"הבעיה שלנו פנימית ולא חיצונית - והיא הייתה כזו מאז ומעולם. שנאת-חינם והעדר קונצנזוס בתוכנו. ברגע שאין קונצנזוס או אמונה בצדקת הדרך, החולשה נוראה וכל סדק יכול להפיל את הבניין. השאלה החשובה עכשיו היא איך מחזקים את העם מבפנים - ולא איכפת לי בהקשר זה -מה יאמרו הגויים ? חשוב לי רק מה יאמרו ויעשו היהודים. כי אם נלך לפי הקו שהגויים מכתיבים לנו, לא נגיע לשום מקום. החולשה מבפנים היא נוראה , אבל איך מחזקים מבפנים אני לא יודע."

את הדברים הללו אמר נשיא חברת היי-טק מהגדולות בעולם, מועמד מוביל לראשות הדירקטוריון של חברת "אל-על" - יאיר שמיר בנו של רה"מ לשעבר, כשנשאל על אפשרות התמודדות שלו בעתיד על ראשות-הממשלה ועל הבנתו את המצב במדינה כיום.

דבריו של יאיר שמיר הזכירו לי מכתב שכתבה חנה סנש לאחיה בארה"ב בו היא מתארת לו כיצד המפעל החלוצי של הקמת הקיבוץ ובניין הארץ מהווה את האידיאל הגדול הממלא את רוח האדם
אבל -מוסיפה היא במעין חזיון עתידי - שאיננה יודעת מה ימלא את רוח האדם יום אחד לאחר שתסתיים בניית הקיבוץ, אבל - כך כתבה - כרגע השאלה איננה רלוונטית.

במילים אחרות אומר יאיר שמיר - אינני יודע איך מחזקים את העם מבפנים - רק בהבדל אחד;
היום זה רלוונטי עד כאב, היום זו שאלה קיומית. היום ברור שהשאלה איננה - מי הוא ראש הממשלה? השאלה היא - מהי הרוח הממלאת אותו ואת העם? והתשובה לשאלה הזאת לא נמצאת בין מסדרונות הכנסת אלא בהיכלי בתי-המדרש שלנו ומשם היא מוכרחת לפרוץ אל הרחוב, אל ההמון - כרפואת חרום.

בהפטרת שבת חוה"מ נקרא בע"ה את חזון העצמות היבשות בו מתאר הנביא את תהליך הגאולה השלם של ישראל. בתחילה "הנה אני פותח את קברותיכם ... והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" ואחר-כך "ונתתי רוחי בכם וחייתם" (יחז' לז). מבאר הרד"ק : "הבטיחם שיתן בהם דעה ובינה והשכל ולא יחטאו עוד ... כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".

השלב של "והבאתי אתכם אל אדמתכם" הוא השלב של בניין הארץ, בניית הקיבוצים והמושבים אך אין בשלב זה כדי להחיות את הרוח, כדי לתת תוכן ומשמעות לכל המפעל הזה. ויש מי שלא יודע מהיכן תבוא הרוח ומי שיודע מחובתו ואחריותו להביאנה.

המדרש (שמו"ר ב) אומר שבשעה שסירב משה לקבל עליו השליחות להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ואמר "שלח נא ביד תשלח" אמר לו הקב"ה: "אם אין אתה גואל אין זולתך גואל".

מבאר האדמו"ר מסלונים זצ"ל שאין הכוונה רק להוצאתם הפיסית של ישראל מארץ מצרים .
"כי הרי משה הוא מידת הדעת כידוע, והיות שהגלות היא הסתלקות מידת הדעת ("גלה עמי מבלי דעת" ישעי' ה) והגאולה היא החזרת אור הדעת על כן הייתה צריכה להיות הגאולה, החזרת אור הדעת מחדש על ידי משה דווקא. וגאולת מצרים הייתה ע"י החזרת אור הדעת כמרומז בפסוק: "וידעו מצרים כי אני ה' " ופירש ב"דגל מחנה אפרים" שהכוונה אינה על המצרים אלא על המצרי שנשרש בכל יהודי כיוון שחזרה אליהם מידת הדעת מיד וידעו כי אני ה' . וכן גם הגאולה העתידה שיתקיים בה: "ומלאה הארץ דעה את ה' ".

גם בגאולת ימינו עלינו לדעת שהגאולה השלימה היא ע"י אנשי הדעת - דעת ה' אמונת ישראל ותורה שלא יוכלו לחמוק בטענת "שלח נא ביד תשלח" והתחושה שצריכה למלא אותנו היא - שאם אין אנחנו גואלים אין זולתנו גואל.

המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב