לפני מספר שנים נפלה בחלקי הזדמנות נדירה לתרגם מגרמנית לעברית מסמך אישי מרתק, שהשתמר במשפחה יהודית גרמנית מאז המאה השמונה עשרה ועד ימינו. צאצאיה הישראלים של אותה משפחה מיוחסת, שנמנתה על אצולת יהודי גרמניה, גילו מן הסתם את המסמך המשפחתי במסגרת מסע שורשים וביקשו לתרגמו לעברית. היה זה יומן אישי שנכתב על ידי אחת מבנות המשפחה. על פי הדמויות, האירועים והנסיבות שהוזכרו ביומן, ניתן היה להעריך שהוא נכתב בהמבורג בין 1730 ל- 1750. באותה תקופה היו יהודי אלטונה, המבורג וואנדסבק מאוחדים במסגרת הקהילתית הידועה בשם קהילת אה"ו.
ככל שהתקדמתי בעבודת התרגום, כך גברה התרגשותי לנוכח רשמיה החיים, הפיוטיים ומלאי הרגש של אותה יהודיה אצילה, שתיארה התרחשויות יומיומיות בחן רב. חשתי כמי שמאזין לאדם המנהל אתי שיחת נפש מעבר למרווח זמן בלתי-נתפש של כ- 250 שנה. מתוך תיאוריה המרהיבים של מחברת היומן, הסתברו היקפם, עומקם ועושרם של החיים היהודיים בגרמניה של אותה עת. שמותיהם של בני משפחה, חברים, מכרים, בני קהילה ונכבדיה נשאו צליל יהודי מובהק, ומרביתם אף היו זהים לשמות שהיו מקובלים בקרב הקהילות היהודיות של מזרח אירופה. כל מילה, משפט ופיסקה ביומן הקרינו פולקלור יהודי, מסורת ישראל ויראת שמים, שהיו נחלתם של בני עמך ומיוחסים גם יחד. גם ללא הגושפנקא הרשמית של ההיסטוריה הממוסדת, היה היומן המרתק הוכחה חיה לאמונתם הדתית העמוקה של יהודי גרמניה באותה תקופה.
אחד מבני התקופה, שהוזכרו באותו יומן אישי, היה הרב, הסופר והפולמוסן ר' יעקב עמדן מאלטונה, הידוע בין השאר במאבקו חסר-הפשרות במורשת השבתאות. בשנות העשרים של אותה מאה נולדו שני אישים שהיו עתידים להותיר את חותמם על יהדות גרמניה, וממנה על יהדות אירופה כולה. בפודוליה נולד יעקב פרנק, שהיה ממשיכו של שבתאי צבי, ואילו בגרמניה נולד משה מנדלסון, שהיה מנהיגה הרוחני של תנועת ההשכלה.
תנועתו של פרנק, שדגלה בהפצת השבתאות תוך מתן הכשר לחיי הפקר, הפכה לכת מתנצרים, שקרטעה בתוך עולם הדמדומים שבין היהדות, הנצרות והפגניות. בערוב ימיו הפך פרנק את גרמניה למרכז פעילותו, ואכן נושאי הדגל הפרנקיסטי נמנים עד היום עם צאצאי יהדות גרמניה. לעומת הפרנקיזם המשיחי, דגלה תנועת ההשכלה היהודית ביעדים אינטלקטואליים של חשיפה להשכלה כללית ותחייה היצירה העברית ברוח התרבות האירופאית. יותר מכל זרם אידיאולוגי אחר, תנועת ההשכלה היהודית, שאביה הרוחני היה משה מנדלסון, היא זו שהובילה את יהודי גרמניה להתבוללות בהיקף נרחב.
בתקופה שבה נכתב יומנה האישי של אותה מחברת יהודיה, כבר יצא שמעו של ר' יעקב עמדן למרחוק. באותה עת היו יעקב פרנק ומשה מנדלסון אנשים צעירים וחותמם עדיין לא ניכר על יהדות אירופה. כלומר, אותו יומן אישי מסמל את שירת הברבור של יהדות גרמניה המקורית, כפסע זמן לפני פריצתם של כוחות אידיאולוגיים זרים, דוגמת הפרנקיזם וההשכלה. ר' יעקב עמדן, המוזכר ביומן, נאבק מרות בשבתאות ובמועד מאוחר יותר בפרנקיזם שהחל לקרום עור וגידים. לעומת זאת, ביחס לתנועת ההשכלה גילה ר' יעקב עמדן סובלנות ולמרות שהתנגד לעקרונותיה התדיין עם משה מנדלסון בענייני ההלכה היהודית.
תוך כדי עבודת התרגום, הפעים אותי היומן האישי עד דמעות. הייתי אומנם המתרגם, אך בו-בזמן הייתי עד לחיים יהודיים משגשגים, שזורי תום, צדיקות ואמונה, חיים שלמים שחלפו עם הרוח. מחברת היומן לא יכלה להעלות על דעתה, שבעת כתיבת רשמיה כבר ניצבה יהדות גרמניה על סף התבוללות, טמיעה ושמד ששינו את פניה ללא הכר.
מאה שנה לאחר כתיבת היומן, במהלך המאה התשע עשרה, כבר היו כל משפחות האצולה היהודית בגרמניה שקועות בדרגות שונות של התבוללות, שהגיעה לשיאה במאה העשרים. בתקופה שבין בין שתי מלחמות העולם, כעשר שנים לפני עליית הנאצים לשלטון, נסק שיעור נישואי התערובת בקרב יהודי גרמניה לשיא של כ- 45%. באותה תקופה נרשם מספר שנתי ממוצע של כ- 500 מקרי שמד ושיעור דומה של פרישה מן הקהילה. כלומר, נישואי התערובת, המרות הדת וכן ירידת הריבוי הטבעי העמידו בסכנה את עצם קיומה הפיזי של קהילת יהודי גרמניה עוד לפני עליית הנאצים.
יהדות גרמניה, ספוגת השכלה, אמנסיפציה ופרנקיזם, העמיקה את התנכרותה לשורשיה הרוחניים עד לחורבנה. לקח יהדות גרמניה ממחיש את פוטנציאל ההרס הגלום בהתרחקותו של העם היהודי ממקורותיו הרוחניים. כיום, נטישת חבלי מולדת היא הסמל המובהק ביותר של התנכרות העם למורשתו הרוחנית. הנה כי כן, אותה מגיפת התנכרות, שבה לקו יהודי גרמניה עד לאובדנם, היא זו המאיימת כיום על העם היהודי בארץ ישראל.
ככל שהתקדמתי בעבודת התרגום, כך גברה התרגשותי לנוכח רשמיה החיים, הפיוטיים ומלאי הרגש של אותה יהודיה אצילה, שתיארה התרחשויות יומיומיות בחן רב. חשתי כמי שמאזין לאדם המנהל אתי שיחת נפש מעבר למרווח זמן בלתי-נתפש של כ- 250 שנה. מתוך תיאוריה המרהיבים של מחברת היומן, הסתברו היקפם, עומקם ועושרם של החיים היהודיים בגרמניה של אותה עת. שמותיהם של בני משפחה, חברים, מכרים, בני קהילה ונכבדיה נשאו צליל יהודי מובהק, ומרביתם אף היו זהים לשמות שהיו מקובלים בקרב הקהילות היהודיות של מזרח אירופה. כל מילה, משפט ופיסקה ביומן הקרינו פולקלור יהודי, מסורת ישראל ויראת שמים, שהיו נחלתם של בני עמך ומיוחסים גם יחד. גם ללא הגושפנקא הרשמית של ההיסטוריה הממוסדת, היה היומן המרתק הוכחה חיה לאמונתם הדתית העמוקה של יהודי גרמניה באותה תקופה.
אחד מבני התקופה, שהוזכרו באותו יומן אישי, היה הרב, הסופר והפולמוסן ר' יעקב עמדן מאלטונה, הידוע בין השאר במאבקו חסר-הפשרות במורשת השבתאות. בשנות העשרים של אותה מאה נולדו שני אישים שהיו עתידים להותיר את חותמם על יהדות גרמניה, וממנה על יהדות אירופה כולה. בפודוליה נולד יעקב פרנק, שהיה ממשיכו של שבתאי צבי, ואילו בגרמניה נולד משה מנדלסון, שהיה מנהיגה הרוחני של תנועת ההשכלה.
תנועתו של פרנק, שדגלה בהפצת השבתאות תוך מתן הכשר לחיי הפקר, הפכה לכת מתנצרים, שקרטעה בתוך עולם הדמדומים שבין היהדות, הנצרות והפגניות. בערוב ימיו הפך פרנק את גרמניה למרכז פעילותו, ואכן נושאי הדגל הפרנקיסטי נמנים עד היום עם צאצאי יהדות גרמניה. לעומת הפרנקיזם המשיחי, דגלה תנועת ההשכלה היהודית ביעדים אינטלקטואליים של חשיפה להשכלה כללית ותחייה היצירה העברית ברוח התרבות האירופאית. יותר מכל זרם אידיאולוגי אחר, תנועת ההשכלה היהודית, שאביה הרוחני היה משה מנדלסון, היא זו שהובילה את יהודי גרמניה להתבוללות בהיקף נרחב.
בתקופה שבה נכתב יומנה האישי של אותה מחברת יהודיה, כבר יצא שמעו של ר' יעקב עמדן למרחוק. באותה עת היו יעקב פרנק ומשה מנדלסון אנשים צעירים וחותמם עדיין לא ניכר על יהדות אירופה. כלומר, אותו יומן אישי מסמל את שירת הברבור של יהדות גרמניה המקורית, כפסע זמן לפני פריצתם של כוחות אידיאולוגיים זרים, דוגמת הפרנקיזם וההשכלה. ר' יעקב עמדן, המוזכר ביומן, נאבק מרות בשבתאות ובמועד מאוחר יותר בפרנקיזם שהחל לקרום עור וגידים. לעומת זאת, ביחס לתנועת ההשכלה גילה ר' יעקב עמדן סובלנות ולמרות שהתנגד לעקרונותיה התדיין עם משה מנדלסון בענייני ההלכה היהודית.
תוך כדי עבודת התרגום, הפעים אותי היומן האישי עד דמעות. הייתי אומנם המתרגם, אך בו-בזמן הייתי עד לחיים יהודיים משגשגים, שזורי תום, צדיקות ואמונה, חיים שלמים שחלפו עם הרוח. מחברת היומן לא יכלה להעלות על דעתה, שבעת כתיבת רשמיה כבר ניצבה יהדות גרמניה על סף התבוללות, טמיעה ושמד ששינו את פניה ללא הכר.
מאה שנה לאחר כתיבת היומן, במהלך המאה התשע עשרה, כבר היו כל משפחות האצולה היהודית בגרמניה שקועות בדרגות שונות של התבוללות, שהגיעה לשיאה במאה העשרים. בתקופה שבין בין שתי מלחמות העולם, כעשר שנים לפני עליית הנאצים לשלטון, נסק שיעור נישואי התערובת בקרב יהודי גרמניה לשיא של כ- 45%. באותה תקופה נרשם מספר שנתי ממוצע של כ- 500 מקרי שמד ושיעור דומה של פרישה מן הקהילה. כלומר, נישואי התערובת, המרות הדת וכן ירידת הריבוי הטבעי העמידו בסכנה את עצם קיומה הפיזי של קהילת יהודי גרמניה עוד לפני עליית הנאצים.
יהדות גרמניה, ספוגת השכלה, אמנסיפציה ופרנקיזם, העמיקה את התנכרותה לשורשיה הרוחניים עד לחורבנה. לקח יהדות גרמניה ממחיש את פוטנציאל ההרס הגלום בהתרחקותו של העם היהודי ממקורותיו הרוחניים. כיום, נטישת חבלי מולדת היא הסמל המובהק ביותר של התנכרות העם למורשתו הרוחנית. הנה כי כן, אותה מגיפת התנכרות, שבה לקו יהודי גרמניה עד לאובדנם, היא זו המאיימת כיום על העם היהודי בארץ ישראל.