לכבוד
לימור לבנת
שרת החינוך
שלום רב,
כשצפיתי בריאיון הטלוויזיוני, שבו הצדקת את תמיכתך בתוכנית התנתקות של שרון, תהיתי האם אוזנייך שומעות את אשר פיך מדבר. להג דמגוגי כזה מפי שרת החינוך של מדינת ישראל אכן מהווה ציון דרך בהתדרדרותה של הנהגת המדינה אל תהום מוסרית.
"העם רוצה שינוי", את גורסת. אכן, לאחר עשר שנות אסון אוסלו העם רוצה להתנער מכבלי הזוועה של האופק המדיני. העם רוצה מנהיגות אמיתית, שלא תיגרר כקודמותיה בנתיב הקונספציה המופרכת של "שטחים תמורת שלום". ומה עושה ממשלת שרון? מטביעה את העם בתוך הביצה הסהרורית של "שטחים תמורת טרור".
כבר משלב התהוותה של האומה היהודית במעמד הר סיני רצה העם עגל זהב. מנהיגותו של משה עמדה בפרץ, והעניקה לעם את לוחות הברית במקום עגל הזהב. אתם מעניקים לעם עגל זהב עטוף בפרוכת מזויפת. תוך שימוש בלשון הכזבים של אדריכלי הנסיגות לדורותיהם, אתם מקשטים את מזימת עקירתה של התיישבות עברית בנופת צופים של התנתקות.
ממשלת שרון חייבת להפנים את העובדה שעקירתה של התיישבות עברית היא פשע נתעב נגד העם היהודי, חד וחלק. כל מי שיהיה שותף לפשעי העקירה, ייזכר לדיראון עולם ואות קין יתנוסס על מצחו. אין שום טעם מוסרי, קיומי או אסטרטגי לעקירת ההתיישבות ביש"ע, נהפוך הוא. עקירת ההתיישבות היא פורענות מוסרית המערערת את קיומו של העם היהודי בארצו. אין שום עם בעולם שעקר יישובים קהילתיים פורחים של בניו מטעמים כלשהם.
בלהט התעמולה הערבית שלוחת הרסן, שוכח העם היהודי כי הוא יושב על כחמישה אחוזים בלבד מארצו המובטחת, בעוד האומה הערבית שולטת על רובה המוחלט של המולדת היהודית בנוסף לעתודות קרקע בלתי נדלות במרחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. כמו כן, משתכחת העובדה שהפלשתיניזם הוא בעצם מכשיר פוליטי להנצחת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל.
המלחמה האמיתית תתחיל כאשר יתמסדו הסכמי "השלום". הערבים יתמקדו בטקטיקת הלוחמה הדמוגרפית באמצעות ריבוי טבעי חסר-מעצורים, הסתננות ואיחוד משפחות. הלוחמה הדמוגרפית נזקקת לשטחי קרקע. לכן, כל פיסת קרקע המועברת לפלשתינים מנוצלת על ידם להאצת הריבוי הטבעי. בעוד הערבים הולכים ומתרבים על מרחבי הקרקע האינסופיים שלהם, הולכת ישראל וקורסת לתוך חומות גיטו גלותי צר המועד לפורענות אקולוגית, חברתית וכלכלית.
ההיבט הרוחני אף חמור יותר. מעולם לא הפקיר העם היהודי מרצונו חבלי מולדת ומעולם לא כונן שלטון זר בארצו. יתרה מזאת, אין זכות קיום לעם העוקר ומוחק את הטובים בבניו.
אשר על כן, מדיניותה של ממשלת שרון מובילה את מדינת ישראל אל חורבנה. מעבר לכך, היא מצדיקה את השקפת עמי העולם המאפיינים את היהודים כעם בוגדני. ככל שישראל מתכווצת היא מאבדת את ערכה האסטרטגי במשחק הכוחות הבינלאומי, והעולם מתייחס אליה כאל אפיזודה חולפת, על כל המשתמע מכך.
לאחר מלחמת ששת הימים, עלתה קרנה של ישראל בעולם, והעולם הנוצרי החל להתייחס אליה כאל מימוש תהליך הגאולה. את ההישגים האלה רמס תהליך אוסלו, וממשלת שרון כותשת אותם לאבק דק.
לימור לבנת
שרת החינוך
שלום רב,
כשצפיתי בריאיון הטלוויזיוני, שבו הצדקת את תמיכתך בתוכנית התנתקות של שרון, תהיתי האם אוזנייך שומעות את אשר פיך מדבר. להג דמגוגי כזה מפי שרת החינוך של מדינת ישראל אכן מהווה ציון דרך בהתדרדרותה של הנהגת המדינה אל תהום מוסרית.
"העם רוצה שינוי", את גורסת. אכן, לאחר עשר שנות אסון אוסלו העם רוצה להתנער מכבלי הזוועה של האופק המדיני. העם רוצה מנהיגות אמיתית, שלא תיגרר כקודמותיה בנתיב הקונספציה המופרכת של "שטחים תמורת שלום". ומה עושה ממשלת שרון? מטביעה את העם בתוך הביצה הסהרורית של "שטחים תמורת טרור".
כבר משלב התהוותה של האומה היהודית במעמד הר סיני רצה העם עגל זהב. מנהיגותו של משה עמדה בפרץ, והעניקה לעם את לוחות הברית במקום עגל הזהב. אתם מעניקים לעם עגל זהב עטוף בפרוכת מזויפת. תוך שימוש בלשון הכזבים של אדריכלי הנסיגות לדורותיהם, אתם מקשטים את מזימת עקירתה של התיישבות עברית בנופת צופים של התנתקות.
ממשלת שרון חייבת להפנים את העובדה שעקירתה של התיישבות עברית היא פשע נתעב נגד העם היהודי, חד וחלק. כל מי שיהיה שותף לפשעי העקירה, ייזכר לדיראון עולם ואות קין יתנוסס על מצחו. אין שום טעם מוסרי, קיומי או אסטרטגי לעקירת ההתיישבות ביש"ע, נהפוך הוא. עקירת ההתיישבות היא פורענות מוסרית המערערת את קיומו של העם היהודי בארצו. אין שום עם בעולם שעקר יישובים קהילתיים פורחים של בניו מטעמים כלשהם.
בלהט התעמולה הערבית שלוחת הרסן, שוכח העם היהודי כי הוא יושב על כחמישה אחוזים בלבד מארצו המובטחת, בעוד האומה הערבית שולטת על רובה המוחלט של המולדת היהודית בנוסף לעתודות קרקע בלתי נדלות במרחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. כמו כן, משתכחת העובדה שהפלשתיניזם הוא בעצם מכשיר פוליטי להנצחת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל.
המלחמה האמיתית תתחיל כאשר יתמסדו הסכמי "השלום". הערבים יתמקדו בטקטיקת הלוחמה הדמוגרפית באמצעות ריבוי טבעי חסר-מעצורים, הסתננות ואיחוד משפחות. הלוחמה הדמוגרפית נזקקת לשטחי קרקע. לכן, כל פיסת קרקע המועברת לפלשתינים מנוצלת על ידם להאצת הריבוי הטבעי. בעוד הערבים הולכים ומתרבים על מרחבי הקרקע האינסופיים שלהם, הולכת ישראל וקורסת לתוך חומות גיטו גלותי צר המועד לפורענות אקולוגית, חברתית וכלכלית.
ההיבט הרוחני אף חמור יותר. מעולם לא הפקיר העם היהודי מרצונו חבלי מולדת ומעולם לא כונן שלטון זר בארצו. יתרה מזאת, אין זכות קיום לעם העוקר ומוחק את הטובים בבניו.
אשר על כן, מדיניותה של ממשלת שרון מובילה את מדינת ישראל אל חורבנה. מעבר לכך, היא מצדיקה את השקפת עמי העולם המאפיינים את היהודים כעם בוגדני. ככל שישראל מתכווצת היא מאבדת את ערכה האסטרטגי במשחק הכוחות הבינלאומי, והעולם מתייחס אליה כאל אפיזודה חולפת, על כל המשתמע מכך.
לאחר מלחמת ששת הימים, עלתה קרנה של ישראל בעולם, והעולם הנוצרי החל להתייחס אליה כאל מימוש תהליך הגאולה. את ההישגים האלה רמס תהליך אוסלו, וממשלת שרון כותשת אותם לאבק דק.