נעים לי לחדש את הקשר עם מאזיני לאחר הפסקה של שבועיים, אך לצערי היו אלה שבועיים לא טובים. קרה בהם מה שהזהרתי מפניו בפינה הזאת: שרון הסיר את כל המסכות, והוא מציע עכשיו לחברי מפלגתו ולעם את מצע מר"ץ.
מרבית חבריו השרים, שאך לפני יומיים התנגדו, והוכיחו בכך, שהם מבינים היטב את גודל האסון התקפלו, השתפנו, התקרנפו, והראו לעם דוגמא של מנהיגות עלובה, שאין בה כלום מלבד דבקות נמוכה וירודה בכיסא המיניסטריאלי.
אינני מתכוון בדברי לאנשים כמאיר שטרית, אהוד אולמרט או ציפי לבני, שמאלנים בהשקפת עולמם מאז ומעולם לבני ושטרית בגלוי, אולמרט בעורמה ובהסתר. כוונתי לנתניהו, לליבנת ולסילבן שלום, שרוממות הלאומיות הצרופה היתה בגרונם, אך "הפחד והחשבון", כפי שהתבטא משה שרת ז'ל כלפי מפא"י, הכריעו אצלם את הכף. ואכן, אין עוד הבדל בין מפא"י בימי הסתאבותה לליכוד של היום. את שניהם אכל אותו תהליך: אידיאולוגיה out , שחיתות in .
נותר לעשות בקרת-נזקים ולצאת להתחלה חדשה. ביום השואה ביכינו אסון לאומי אחד ו-6 מליון אסונות פרטיים שפקדו אותנו לפני למעלה מ-60 שנה, וכאלו היה זה אתמול חדותו של הכאב לא פגה והזכרונות האיומים רודפים ואינם מרפים. דומה, שככל שאנחנו מתרחקים בזמן, הטרגדיה הזאת, שאין לתארה במילים, רק מדברת אלינו יותר ותובעת תשובות. קשה מאד למתוח קו מפריד בין אז להיום, בין התם להכא ההשוואות והלקחים כאלו כופים את עצמם עלינו.
הלקח העיקרי הוא "לעולם לא עוד" העם הזה לא יתן שירצחו אותו שנית. אני אומר זאת בימים, שבהם האנטישמיות חוזרת כמו בשנות ה-30 של המאה שעברה, ובימים שבהם העם היהודי הפעם זה העם היהודי בארצו הוא שוב מטרה למזימות ותכניות של השמדה. אז היתה זו תופעה יחידה בעולם, וגם היום כך. אני אומר זאת גם בימים, שבהם על חברה יהודית שלמה מאיים חורבן לא שואה אך גם החורבן הוא תופעה ייחודית לעם ישראל.
אחרי חורבן ירושלים של בית ראשון, אחרי חורבן בית שני ואחרי חורבן ביתר מאיים עלינו היום, כאן בבית השלישי, חורבן יהדות חוף עזה וצפון השומרון ומיד אחריו כך הכריז אולמרט והבטיח שרון לכתבים אמריקנים בישיבה סגורה חורבן יתר היישובים שאינם ב"גושים", כלומר יישובי גב ההר. מי שהתבשם מנאום מעלה אדומים של שרון בדבר "ששת הגושים" (בו נוכחו לבושתנו ראש העיריה ועוד תושבים רבים) כדאי שיתיישב ליד מפה ויסתכל, מה אינו כלול בגושים, כלומר את מה דן שרון לכלייה, חלילה:
אלון מורה, איתמר, הר ברכה ויצהר, עינב ואבני חפץ, כל גוש עלי-שילה, נווה צוף, עטרת ונחליאל, כל גוש דולב-טלמונים, עופרה, בית אל ופסגות ומזרח בנימין, וביהודה גוש עציון שממזרח לאפרת ומדרום לכפר עציון, כל מה שלא בגדר, וכך בהר חברון. בקעת הירדן על יישוביה אינה מוגדרת "גוש", כי אם "איזור בטחון", מה שאומר שהישארות ישראל בה היא זמנית בלבד.
ישובים רבים שלא הזכרתי ילמדו מתוואי הגדר, מה מכינים להם. שרון הבטיח שהגדר אינה סוף פסוק מבחינת הפלסטינים, וליד שולחן המשא ומתן היא תוסג עוד אחורה, אך מכל מקום מה שכבר היום הושאר מחוצה לה שרון כבר הקריב למולך הפלסטיני. יישובים אלה, עשרות רבות, כפי שגילה אולמרט, נדונו למחיקה, חלילה, כדי ליצור רצף נקי מיהודים למדינה הפלסטינית.
מכאן נגזרת המשימה העומדת בפנינו: להציל את היישובים, וממילא לבטל את התכנית הזדונית הזאת כולה. וגם שוכני הגושים בל ישלו נא את עצמם: הבטחות של שרון, כפי שלמדנו, אינן פוליסת ביטוח. לדעתי, אם לא נעצור אותו עכשיו, סופו לחלק גם את ירושלים, ונתניהו ושכמותו יזדחלו אחריו גם לשם.
מה לעשות?
צווי עיקרי: יש לשמור על אחדות המחנה. אוי לנו, אם תהיה אצלנו "רכבת מיוחסים", שנוסעיה יגידו "ביי ביי" לנשארים מאחור. סנונית ראשונה כבר ראינו אצל צביקה מה יפית, ראש מועצת אורנית, אשר הוא היחידי ביש'ע שנתן את שמו למודעת תעמולה בעיתון בעד "ההתנתקות", כלומר בעד הפיכת אחיו בגוש קטיף ובצפון השומרון לפליטים. אסור לנו לעבור לסדר היום נוכח תופעה מכוערת זו. העובדה, שלא נשמע במחננו אפילו גינוי אחד, חושפת חולשה שאסור לנו להרשות לעצמנו לעת כזאת.
הנושא השני נוגע לכללי המשחק.
מה יעשו שרידי המחנה הלאומי בליכוד, ובתוכם משה פייגלין ואנשיו, אם וכאשר הרוב בליכוד יאמץ את מצע מר"ץ? הלא הצבעת בעד במישאל כמוה כהחלפת מצע הליכוד, ממצע ימני לשמאלני, ונשאלת השאלה: לו תכנית ההתנתקות, כולל הריסת המאחזים, כולל הגשת תצלומי אוויר לשגריר קרצר, של כל יישוב ויישוב, גם יישובי הגושים וסימון קו הבנייה האחרון שאותו אין לעבור לו כל זה היה במצע הליכוד,
האם למפלגה כזאת היו מצטרפים, או אפילו מצביעים בשבילה? האם יעזבו את המפלגה שעברה שינוי מין שכזה? שבתי צבי התאסלם. עם ישראל ורבניו הלכו אחריו? רצונכם למדוד את שיעור קומתם של שרי הליכוד ועסקניו, זה סימנכם: האם יקבלו את "דין המישאל" וישליכו לפח הזבל את ה"אני מאמין" שלהם, או יפרשו מן המפלגה ויזרקו לשרון את מישרותיהם, מתוך נאמנות לעקרונות ולאידיאלים שבשמם ביקשו את אמון הבוחר? אות-קלון הוא לליכוד, שכל השרים חוץ מאחד בלבד כבר הודיעו, שיקבלו את הכרעת הרוב, ובכך יעברו מבחינה לאומית שמד אידיאולוגי.
הלאה: בעקבות רוב בליכוד יקצור שרון אוטומטית רוב בממשלה. בכנסת בעזרת קולות העבודה והערבים - הרוב מובטח לו ממילא.
וכאן יגיע הרגע שבו מועצת יש"ע, וכל אחד ואחד מאתנו, נעמוד בפני הכרעה מצפונית, האם לקבל על עצמנו את כללי המשחק, והפעם מדובר בכללי המשחק הממלכתיים: כיבוד תכנית החורבן כהחלטת ממשלה וכנסת, או פסילתה כ"בלתי חוקית בעליל" בהיותה מפירה את חוקת היסוד היהודית-ציונית, שבלעדיה אין למדינה הזאת זכות קיום.
האם הריסת ציביליזציה יהודית שלמה, האם הפיכת עשרות אלפי יהודים לפליטים, האם הקמת מדינה זרה בלב א"י במו ידינו, האם עריכת "טיהור אתני" נגד עצמנו, האסור היום עפ"י משפט העמים בכל מקום בעולם ונחשב "פשע נגד האנושות" האם המעשים האלה דומים בעינינו לחוק המצווה לאכול חזיר, לביטול חופש הביטוי, לאפלייה גזענית בתוקף חוק, לביטול הדמוקרטיה, להפסקת העליה לארץ?
אם כן , עלינו להודיע לשרון: "שברו את הכלים ולא משחקים". לא נציית, וגם נקרא לחיילים ולשוטרים שלא לציית. ואדרבא, השלך אותנו על כך לכלא! אם מספיק אנשים מאיתנו יהיו שם תתבטל הגזירה, והלוואי ונגלה שמינית ממסירות הנפש שגילו הערבים למען פלסטין! כמובן שלא נלך כמותם בדרך אלימה ורצחנית, אלא לפי הכללים הדמוקרטים של אי-ציות בלתי אלים שהשיגו לשחורים את שווי הזכויות והוציאו את אמריקה מויטנאם. ומי שטרם הרגיש בכך, עוד ילמד: המתנחלים הם "השחורים", המופלים והמושמצים, של מדינת ישראל!
טבעי, שמועצת יש"ע תחולל את המהפכה האידיאולוגית הדרושה ותוביל את המאבק. לא בסיסמאות שדופות וחלולות כמו "פרס לטרור" או "בחרת את פרס", כי אם בשפה שדיברנו בה פעם ; "ארץ ישראל לעם ישראל", זו האמת הישנה והטובה, האמת הנצחית שלנו, שבשמה התיישבנו ברחבי יש"ע. רק בצילה יש לנו סיכוי לגבור על המימסד שעשה אותנו קרבנות להנצחת שלטונו. מעתה יש לצאת נגד מפלגת השלטון וגרורותיה, לא להחניף לה או לפייס אותה. אם מועצת יש'ע לא תפעל כך, היא תהיה כזונחת את שליחותה. מעתה, הציבור זקוק ללוחמים ולא לשתדלנים.
מרבית חבריו השרים, שאך לפני יומיים התנגדו, והוכיחו בכך, שהם מבינים היטב את גודל האסון התקפלו, השתפנו, התקרנפו, והראו לעם דוגמא של מנהיגות עלובה, שאין בה כלום מלבד דבקות נמוכה וירודה בכיסא המיניסטריאלי.
אינני מתכוון בדברי לאנשים כמאיר שטרית, אהוד אולמרט או ציפי לבני, שמאלנים בהשקפת עולמם מאז ומעולם לבני ושטרית בגלוי, אולמרט בעורמה ובהסתר. כוונתי לנתניהו, לליבנת ולסילבן שלום, שרוממות הלאומיות הצרופה היתה בגרונם, אך "הפחד והחשבון", כפי שהתבטא משה שרת ז'ל כלפי מפא"י, הכריעו אצלם את הכף. ואכן, אין עוד הבדל בין מפא"י בימי הסתאבותה לליכוד של היום. את שניהם אכל אותו תהליך: אידיאולוגיה out , שחיתות in .
נותר לעשות בקרת-נזקים ולצאת להתחלה חדשה. ביום השואה ביכינו אסון לאומי אחד ו-6 מליון אסונות פרטיים שפקדו אותנו לפני למעלה מ-60 שנה, וכאלו היה זה אתמול חדותו של הכאב לא פגה והזכרונות האיומים רודפים ואינם מרפים. דומה, שככל שאנחנו מתרחקים בזמן, הטרגדיה הזאת, שאין לתארה במילים, רק מדברת אלינו יותר ותובעת תשובות. קשה מאד למתוח קו מפריד בין אז להיום, בין התם להכא ההשוואות והלקחים כאלו כופים את עצמם עלינו.
הלקח העיקרי הוא "לעולם לא עוד" העם הזה לא יתן שירצחו אותו שנית. אני אומר זאת בימים, שבהם האנטישמיות חוזרת כמו בשנות ה-30 של המאה שעברה, ובימים שבהם העם היהודי הפעם זה העם היהודי בארצו הוא שוב מטרה למזימות ותכניות של השמדה. אז היתה זו תופעה יחידה בעולם, וגם היום כך. אני אומר זאת גם בימים, שבהם על חברה יהודית שלמה מאיים חורבן לא שואה אך גם החורבן הוא תופעה ייחודית לעם ישראל.
אחרי חורבן ירושלים של בית ראשון, אחרי חורבן בית שני ואחרי חורבן ביתר מאיים עלינו היום, כאן בבית השלישי, חורבן יהדות חוף עזה וצפון השומרון ומיד אחריו כך הכריז אולמרט והבטיח שרון לכתבים אמריקנים בישיבה סגורה חורבן יתר היישובים שאינם ב"גושים", כלומר יישובי גב ההר. מי שהתבשם מנאום מעלה אדומים של שרון בדבר "ששת הגושים" (בו נוכחו לבושתנו ראש העיריה ועוד תושבים רבים) כדאי שיתיישב ליד מפה ויסתכל, מה אינו כלול בגושים, כלומר את מה דן שרון לכלייה, חלילה:
אלון מורה, איתמר, הר ברכה ויצהר, עינב ואבני חפץ, כל גוש עלי-שילה, נווה צוף, עטרת ונחליאל, כל גוש דולב-טלמונים, עופרה, בית אל ופסגות ומזרח בנימין, וביהודה גוש עציון שממזרח לאפרת ומדרום לכפר עציון, כל מה שלא בגדר, וכך בהר חברון. בקעת הירדן על יישוביה אינה מוגדרת "גוש", כי אם "איזור בטחון", מה שאומר שהישארות ישראל בה היא זמנית בלבד.
ישובים רבים שלא הזכרתי ילמדו מתוואי הגדר, מה מכינים להם. שרון הבטיח שהגדר אינה סוף פסוק מבחינת הפלסטינים, וליד שולחן המשא ומתן היא תוסג עוד אחורה, אך מכל מקום מה שכבר היום הושאר מחוצה לה שרון כבר הקריב למולך הפלסטיני. יישובים אלה, עשרות רבות, כפי שגילה אולמרט, נדונו למחיקה, חלילה, כדי ליצור רצף נקי מיהודים למדינה הפלסטינית.
מכאן נגזרת המשימה העומדת בפנינו: להציל את היישובים, וממילא לבטל את התכנית הזדונית הזאת כולה. וגם שוכני הגושים בל ישלו נא את עצמם: הבטחות של שרון, כפי שלמדנו, אינן פוליסת ביטוח. לדעתי, אם לא נעצור אותו עכשיו, סופו לחלק גם את ירושלים, ונתניהו ושכמותו יזדחלו אחריו גם לשם.
מה לעשות?
צווי עיקרי: יש לשמור על אחדות המחנה. אוי לנו, אם תהיה אצלנו "רכבת מיוחסים", שנוסעיה יגידו "ביי ביי" לנשארים מאחור. סנונית ראשונה כבר ראינו אצל צביקה מה יפית, ראש מועצת אורנית, אשר הוא היחידי ביש'ע שנתן את שמו למודעת תעמולה בעיתון בעד "ההתנתקות", כלומר בעד הפיכת אחיו בגוש קטיף ובצפון השומרון לפליטים. אסור לנו לעבור לסדר היום נוכח תופעה מכוערת זו. העובדה, שלא נשמע במחננו אפילו גינוי אחד, חושפת חולשה שאסור לנו להרשות לעצמנו לעת כזאת.
הנושא השני נוגע לכללי המשחק.
מה יעשו שרידי המחנה הלאומי בליכוד, ובתוכם משה פייגלין ואנשיו, אם וכאשר הרוב בליכוד יאמץ את מצע מר"ץ? הלא הצבעת בעד במישאל כמוה כהחלפת מצע הליכוד, ממצע ימני לשמאלני, ונשאלת השאלה: לו תכנית ההתנתקות, כולל הריסת המאחזים, כולל הגשת תצלומי אוויר לשגריר קרצר, של כל יישוב ויישוב, גם יישובי הגושים וסימון קו הבנייה האחרון שאותו אין לעבור לו כל זה היה במצע הליכוד,
האם למפלגה כזאת היו מצטרפים, או אפילו מצביעים בשבילה? האם יעזבו את המפלגה שעברה שינוי מין שכזה? שבתי צבי התאסלם. עם ישראל ורבניו הלכו אחריו? רצונכם למדוד את שיעור קומתם של שרי הליכוד ועסקניו, זה סימנכם: האם יקבלו את "דין המישאל" וישליכו לפח הזבל את ה"אני מאמין" שלהם, או יפרשו מן המפלגה ויזרקו לשרון את מישרותיהם, מתוך נאמנות לעקרונות ולאידיאלים שבשמם ביקשו את אמון הבוחר? אות-קלון הוא לליכוד, שכל השרים חוץ מאחד בלבד כבר הודיעו, שיקבלו את הכרעת הרוב, ובכך יעברו מבחינה לאומית שמד אידיאולוגי.
הלאה: בעקבות רוב בליכוד יקצור שרון אוטומטית רוב בממשלה. בכנסת בעזרת קולות העבודה והערבים - הרוב מובטח לו ממילא.
וכאן יגיע הרגע שבו מועצת יש"ע, וכל אחד ואחד מאתנו, נעמוד בפני הכרעה מצפונית, האם לקבל על עצמנו את כללי המשחק, והפעם מדובר בכללי המשחק הממלכתיים: כיבוד תכנית החורבן כהחלטת ממשלה וכנסת, או פסילתה כ"בלתי חוקית בעליל" בהיותה מפירה את חוקת היסוד היהודית-ציונית, שבלעדיה אין למדינה הזאת זכות קיום.
האם הריסת ציביליזציה יהודית שלמה, האם הפיכת עשרות אלפי יהודים לפליטים, האם הקמת מדינה זרה בלב א"י במו ידינו, האם עריכת "טיהור אתני" נגד עצמנו, האסור היום עפ"י משפט העמים בכל מקום בעולם ונחשב "פשע נגד האנושות" האם המעשים האלה דומים בעינינו לחוק המצווה לאכול חזיר, לביטול חופש הביטוי, לאפלייה גזענית בתוקף חוק, לביטול הדמוקרטיה, להפסקת העליה לארץ?
אם כן , עלינו להודיע לשרון: "שברו את הכלים ולא משחקים". לא נציית, וגם נקרא לחיילים ולשוטרים שלא לציית. ואדרבא, השלך אותנו על כך לכלא! אם מספיק אנשים מאיתנו יהיו שם תתבטל הגזירה, והלוואי ונגלה שמינית ממסירות הנפש שגילו הערבים למען פלסטין! כמובן שלא נלך כמותם בדרך אלימה ורצחנית, אלא לפי הכללים הדמוקרטים של אי-ציות בלתי אלים שהשיגו לשחורים את שווי הזכויות והוציאו את אמריקה מויטנאם. ומי שטרם הרגיש בכך, עוד ילמד: המתנחלים הם "השחורים", המופלים והמושמצים, של מדינת ישראל!
טבעי, שמועצת יש"ע תחולל את המהפכה האידיאולוגית הדרושה ותוביל את המאבק. לא בסיסמאות שדופות וחלולות כמו "פרס לטרור" או "בחרת את פרס", כי אם בשפה שדיברנו בה פעם ; "ארץ ישראל לעם ישראל", זו האמת הישנה והטובה, האמת הנצחית שלנו, שבשמה התיישבנו ברחבי יש"ע. רק בצילה יש לנו סיכוי לגבור על המימסד שעשה אותנו קרבנות להנצחת שלטונו. מעתה יש לצאת נגד מפלגת השלטון וגרורותיה, לא להחניף לה או לפייס אותה. אם מועצת יש'ע לא תפעל כך, היא תהיה כזונחת את שליחותה. מעתה, הציבור זקוק ללוחמים ולא לשתדלנים.