עפ"י הסקרים, רוב העם מאמין שאפשר להגיע להסדר מדיני עם הערבים, לאחר וויתורים, ויהיו הם כואבים ככל שיהיו. נשאלת איפוא השאלה עד כמה חזון זה אכן מציאותי?
הסכמים הנעשים בחיים האזרחיים במדינה הם בני תוקף כל-עוד מתקיים אחד משני התנאים:
א. אינטרס הדדי בין הצדדים. דהיינו שני הצדדים נהנים מההסכם.
ב. קיום מערכת שיפוט ואכיפה יעילה וצודקת.
ללא אלה, כל ההסכמים שנכתבים ונחתמים אינם שווים את הנייר שעליו נכתבו. כך גם במערכת הבינלאומית. הבה נבחן לאור אלה את ההסכמים בינינו לבין הערבים בעבר, בהווה ובעתיד.
א. אינטרס הדדי האינטרס של הערבים להשמדת ישראל, המונע משיקולים דתיים פנאטים עולה על כל אינטרס כלכלי של קידום האוכלוסייה. לשם כך הוחזקו מיליוני פליטים אחים בדם, במחנות, בתנאים תת-אנושים, למרות משאבי הנפט העצומים שעמדו לזכות מדינות ערב. כל זאת עוד לפני מלחמת ששת הימים. מעבר לזאת, השלטונות וראשי הדת מעוניינים להנציח את העוני בעם, כי כך הם משיגים את השליטה ומונעים את הדמוקרטיה, שעבורם היא איום על שלטונם המושחת וכמובן גם איום על הפנאטיות האיסלאמית.
ב. מערכת שיפוט ואכיפה האו"ם ובית הדין הבינלאומי בהאג הראו מהי מערכת השיפוט והאכיפה הצודקת הקיימת במערכת הבינלאומית. זו הסיבה שכל ההסכמים שנחתמו בינינו ובין ארצות ערב הופרו, מופרים ויופרו גם בעתיד בריש גלי. גם הסכם ה"שלום" עם מצרים אינו שווה את הנייר עליו הוא כתוב. ההסתה האנטישמית במצרים המתקיימת בעידוד השלטון מתחרה בזו של גבלס. החמאס מקבל את הנשק והסיוע דרך המנהרות ומי שדאג תמיד להקשיח את עמדות הפלסטינאים לא היה אחר מאשר מובארך, שכל תיווכו היה מתחסד ושיקרי.
באשר לאגדת הגבול המצרי השקט הגבול הסורי שקט עוד יותר. אין צורך להבעיר את הגבול המצרי, החמאס עושה עבודה מספיק טובה. באשר לקשרים הכלכליים כל שנעשה הוא נפט הנמכר לנו במחיר מופקע וגם זאת כל עוד הדבר כדאי למצריים. יש חרם על סחורות ישראליות ונמנע מתיירים מצריים מלבוא אלינו.
לאור אלה, כל הסכם שעיקרו וויתור על שטחים תמורת שלום, יופר מידית, כפי שהסכם מינכן המבוסס על אותו עיקרון, הופר גם הוא, עוד לפני שיבשה עליו הדיו. יוזכר כאן כי ביה"ד הבי"ל בהאג היה קיים כבר אז, כמו גם חבר הלאומים המקבילה לאו"מ והם הפקירו את צ'כיה. השמדת יהודי אירופה נעשתה כמובן תחת חסותם. כדאי גם לזכור את הערבויות הבי"ל לחופש השיט במצרי טיראן וכיצד כאשר באה שעת מימושן, ערב מלחמת ששת-הימים, אף אחת מהמעצמות לא עשתה זאת ודה-גול "ידידנו הגדול ובעל-בריתנו" אז, הוסיף עוד יחד עם סירובו, את ההערה האנטישמית על "שתלטנות היהודים".
מכאן, אין כל סיכוי בזמן הקרוב לקבל שלום תמורת שטחים. כל שנקבל הוא טרור תמורת שטחים.
למרות-זאת, לא כלו כל הקיצין ובכל זאת יש עתיד טוב יותר. למזלנו, הערבים והאיסלאם אינם רק אויבינו, אלא אויבי כל העולם. כבר היום מבינים בעולם המערבי כמו גם ברוסיה את הסכנות שבפנאטיות האיסלאמית. יום יבוא והוא לא רחוק, והעולם יצא למלחמה כוללת נגד תופעה זו ובעזרת השם גם ימגר אותה. כל שעלינו לעשות הוא להחזיק מעמד ולחכות בסבלנות לכך, ולא לנסות לדחוק את הקץ על ידי וויתורים שרק יכאיבו, מבלי להביא כל תועלת.
הסכמים הנעשים בחיים האזרחיים במדינה הם בני תוקף כל-עוד מתקיים אחד משני התנאים:
א. אינטרס הדדי בין הצדדים. דהיינו שני הצדדים נהנים מההסכם.
ב. קיום מערכת שיפוט ואכיפה יעילה וצודקת.
ללא אלה, כל ההסכמים שנכתבים ונחתמים אינם שווים את הנייר שעליו נכתבו. כך גם במערכת הבינלאומית. הבה נבחן לאור אלה את ההסכמים בינינו לבין הערבים בעבר, בהווה ובעתיד.
א. אינטרס הדדי האינטרס של הערבים להשמדת ישראל, המונע משיקולים דתיים פנאטים עולה על כל אינטרס כלכלי של קידום האוכלוסייה. לשם כך הוחזקו מיליוני פליטים אחים בדם, במחנות, בתנאים תת-אנושים, למרות משאבי הנפט העצומים שעמדו לזכות מדינות ערב. כל זאת עוד לפני מלחמת ששת הימים. מעבר לזאת, השלטונות וראשי הדת מעוניינים להנציח את העוני בעם, כי כך הם משיגים את השליטה ומונעים את הדמוקרטיה, שעבורם היא איום על שלטונם המושחת וכמובן גם איום על הפנאטיות האיסלאמית.
ב. מערכת שיפוט ואכיפה האו"ם ובית הדין הבינלאומי בהאג הראו מהי מערכת השיפוט והאכיפה הצודקת הקיימת במערכת הבינלאומית. זו הסיבה שכל ההסכמים שנחתמו בינינו ובין ארצות ערב הופרו, מופרים ויופרו גם בעתיד בריש גלי. גם הסכם ה"שלום" עם מצרים אינו שווה את הנייר עליו הוא כתוב. ההסתה האנטישמית במצרים המתקיימת בעידוד השלטון מתחרה בזו של גבלס. החמאס מקבל את הנשק והסיוע דרך המנהרות ומי שדאג תמיד להקשיח את עמדות הפלסטינאים לא היה אחר מאשר מובארך, שכל תיווכו היה מתחסד ושיקרי.
באשר לאגדת הגבול המצרי השקט הגבול הסורי שקט עוד יותר. אין צורך להבעיר את הגבול המצרי, החמאס עושה עבודה מספיק טובה. באשר לקשרים הכלכליים כל שנעשה הוא נפט הנמכר לנו במחיר מופקע וגם זאת כל עוד הדבר כדאי למצריים. יש חרם על סחורות ישראליות ונמנע מתיירים מצריים מלבוא אלינו.
לאור אלה, כל הסכם שעיקרו וויתור על שטחים תמורת שלום, יופר מידית, כפי שהסכם מינכן המבוסס על אותו עיקרון, הופר גם הוא, עוד לפני שיבשה עליו הדיו. יוזכר כאן כי ביה"ד הבי"ל בהאג היה קיים כבר אז, כמו גם חבר הלאומים המקבילה לאו"מ והם הפקירו את צ'כיה. השמדת יהודי אירופה נעשתה כמובן תחת חסותם. כדאי גם לזכור את הערבויות הבי"ל לחופש השיט במצרי טיראן וכיצד כאשר באה שעת מימושן, ערב מלחמת ששת-הימים, אף אחת מהמעצמות לא עשתה זאת ודה-גול "ידידנו הגדול ובעל-בריתנו" אז, הוסיף עוד יחד עם סירובו, את ההערה האנטישמית על "שתלטנות היהודים".
מכאן, אין כל סיכוי בזמן הקרוב לקבל שלום תמורת שטחים. כל שנקבל הוא טרור תמורת שטחים.
למרות-זאת, לא כלו כל הקיצין ובכל זאת יש עתיד טוב יותר. למזלנו, הערבים והאיסלאם אינם רק אויבינו, אלא אויבי כל העולם. כבר היום מבינים בעולם המערבי כמו גם ברוסיה את הסכנות שבפנאטיות האיסלאמית. יום יבוא והוא לא רחוק, והעולם יצא למלחמה כוללת נגד תופעה זו ובעזרת השם גם ימגר אותה. כל שעלינו לעשות הוא להחזיק מעמד ולחכות בסבלנות לכך, ולא לנסות לדחוק את הקץ על ידי וויתורים שרק יכאיבו, מבלי להביא כל תועלת.