האם עומד חלומם המתוק של המהרסים והמחריבים, אותם חוגים המנסים מזה 37 שנה לקרוע את שטחי יש"ע ממדינת ישראל, להתגשם?
ההשקעה האירופית רבת השנים במימונם ועידודם של האירגונים הפלשתינים ושל רוב רובו של השמאל הישראלי נועדה לתת לערבים את אופציית ההשמדה. פעולת זו של גזיזת המחלפות תושג ע"י השגת שליטה ערבית על הרכסים השולטים ביש"ע מחד, תוך כדי דחיפתה של ישראל לוויתור מרצון על לב המולדת היהודית לאחר 2000 שנות געגועים ושמירת אמונים, כלומר חיסול רוחה של מדינת ישראל, מאידך.
האם מדינות אירופה, הספוגות באנטישמיות עד לרוויה, עומדות סוף סוף לזכות בדיווידנד הגדול של ההשקעה זו?
גם גורמים מרכזיים ב"סטייט דיפרטמנט", משרד החוץ האמריקאי העויין, שתמיד מצדדים בערבים ומתנהגים כעבדים של הסעודים, אלו שדואגים בכל מלחמה שישראל לעולם לא תצא כשידה על העליונה, האם גם הם עומדים "לזכות בפרי עמלם"?
זה תלוי רק בנו
למרות כל המאמצים חובקי העולם הללו, למרות הקונצנזוס הגלובלי, למרות הממשלות העלובות והכושלות שלנו שהביאונו עד הלום הלכה והתחזקה באופן עקבי האחיזה היהודית ביש"ע.
ביום השחור של חתימת הסכם אוסלו גרו ביש"ע 100,000 יהודים. באותה תקופה דיווח אחד העיתונים על כתובת גרפיטי על קיר בת"א: "גמרנו עם המתנחלים, עכשיו נגמור גם עם החרדים". נו?, חלפו 10 שנים, מספר הישובים הוכפל, ומספר התושבים הגיע ל-250,000.
אולם, היום עומדים אנחנו מול סכנה שלא חלמנו על שכמותה.
כמו שוטר המנצל את המדים, הסמכויות והאמון והופך לשודד או אנס, כך מנסה אריאל שרון, בעזות מצח בלתי נתפסת, לעשות את המהלכים המופרכים ביותר, את אותם צעדים שמהם אפילו רבין וברק נזהרו. הוא מנסה לעקור את רובה המכריע של ההתיישבות היהודית ביש"ע. הוא מתכוון לגרש אותנו מבתינו, לתת אותם כפרס לאויבינו, ולהפוך אותנו לפליטים. זה זמן רב שהוא מתגאה אצל מנהיגים זרים שהוא היחידי המסוגל לבצע זאת.
על מנת לאפשר את עקירתם של הישובים, שהוקמו באופן חוקי, יהיה על הממשלה להפוך אותם לבלתי חוקיים ע"י שינוי החוק.
האם באמת מותר לרוב דמוקרטי לאפשר ביצוע מעשים בלתי חוקיים בעלי משמעות לאומית חסרת תקדים גם ע"י שינויו של החוק?
האם יש זכות לרוב של נוסעי סירה בלב ים לערוך הצבעה על הריגתו של אחד מחבריהם לשם אכילתו, וע"י כך להציל את היתר? האם יש זכות לרוב האזרחים להצביע על גירושם מבתיהם של תושבים באזור מסויים כדי להשיג לעצמם שלום.
ישנם נושאים שגם עם רוב בכנסת, המחוזק ברוב מכריע במשאל עם מיוחד, אינם נתונים לדיון.
כך לא מותר להתיר רצח ע"י שינוי החוק, גם אם יאושר ברוב קולות במשאל עם מיוחד.
אדם יכול להביא לעולם ילד, אך אין לו שום זכות לסלקו מהעולם. בדיוק כך יכולה ממשלה להחליט על בניית ישוב, אך לא על עקירתו. עלינו לשנן שוב ושוב כי זוהי פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה וחובה להתנגד לה.
יוסי שריד ויאיר צבן כתבו בעבר כי "היום שבו תינתן פקודת הטרנספר (לערבים) הוא יום הסרוב". עמוס עוז קרא להתנגד לכך בכוח ואף "לפוצץ גשרים".
מה הקשר של כל זה למאחזים שלא אושרו?
אין מדובר כאן בשמירה על חוקי תכנון ובניה, כי אם זוהי היתה כוונת הממשלה אזי היתה פועלת גם נגד אלפי הבתים הערבים שאינם חוקיים. מדובר כאן על צעד פוליטי המהווה שלב מקדים לעקירת הישובים עצמם, ולכן דין ההתנגדות לעקירתם כדין המלחמה על הבית.
סביר להניח שההכרעה הסופית תיקבע ע"י עימות בלתי נמנע ביננו לבין החיילים והשוטרים האומללים שיישלחו ע"י ראש הממשלה שיצא מדעתו. נצחון שלנו עשוי בהחלט להביא את החברה הישראלית להכרה הסופית שאפסו הסיכויים לבצע את הגירוש "הנכסף".
מהו נצחון ומה הם סיכויינו להשיגו?
אנחנו המתנחלים נמצאים בשטח, מכירים אותו ושולטים בו בפריסה מרשימה ביותר. כמות ומימדי השנאה המופנית אלינו רק מוכיחים זאת. כוחות הבטחון חייבים לרכז כמות עצומה של אנשים כדי לעקור מאחז או ישוב, ולו הקטן ביותר. מצוקת כח האדם בקרב ה"גופים המפנים" היא אדירה. הם חייבים להקצות כוחות להתמודדות עם התרעות לפיגועים ובטחון שוטף, מצוקות התקציב חייבו באחרונה לצמצם את כח האדם ביש"ע ב-25 אחוז! אין למערכת אפשרות לקיים מאמץ עקירה משמעותי לטווח ארוך.
כמו כן אין לה אופציה להשאיר שמירה למניעת חזרה שלנו לשטח.
בנוסף להתמודדות עצמה, ההתעקשות שלנו להקים מחדש כל מקום שנהרס מרפה מאד את ידי הממסד.
מתפקידנו להוכיח להם שכל מקום שייהרס יוקם מחדש מיד לאחר הסתלקות הכוחות, ולפחות באותו גודל.
תנועות הסרוב של השמאל הצליחו ל"גייס" כ-600 איש לתנועתם. בהתחשב ברוח התקשורתית הגבית ובתקציבי העתק העומדים לרשותם זהו כישלון אדיר! הנתון של 27 טייסים סרבנים בלבד, מתוך אלפי טייסים שהיו בחיל האויר אף הוא פירושו כישלון מהדהד. נוכח מעשה הפשע של הגרוש והעקירה יש לקוות שיהיו אלפים רבים של אנשי כוחות הבטחון שיסרבו או יתחמקו מלקחת חלק בו. ההבדלים במימדי הסרוב צריכים להיות ניכרים. הממשלה צריכה ללמוד שצה"ל הוא כלי קשוח נגד האוייב הערבי, אך הוא הופך מיד לספוג רך ברגע שמנסים להפנות אותו למשימת מלחמת האחים.
אם כן מה עוד יכולה הממשלה לעשות?
האם תיתכן אפשרות של פקודה למשטרה לשבור במכות כל נסיון התנגדות? המגמה היא הפוכה. המראות האכזריים מחוות גלעד גרמו לסערה ולביקורת נוקבת על המשטרה בכנסת. אנו, על כל פנים, חייבים לוודא שהשטח יהיה רווי במצלמות ושיתקיים תיעוד אינסופי של כל צעד של השוטרים שיאפשר להמטיר מבול של תלונות על כל עבירה. יש לדעת שתלונה על שוטר עוצרת את קידומו אוטומטית עד לסוף הטיפול בה.
בנוסף, קיימת האפשרות של מעצרים המוניים. אין צעד שעלינו לייחל לו יותר מזה. מצוקת תאי המעצר בארץ היא כזו, שיהיה צורך להקים מחנות מעצר מיוחדים עבורנו. אם זה יקרה- ניצחנו. שום ממשלה לא תתקיים נוכח מציאות כזו.
יש להבין שהמניע העיקרי למהלכי הממשלה הוא העייפות מהמאבק בערבים, באמריקאים, באו"מ ובאירופים. דבריו של אולמרט בעפרה השבוע מעידים על כך. תמורת שקט, אפילו זמני, בחזיתות אלו, מוכנים "מנהיגינו" לכל הצעדים ההרסניים הללו. משום מה הם חושבים שהמתנחלים הם אגוז קל לפיצוח.
תפקידנו להבהיר להם שמאבק מסוג זה הינו חסר סיכוי. עם רצון, עקשנות והתמדה שתמיד אפיינו את היהודים, ובהתנגדות בלתי אלימה, זוהי מטרה הניתנת להשגה.
ההשקעה האירופית רבת השנים במימונם ועידודם של האירגונים הפלשתינים ושל רוב רובו של השמאל הישראלי נועדה לתת לערבים את אופציית ההשמדה. פעולת זו של גזיזת המחלפות תושג ע"י השגת שליטה ערבית על הרכסים השולטים ביש"ע מחד, תוך כדי דחיפתה של ישראל לוויתור מרצון על לב המולדת היהודית לאחר 2000 שנות געגועים ושמירת אמונים, כלומר חיסול רוחה של מדינת ישראל, מאידך.
האם מדינות אירופה, הספוגות באנטישמיות עד לרוויה, עומדות סוף סוף לזכות בדיווידנד הגדול של ההשקעה זו?
גם גורמים מרכזיים ב"סטייט דיפרטמנט", משרד החוץ האמריקאי העויין, שתמיד מצדדים בערבים ומתנהגים כעבדים של הסעודים, אלו שדואגים בכל מלחמה שישראל לעולם לא תצא כשידה על העליונה, האם גם הם עומדים "לזכות בפרי עמלם"?
זה תלוי רק בנו
למרות כל המאמצים חובקי העולם הללו, למרות הקונצנזוס הגלובלי, למרות הממשלות העלובות והכושלות שלנו שהביאונו עד הלום הלכה והתחזקה באופן עקבי האחיזה היהודית ביש"ע.
ביום השחור של חתימת הסכם אוסלו גרו ביש"ע 100,000 יהודים. באותה תקופה דיווח אחד העיתונים על כתובת גרפיטי על קיר בת"א: "גמרנו עם המתנחלים, עכשיו נגמור גם עם החרדים". נו?, חלפו 10 שנים, מספר הישובים הוכפל, ומספר התושבים הגיע ל-250,000.
אולם, היום עומדים אנחנו מול סכנה שלא חלמנו על שכמותה.
כמו שוטר המנצל את המדים, הסמכויות והאמון והופך לשודד או אנס, כך מנסה אריאל שרון, בעזות מצח בלתי נתפסת, לעשות את המהלכים המופרכים ביותר, את אותם צעדים שמהם אפילו רבין וברק נזהרו. הוא מנסה לעקור את רובה המכריע של ההתיישבות היהודית ביש"ע. הוא מתכוון לגרש אותנו מבתינו, לתת אותם כפרס לאויבינו, ולהפוך אותנו לפליטים. זה זמן רב שהוא מתגאה אצל מנהיגים זרים שהוא היחידי המסוגל לבצע זאת.
על מנת לאפשר את עקירתם של הישובים, שהוקמו באופן חוקי, יהיה על הממשלה להפוך אותם לבלתי חוקיים ע"י שינוי החוק.
האם באמת מותר לרוב דמוקרטי לאפשר ביצוע מעשים בלתי חוקיים בעלי משמעות לאומית חסרת תקדים גם ע"י שינויו של החוק?
האם יש זכות לרוב של נוסעי סירה בלב ים לערוך הצבעה על הריגתו של אחד מחבריהם לשם אכילתו, וע"י כך להציל את היתר? האם יש זכות לרוב האזרחים להצביע על גירושם מבתיהם של תושבים באזור מסויים כדי להשיג לעצמם שלום.
ישנם נושאים שגם עם רוב בכנסת, המחוזק ברוב מכריע במשאל עם מיוחד, אינם נתונים לדיון.
כך לא מותר להתיר רצח ע"י שינוי החוק, גם אם יאושר ברוב קולות במשאל עם מיוחד.
אדם יכול להביא לעולם ילד, אך אין לו שום זכות לסלקו מהעולם. בדיוק כך יכולה ממשלה להחליט על בניית ישוב, אך לא על עקירתו. עלינו לשנן שוב ושוב כי זוהי פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה וחובה להתנגד לה.
יוסי שריד ויאיר צבן כתבו בעבר כי "היום שבו תינתן פקודת הטרנספר (לערבים) הוא יום הסרוב". עמוס עוז קרא להתנגד לכך בכוח ואף "לפוצץ גשרים".
מה הקשר של כל זה למאחזים שלא אושרו?
אין מדובר כאן בשמירה על חוקי תכנון ובניה, כי אם זוהי היתה כוונת הממשלה אזי היתה פועלת גם נגד אלפי הבתים הערבים שאינם חוקיים. מדובר כאן על צעד פוליטי המהווה שלב מקדים לעקירת הישובים עצמם, ולכן דין ההתנגדות לעקירתם כדין המלחמה על הבית.
סביר להניח שההכרעה הסופית תיקבע ע"י עימות בלתי נמנע ביננו לבין החיילים והשוטרים האומללים שיישלחו ע"י ראש הממשלה שיצא מדעתו. נצחון שלנו עשוי בהחלט להביא את החברה הישראלית להכרה הסופית שאפסו הסיכויים לבצע את הגירוש "הנכסף".
מהו נצחון ומה הם סיכויינו להשיגו?
אנחנו המתנחלים נמצאים בשטח, מכירים אותו ושולטים בו בפריסה מרשימה ביותר. כמות ומימדי השנאה המופנית אלינו רק מוכיחים זאת. כוחות הבטחון חייבים לרכז כמות עצומה של אנשים כדי לעקור מאחז או ישוב, ולו הקטן ביותר. מצוקת כח האדם בקרב ה"גופים המפנים" היא אדירה. הם חייבים להקצות כוחות להתמודדות עם התרעות לפיגועים ובטחון שוטף, מצוקות התקציב חייבו באחרונה לצמצם את כח האדם ביש"ע ב-25 אחוז! אין למערכת אפשרות לקיים מאמץ עקירה משמעותי לטווח ארוך.
כמו כן אין לה אופציה להשאיר שמירה למניעת חזרה שלנו לשטח.
בנוסף להתמודדות עצמה, ההתעקשות שלנו להקים מחדש כל מקום שנהרס מרפה מאד את ידי הממסד.
מתפקידנו להוכיח להם שכל מקום שייהרס יוקם מחדש מיד לאחר הסתלקות הכוחות, ולפחות באותו גודל.
תנועות הסרוב של השמאל הצליחו ל"גייס" כ-600 איש לתנועתם. בהתחשב ברוח התקשורתית הגבית ובתקציבי העתק העומדים לרשותם זהו כישלון אדיר! הנתון של 27 טייסים סרבנים בלבד, מתוך אלפי טייסים שהיו בחיל האויר אף הוא פירושו כישלון מהדהד. נוכח מעשה הפשע של הגרוש והעקירה יש לקוות שיהיו אלפים רבים של אנשי כוחות הבטחון שיסרבו או יתחמקו מלקחת חלק בו. ההבדלים במימדי הסרוב צריכים להיות ניכרים. הממשלה צריכה ללמוד שצה"ל הוא כלי קשוח נגד האוייב הערבי, אך הוא הופך מיד לספוג רך ברגע שמנסים להפנות אותו למשימת מלחמת האחים.
אם כן מה עוד יכולה הממשלה לעשות?
האם תיתכן אפשרות של פקודה למשטרה לשבור במכות כל נסיון התנגדות? המגמה היא הפוכה. המראות האכזריים מחוות גלעד גרמו לסערה ולביקורת נוקבת על המשטרה בכנסת. אנו, על כל פנים, חייבים לוודא שהשטח יהיה רווי במצלמות ושיתקיים תיעוד אינסופי של כל צעד של השוטרים שיאפשר להמטיר מבול של תלונות על כל עבירה. יש לדעת שתלונה על שוטר עוצרת את קידומו אוטומטית עד לסוף הטיפול בה.
בנוסף, קיימת האפשרות של מעצרים המוניים. אין צעד שעלינו לייחל לו יותר מזה. מצוקת תאי המעצר בארץ היא כזו, שיהיה צורך להקים מחנות מעצר מיוחדים עבורנו. אם זה יקרה- ניצחנו. שום ממשלה לא תתקיים נוכח מציאות כזו.
יש להבין שהמניע העיקרי למהלכי הממשלה הוא העייפות מהמאבק בערבים, באמריקאים, באו"מ ובאירופים. דבריו של אולמרט בעפרה השבוע מעידים על כך. תמורת שקט, אפילו זמני, בחזיתות אלו, מוכנים "מנהיגינו" לכל הצעדים ההרסניים הללו. משום מה הם חושבים שהמתנחלים הם אגוז קל לפיצוח.
תפקידנו להבהיר להם שמאבק מסוג זה הינו חסר סיכוי. עם רצון, עקשנות והתמדה שתמיד אפיינו את היהודים, ובהתנגדות בלתי אלימה, זוהי מטרה הניתנת להשגה.