיומם שלהם עצמם הוא הערך העליון- והכל כך מובן- של כל חוק. גם של חוקי הג'ונגל. המוסרי, החזק, הערמומי, המתוחכם הוא ששורד. כך בנה הקב"ה את עולמו. להוציא עם אחד, את העם היהודי.
אצלנו, הכל הפוך. "נוכל לסלוח לערבים שהרגו את בנינו" אמרה ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר. (והוסיפה אמירה "מוסרית" צדקנית מדהימה: "אך לא נוכל לסלוח להם על שלימדו את בנינו להרוג".) אנחנו הולכים כצאן לטבח, ועם חיוך, רק כדי לא לפגוע באויב רצחני. חיילינו נמנעים מלחסל קנה מאיים, רק בגלל שהוא מסתתר מאחורי אשתו של הרוצח, ומשלמים בדמם. ורק בימים אלו עשה קצין חינוך ראשי של צה"ל הבחנה כמותית בין רציחות. אם- כך אמר על פי התקשורת- מחבל מוצא מקלט בין ילדתו לאשתו- לא נפגע בו. וזאת כל עוד מדובר בעשרה נרצחים. אבל, אם הוא מפגע ותיק, שכבר רשם במאזנו מספר רב של קורבנות יהודים חפים מפשע, ויש סיכוי שיפגע בנוספים, לא נהסס לחסל אותו. ובכך הצדיק את ביעורו מן העולם של שחאדה, המחבל בעזה שבהסתמך על הטמטום הישראלי, צירף לחברתו- כדי להגן על עצמו, הגיבור הגדול - את בתו ורעייתו. (וברוך המוח, וברוכה היד, שלא היססה ושלחה אותו לגיהינום. גם אם מושאי רגשותיו ה אבהיים נלוו אליו, באשמתו.) וכי הצלתו של יהודי אחד, או אפילו סתם בן אנוש חף מפשע, אינה מצדיקה את ה"השכם להורגו"? גם אם הוא מציב את ילדיו כחומת מגן אנושית? ואם לא, מסתבר שמשהו פגום מאד במנגנון הגנטי שלנו, היהודים.
למעשה, זה השדר מכל התמונה היום-יומית. לאורך שנים טובחים בנו- ואנחנו מבליגים. הערבים הוכיחו את הרצחנות שלהם כלפי היהודים מעת כיבוש הארץ בידי הפולשים מהמדבר, מההתנכלויות לעולי רגל ואפילו בעת קבורה. הם יורים טילים וכדורים, פוגעים בילדים רכים ובאמהות. ואנו מוחלים, ממציאים עוד ועוד תוכניות שלום למיניהן, מחזרים אחרי הרוצחים, וחוזרים ומתעלמים ממה שרואות עינינו. אז זה לא פגם גנטי, הסותר את חוקי הטבע הפשוטים והראשוניים?!
זהו פגם גנטי ברור. תוצאה של מוטציה שראוי לחוקרים לתת עליה את הדעת. משום שלא יתכן שיצור אנושי נברא כך, ובודאי אם הוא חושב וחכם, ובדרגה מעל ל"מדבר" (עפ"י הרמב"ם). ואין לזה שום קשר עם מוסר מזויף כלשהו. שהרי כבר יעקב אבינו, שנקרא ישראל, ידע להיאבק. וידע גם לשים את הגבולות ואת הפרופורציה הנכונה, כזכור מהכתוב ומפירוש רש"י, שם בבראשית: ויירא- שמא ייהרג. וייצר לו- שמא יהרוג. מצטער?- כן. אכפתי?- כן. מטורף? -לא ולא. יש גבול ,יש קו אדום.
ואולי כדאי גם להבחין בין פגם גנטי, לבין זה המנטלי. זה שבמהותו חייב לקדם את האדם ואת חשיבתו. כאן, אין ספק שח"כ זאב בוים צדק. ציבור אנשים שהפך את הרצח לכלי השכנוע והדיבור שלו, יש לו פגם. ובתי הכלא מלאים באנשים כאלה. חברה אנושית שאמות המידה שלה אינן מוסריות בעליל, לא פיתחה כראוי את הקשרים החשמליים שבין תאי המוח. למעשה, יש לה קצר רציני. איך אפשר להסביר, בהגיון אנושי כלשהו (ואגב, לאן נעלמו כל ארגוני הנשים ויתר המדגישים תדיר- ובצדק- את זכויותיהן ברחבי העולם כולו) את מקרה המחבלת שפוצצה אוטובוס בירושלים ככפרה. כן, היא נשלחה אל מותה שלה בהסכמה, שנעשתה בין המאהב שלה לבעלה, שבכך תכפר על שחטאה עמו. ורק רגע, זה לא סוף הסיפור. המאהב הוא המחבל שהיה ממונה על ה"פעולה". משמע, היצור שהדיח אותה, וגזל אותה מבעלה, הפושע עצמו הוא שהעניש אותה על מה שהוא עשה. ובעצה אחת עם בעלה ואבי ילדיה. אז זה לא פגם מנטלי קשה?
וכל עוד לא נשמע גינויים חד משמעיים מכל הערבים, כל עוד לא ניווכח במעשים המעידים שיש לנו עסק עם אנשים שפויים ונורמליים, עדיף שנפעיל את האינסטינקטים החייתיים של בן אנוש הנשמר ממר המוות, כפשוטו. כל עוד חפצי חיים אנו. זה לא פגם, אלא הברכה שבגנטיקה.
כל בעל חיים בטבע מצויד באינסטינקטים שונים. ואלו מטרתם ברורה. לשמור על שרידותם וקיומם בעולם הסובב אותם. חושי האזהרה שלהם הם מנגנון גנטי מובנה מעצם היוולדם. לגבי אלו החיים בעולם, קיומם שלהם עצמם הוא הערך העליון- והכל כך מובן- של כל חוק. גם של חוקי הג'ונגל. המוסרי, החזק, הערמומי, המתוחכם הוא ששורד. כך בנה הקב"ה את עולמו. להוציא עם אחד, את העם היהודי.
אצלנו, הכל הפוך. "נוכל לסלוח לערבים שהרגו את בנינו" אמרה ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר. (והוסיפה אמירה "מוסרית" צדקנית מדהימה: "אך לא נוכל לסלוח להם על שלימדו את בנינו להרוג".) אנחנו הולכים כצאן לטבח, ועם חיוך, רק כדי לא לפגוע באויב רצחני. חיילינו נמנעים מלחסל קנה מאיים, רק בגלל שהוא מסתתר מאחורי אשתו של הרוצח, ומשלמים בדמם. ורק בימים אלו עשה קצין חינוך ראשי של צה"ל הבחנה כמותית בין רציחות. אם- כך אמר על פי התקשורת- מחבל מוצא מקלט בין ילדתו לאשתו- לא נפגע בו. וזאת כל עוד מדובר בעשרה נרצחים. אבל, אם הוא מפגע ותיק, שכבר רשם במאזנו מספר רב של קורבנות יהודים חפים מפשע, ויש סיכוי שיפגע בנוספים, לא נהסס לחסל אותו. ובכך הצדיק את ביעורו מן העולם של שחאדה, המחבל בעזה שבהסתמך על הטמטום הישראלי, צירף לחברתו- כדי להגן על עצמו, הגיבור הגדול - את בתו ורעייתו. (וברוך המוח, וברוכה היד, שלא היססה ושלחה אותו לגיהינום. גם אם מושאי רגשותיו ה אבהיים נלוו אליו, באשמתו.) וכי הצלתו של יהודי אחד, או אפילו סתם בן אנוש חף מפשע, אינה מצדיקה את ה"השכם להורגו"? גם אם הוא מציב את ילדיו כחומת מגן אנושית? ואם לא, מסתבר שמשהו פגום מאד במנגנון הגנטי שלנו, היהודים.
למעשה, זה השדר מכל התמונה היום-יומית. לאורך שנים טובחים בנו- ואנחנו מבליגים. הערבים הוכיחו את הרצחנות שלהם כלפי היהודים מעת כיבוש הארץ בידי הפולשים מהמדבר, מההתנכלויות לעולי רגל ואפילו בעת קבורה. הם יורים טילים וכדורים, פוגעים בילדים רכים ובאמהות. ואנו מוחלים, ממציאים עוד ועוד תוכניות שלום למיניהן, מחזרים אחרי הרוצחים, וחוזרים ומתעלמים ממה שרואות עינינו. אז זה לא פגם גנטי, הסותר את חוקי הטבע הפשוטים והראשוניים?!
זהו פגם גנטי ברור. תוצאה של מוטציה שראוי לחוקרים לתת עליה את הדעת. משום שלא יתכן שיצור אנושי נברא כך, ובודאי אם הוא חושב וחכם, ובדרגה מעל ל"מדבר" (עפ"י הרמב"ם). ואין לזה שום קשר עם מוסר מזויף כלשהו. שהרי כבר יעקב אבינו, שנקרא ישראל, ידע להיאבק. וידע גם לשים את הגבולות ואת הפרופורציה הנכונה, כזכור מהכתוב ומפירוש רש"י, שם בבראשית: ויירא- שמא ייהרג. וייצר לו- שמא יהרוג. מצטער?- כן. אכפתי?- כן. מטורף? -לא ולא. יש גבול ,יש קו אדום.
ואולי כדאי גם להבחין בין פגם גנטי, לבין זה המנטלי. זה שבמהותו חייב לקדם את האדם ואת חשיבתו. כאן, אין ספק שח"כ זאב בוים צדק. ציבור אנשים שהפך את הרצח לכלי השכנוע והדיבור שלו, יש לו פגם. ובתי הכלא מלאים באנשים כאלה. חברה אנושית שאמות המידה שלה אינן מוסריות בעליל, לא פיתחה כראוי את הקשרים החשמליים שבין תאי המוח. למעשה, יש לה קצר רציני. איך אפשר להסביר, בהגיון אנושי כלשהו (ואגב, לאן נעלמו כל ארגוני הנשים ויתר המדגישים תדיר- ובצדק- את זכויותיהן ברחבי העולם כולו) את מקרה המחבלת שפוצצה אוטובוס בירושלים ככפרה. כן, היא נשלחה אל מותה שלה בהסכמה, שנעשתה בין המאהב שלה לבעלה, שבכך תכפר על שחטאה עמו. ורק רגע, זה לא סוף הסיפור. המאהב הוא המחבל שהיה ממונה על ה"פעולה". משמע, היצור שהדיח אותה, וגזל אותה מבעלה, הפושע עצמו הוא שהעניש אותה על מה שהוא עשה. ובעצה אחת עם בעלה ואבי ילדיה. אז זה לא פגם מנטלי קשה?
וכל עוד לא נשמע גינויים חד משמעיים מכל הערבים, כל עוד לא ניווכח במעשים המעידים שיש לנו עסק עם אנשים שפויים ונורמליים, עדיף שנפעיל את האינסטינקטים החייתיים של בן אנוש הנשמר ממר המוות, כפשוטו. כל עוד חפצי חיים אנו. זה לא פגם, אלא הברכה שבגנטיקה.