לו אריאל שרון באמת חפש לעשות צדק, הוא היה מחסל את אחמד יאסין כבר מזמן. כמוכן, הוא היה מוסיף לרשימת החיסולים את יאסר ערפאת ושאר הרוצחים.
לו אריאל שרון באמת חפש לשבור את רוח האויב ולחסל אחת ולתמיד את תנועת החמאס ושאר ארגוני הטרור הערבי, הוא היה נוקט בשתי דרכים :
א- הוא היה מחסל, כל יום, אישי מפתח בתנועות טרור אלו. חיסול יומי של מפקדים ומנהיגים תנועות טרור היה שובר להם את רוח הקרב במהרה.
ב- הוא היה מכניס את צה"ל לרצועת עזה לצמיתות ומנקה את השטח אחת ולתמיד מקני הטרור. זה אומר: חיסול כל החמושים וגירוש בני משפחתם, והחזרת השליטה היהודית על כל יהודה, שומרון וחבל עזה. הרי כבר הוכח שהדרך היחידה להלחם בטרור היא כשישראל שולטת בשטח. ברגע שצה"ל מפקיר את השטח, הטרור צומח ומתפתח.
מכיוון שדברים אלו לא נעשו על ידי שרון, ולצערנו כנראה גם לא ייעשו, עלינו לשאול: מה באמת עושה אריאל שרון? לאן הוא חותר?
את התשובה לשאלה הזאת נקבל אולי מרמז של אשתו המנוחה של אריאל שרון, לילי ז"ל.
אישה אחת, ג', הכירה היטב את לילי וסיפרה לי את הסיפור הבא: לפני כמה שנים, בימי שלטונו של רבין, כשחרב החורבן עמד מעל הגולן, אריאל שרון ואשתו הגיעו לנווה אטיב לביקור של חיזוק והזדהות. לאחר השיחה עם התושבים, התפזרו הגברים ושוחחו עם שרון. לילי נשארה עם ג' לשיחה בין נשים. ג' חזרה ואמרה ללילי שהיא כל כך רוצה שאריאל שרון יהיה ראש ממשלה. היא אפילו התנדבה לפעול למענו ולהפעיל אנשים אחרים. כשלילי שרון שאלה אותה למה היא כל כך רוצה שאריאל שרון ייבחר לראשות הממשלה, ג' ענתה שהיא בטוחה שהוא יידע להיות מנהיג יהודי אמיתי וגאה.
לילי שרון שאלה את האישה: "האם את מכירה את משל יותם?" ג' לא הכירה אז את המשל ולילי לא המשיכה בדבריה.
כזכור, משל יותם מופיע בספר שופטים פרק ח'. לאחר מותו של גדעון, בני ישראל ממליכים את בנו אבימלך. אותו אבימלך שרצח שבעים מאחיו כדי לוודא שרק הוא ימלוך. אח אחד אבימלך לא רצח, והוא יותם שהצליח להתחבא בעת מעשה הטבח. כשיותם שמע שבני ישראל המליכו את אבימלך, הוא הלך בראש הר גריזים וסיפר את המשל הבא על מנת להתריע בפני בני ישראל על הטעות הנוראה שהם עושים:
הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך, ויאמרו לזית מלכה עלינו. ויאמר להם הזית, החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלוקים ואנשים, והלכתי לנוע על העצים? לאחר שעץ הזית סרב להיות מלך, הלכו העצים לעוד עצים ובקשו מהם למלוך עליהם. אך גם עץ התאנה, ועץ הגפן סרבו. הגיעו העצים לאטד, שכידוע הוא שיח קוצני שנשרף בקלות. העצים בקשו מהאטד: "לך אתה מלך עלינו". ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם, בואו חסו בצלי ואם אין, תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון. וכך סיים יותם את המשל, כשהוא מזהיר שהמלכת אבימלך תביא רק אש וצרות.
לילי שרון ז"ל אינה נמצאת אתנו היום כדי להסביר את דבריה. אך דבר אחד ברור. לילי בקשה להזהיר את ג' מפני הרעיון של שרון לראשות הממשלה בדיוק כפי שיותם הזהיר את בני ישראל.
ואמנם, כשממליכים אטד, אז הוא מסוגל לגרום לשרפות, לא רק אצל האויב, אלא גם אצל בני עמו כי כל מה שמעניין אותו זה לשרוד ולהשאר בשלטון. נכון שחיסולו של יאסין היא מכה לאויב הערבי. אך אל לנו להשלות את עצמנו. באותה מידה ששרון נתן מכה לאויב, הוא מסוגל, וכנראה גם מתכוון, לתת מכת אש לבני עמו ולדחוף ביתר שאת את תוכנית ההתנתקות לחורבן ההתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה.
בכוחנו לעצור את אותה האש זרה של אריאל שרון. הרי גם לנו, המחנה הלאומי, יש אש, והוא אש התמיד עליו אנחנו קוראים בפרשת השבוע בשבועות הקרובים. כפי שד"ר ישראל אלדד כותב ב"הגיונות מקרא":
"האש הראשונה שבמקרא היא האש שבברית בין הבתרים. אש זו, ראשונה שירדה משמים, קידשה את ברית זרע אברהם עם הארץ הזאת. זאת אש האהבה הגדולה אשר נהרות לא ישטפוה, לא נהר מצרים, לא נהר פרת ולא מים רבים שבעולם כולו. והאש הזאת לא תכבה. לא תאוכל. אש תמיד. מברית בין הבתרים אל סנה בוער, מסנה בוער אל מזבח הכהנים, ממזבח הכהנים אל שפתי הנביאים, אש תמיד. אותה האש".
אלדד מציין שבמשך כל הדורות ניסו וינסו זרים לכבות את אש התמיד, ללא הצלחה. אך המסוכנים ביותר הם דווקא אנשים הבאים מקרבנו, מתחזים להיות "משלנו", אך בידם אש זרה הרסנית.
מפניהם עלינו להיזהר יותר מכל אדם אחר.
אריאל שרון מתחזה להיות מנהיג "משלנו". הוא בנה את ההתיישבות ביש"ע. הוא "איש בטחון". הוא חיסל את אחמד יאסין. אך אש זרה בידיו. אש תוכנית ההתנתקות. אש תוכנית החורבן והגירוש. עלינו לוודא שהאש החיובית שלנו, אש היהדות, אש האהבה והנאמנות לעם ישראל, תורת ישראל וכל ארץ ישראל, תכבה את האש הזרה וההרסנית של אריאל שרון.
ומי יודע, אולי לכך התכוונה לילי שרון בדבריה הלקונים.
לו אריאל שרון באמת חפש לשבור את רוח האויב ולחסל אחת ולתמיד את תנועת החמאס ושאר ארגוני הטרור הערבי, הוא היה נוקט בשתי דרכים :
א- הוא היה מחסל, כל יום, אישי מפתח בתנועות טרור אלו. חיסול יומי של מפקדים ומנהיגים תנועות טרור היה שובר להם את רוח הקרב במהרה.
ב- הוא היה מכניס את צה"ל לרצועת עזה לצמיתות ומנקה את השטח אחת ולתמיד מקני הטרור. זה אומר: חיסול כל החמושים וגירוש בני משפחתם, והחזרת השליטה היהודית על כל יהודה, שומרון וחבל עזה. הרי כבר הוכח שהדרך היחידה להלחם בטרור היא כשישראל שולטת בשטח. ברגע שצה"ל מפקיר את השטח, הטרור צומח ומתפתח.
מכיוון שדברים אלו לא נעשו על ידי שרון, ולצערנו כנראה גם לא ייעשו, עלינו לשאול: מה באמת עושה אריאל שרון? לאן הוא חותר?
את התשובה לשאלה הזאת נקבל אולי מרמז של אשתו המנוחה של אריאל שרון, לילי ז"ל.
אישה אחת, ג', הכירה היטב את לילי וסיפרה לי את הסיפור הבא: לפני כמה שנים, בימי שלטונו של רבין, כשחרב החורבן עמד מעל הגולן, אריאל שרון ואשתו הגיעו לנווה אטיב לביקור של חיזוק והזדהות. לאחר השיחה עם התושבים, התפזרו הגברים ושוחחו עם שרון. לילי נשארה עם ג' לשיחה בין נשים. ג' חזרה ואמרה ללילי שהיא כל כך רוצה שאריאל שרון יהיה ראש ממשלה. היא אפילו התנדבה לפעול למענו ולהפעיל אנשים אחרים. כשלילי שרון שאלה אותה למה היא כל כך רוצה שאריאל שרון ייבחר לראשות הממשלה, ג' ענתה שהיא בטוחה שהוא יידע להיות מנהיג יהודי אמיתי וגאה.
לילי שרון שאלה את האישה: "האם את מכירה את משל יותם?" ג' לא הכירה אז את המשל ולילי לא המשיכה בדבריה.
כזכור, משל יותם מופיע בספר שופטים פרק ח'. לאחר מותו של גדעון, בני ישראל ממליכים את בנו אבימלך. אותו אבימלך שרצח שבעים מאחיו כדי לוודא שרק הוא ימלוך. אח אחד אבימלך לא רצח, והוא יותם שהצליח להתחבא בעת מעשה הטבח. כשיותם שמע שבני ישראל המליכו את אבימלך, הוא הלך בראש הר גריזים וסיפר את המשל הבא על מנת להתריע בפני בני ישראל על הטעות הנוראה שהם עושים:
הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך, ויאמרו לזית מלכה עלינו. ויאמר להם הזית, החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלוקים ואנשים, והלכתי לנוע על העצים? לאחר שעץ הזית סרב להיות מלך, הלכו העצים לעוד עצים ובקשו מהם למלוך עליהם. אך גם עץ התאנה, ועץ הגפן סרבו. הגיעו העצים לאטד, שכידוע הוא שיח קוצני שנשרף בקלות. העצים בקשו מהאטד: "לך אתה מלך עלינו". ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם, בואו חסו בצלי ואם אין, תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון. וכך סיים יותם את המשל, כשהוא מזהיר שהמלכת אבימלך תביא רק אש וצרות.
לילי שרון ז"ל אינה נמצאת אתנו היום כדי להסביר את דבריה. אך דבר אחד ברור. לילי בקשה להזהיר את ג' מפני הרעיון של שרון לראשות הממשלה בדיוק כפי שיותם הזהיר את בני ישראל.
ואמנם, כשממליכים אטד, אז הוא מסוגל לגרום לשרפות, לא רק אצל האויב, אלא גם אצל בני עמו כי כל מה שמעניין אותו זה לשרוד ולהשאר בשלטון. נכון שחיסולו של יאסין היא מכה לאויב הערבי. אך אל לנו להשלות את עצמנו. באותה מידה ששרון נתן מכה לאויב, הוא מסוגל, וכנראה גם מתכוון, לתת מכת אש לבני עמו ולדחוף ביתר שאת את תוכנית ההתנתקות לחורבן ההתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה.
בכוחנו לעצור את אותה האש זרה של אריאל שרון. הרי גם לנו, המחנה הלאומי, יש אש, והוא אש התמיד עליו אנחנו קוראים בפרשת השבוע בשבועות הקרובים. כפי שד"ר ישראל אלדד כותב ב"הגיונות מקרא":
"האש הראשונה שבמקרא היא האש שבברית בין הבתרים. אש זו, ראשונה שירדה משמים, קידשה את ברית זרע אברהם עם הארץ הזאת. זאת אש האהבה הגדולה אשר נהרות לא ישטפוה, לא נהר מצרים, לא נהר פרת ולא מים רבים שבעולם כולו. והאש הזאת לא תכבה. לא תאוכל. אש תמיד. מברית בין הבתרים אל סנה בוער, מסנה בוער אל מזבח הכהנים, ממזבח הכהנים אל שפתי הנביאים, אש תמיד. אותה האש".
אלדד מציין שבמשך כל הדורות ניסו וינסו זרים לכבות את אש התמיד, ללא הצלחה. אך המסוכנים ביותר הם דווקא אנשים הבאים מקרבנו, מתחזים להיות "משלנו", אך בידם אש זרה הרסנית.
מפניהם עלינו להיזהר יותר מכל אדם אחר.
אריאל שרון מתחזה להיות מנהיג "משלנו". הוא בנה את ההתיישבות ביש"ע. הוא "איש בטחון". הוא חיסל את אחמד יאסין. אך אש זרה בידיו. אש תוכנית ההתנתקות. אש תוכנית החורבן והגירוש. עלינו לוודא שהאש החיובית שלנו, אש היהדות, אש האהבה והנאמנות לעם ישראל, תורת ישראל וכל ארץ ישראל, תכבה את האש הזרה וההרסנית של אריאל שרון.
ומי יודע, אולי לכך התכוונה לילי שרון בדבריה הלקונים.