רוב לא מוסרי

אין ספק שרוב מתפקדי הליכוד יתנגדו לתכנית ההתנתקות – אך אסור להסכים לאי המוסריות של הצבעה שבה אדם אחד קובע את חייו של אדם אחר – וקל וחומר כשהוא מקבל את הזכות הלא-קיימת לפגוע בזכויותיו בנות-הקיימא של אדם אחר.

המחסור שיש בישראל לחוקה השומרת על זכויות האדם של אזרחיה, בא לידי ביטוי ברעיון של שרון על משאל העם; רק במדינה שבה אין זכויות האדם של האזרחים מוגנות באופן מלא, יכולה מסגרת כלשהי להחליט על פגיעה בזכויות היסוד של חלק מן האזרחים.

החלטה מסוג זה היא החלטה של חברת אוכלי אדם, הטורפת חלק מבניה כדי להאכיל את האחרים – ובדרך-כלל, כמו שזה מקובל בחברה כזו, זה נעשה על ידי החזקים נגד החלשים. החלטת רוב, בהקשר כזה, שקולה להחלטת כוח הזרוע, כי, בהקשר שבו המוסר איננו קובע, קובע הכוח – והרוב (בצדי יש יותר אנשים מאשר בצדך) איננו צודק יותר אלא רק הרבה יותר.

כשהרוב מייצג רק את כוח הזרוע ומשמש ככלי לפגיעה בזכויות, הוא איננו מוסרי.

שרון הנכבד, אתה על תנאי

אפילו אם תלויים נגדך ונגד בני משפחתך חשדות רבים, רבים הם אלה השומרים לך אמונים על הטוב שעשית, ונותנים לך תמיכה גם היום, בשעות הקשות שלך.

מאידך, אפילו אם היית יכול למצוא בכל יהודי דופי, ואפילו אם היית עולה על כל אחד מהפוליטיקאים הסובבים אותך מבחינות רבות (כך זה נראה מהדרך שבה אתה מתייחס אליהם), אתה לא יותר חשוב מעם ישראל, תורתו וארצו – ואין לך זכות לדרוס אותם.

מנהיגי ישראל הדגולים – מהאבות, דרך המלכים ועד לרבנים - שאבו את כוח הנהגתם מכך שצייתו לחוקי המוסר והצדק. אם הם פגעו בהם, הם נפלו, מוסרית ופוליטית גם יחד.
זה התנאי.

ליום האדמה

בחלק מהתהלוכות והטכסים שהתנהלו במקומות הישוב הערביים ביום האדמה חלקו כבוד לזכר אלה שנפלו שם במאבק העימות עם כוחות הבטחון בימי תחילת האינתיפאדה, לפני שלוש שנים.

אך בצד שלנו הם עדיין לא מפסיקים ליפול.

עוד נצחון לטרור...

העובדה שנבחרת הכדורסל הספרדית "ולנסיה" חששה להגיע לישראל אחרי חיסול יאסין, וזאת זמן קצר אחרי שלמעלה ממאתיים אזרחים ספרדיים נרצחו על ידי טרור משתולל בספרד גופא, היא דוגמה לנצחון נוסף של הטרור, והפעם הטרור שהפעילה קבוצת הנשים של התקשורת הישראלית, ששכנעה את העולם כולו שאין מה לחפש בישראל בעתיד הקרוב מחמת המגה-פיגוע המתרגש לבוא עלינו אוטוטו...